רע"א 1841/08 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופט א' רובינשטיין:

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיא רוטלוי והשופטים שטופמן ושנלר) מיום 3.2.08 בע"מ 6/07, בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (סגן הנשיא בוקובסקי) מיום 29.8.07 באמצ 14/07, ונקבע כי בנה של המבקשת יימסר לאימוץ "סגור". נאמר כבר בפתיח, כי בתום ההליך בפנינו החלטנו ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור במובן זה שהקטין לא יימסר לאימוץ אלא יועבר לאמו המבקשת (כך תיקרא להלן), בכפוף לתנאים שיפורטו בהמשך.

ב.

המבקשת ובעלה נישאו לפני כעשרים שנה, ולהם שישה ילדים. הקטין שעניינו נדון בפנינו נולד ביום 12.5.06. בעודו בבית החולים הוצא צו חירום על ידי פקידת סעד, להוצאת הקטין ממשמורת הוריו והעברתו למשמורת רשות הסעד, באשר לא עלה בידי הוריו להציג תכנית ברורה לגבי מגורים להם ולתינוק. לאחר ששוחרר הקטין מבית החולים, הועבר למעון לתינוקות. ביום 11.7.06, לאחר שהוריו לא אותרו, הוכרז כ"קטין נזקק". במשך שבעת חדשי חייו הראשונים לא ביקרוהו הוריו, לא דרשו בשלומו ולא נתנו לו שם פרטי. החל מחודש דצמבר 2006 החלו ההורים לבקרו בקביעות; אך האב נעלם שוב בחודש יוני 2007. האם המשיכה בביקורים, עד עצם היום הזה.

ג.

ביום 4.2.07 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להכריז על הקטין כבר אימוץ, ללא צמצום תוצאות האימוץ, קרי "אימוץ סגור". נטען, כי נתמלאו כלפי הורי הקטין תנאי סעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, דהיינו, כי "ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו". הפסיכולוגית גב' הדרה בר מונתה כמומחית מטעם בית המשפט, והגישה חוות דעת מפורטת באשר למצבם של ההורים ושל הקטין. בחוות הדעת נאמר, בתמצית, כי המשיבה סובלת מהפרעת אישיות מעורבת, מפסיביות, מחוסר ביטחון עצמי קיצוני, ומדיכאון חמור; וכי אינה מודעת לכך שהיא זקוקה לעזרה. נאמר כי לבעל עבר פלילי והפרעת אישיות אנטיסוציאלית, ונטייה להיעלם מחיי משפחתו. עוד קבעה המומחית, כי לא מצאה כוונה ומסוגלות של ההורים לקבל על עצמם את האחריות לגידול הקטין, וכי ההורים סירבו לקבל סיוע שהוצע להם על ידי רשויות הרווחה. למסקנת המומחית, אין להורים מסוגלות הורית לגדל את הקטין ולספק לו את צרכיו הגופניים והנפשיים, בשל התנהגותם ומצבם; מסקנה זו התבססה, בין היתר, על תפקודם הלקוי של המבקשת ושל בעלה כהורים לחמשת ילדיהם האחרים, ועל כך שבמשך כחמש שנים לא סיפקו בני הזוג לילדים אורח חיים יציב או מקומות מגורים ולימודים קבועים; נאמר, כי אין סיכוי שיחול בכך שינוי בעתיד הנראה לעין.

ד.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את חוות דעתה של המומחית, תוך שהוא דוחה את גירסת ההורים לפיה מדובר במשבר זמני בחיי המשפחה, וכי חיי המשפחה התנהלו באופן תקין עד למועד – כחמש שנים לפני הליך האימוץ – בו פרצו גורמים עבריינים לביתם ואיימו לחטוף את בנותיהם. לפיכך קבע בית המשפט כי נתקיימו היסודות להכרזת הקטין כבר אימוץ, וכי טובת הקטין מחייבת את מסירתו לאימוץ במשפחה שתעניק לו בית חם וקבוע, ותספק את הצרכים הנחוצים לו לשם התפתחות תקינה. עוד קבע בית המשפט, כי מאחר שאין לקטין קשר פסיכולוגי להוריו, טובתו מחייבת שלא לצמצם את תוצאות האימוץ.

ה.

המבקשת עירערה לבית המשפט המחוזי. בערעור נטען, בין השאר, כי מאז מתן פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה חלו שינויים משמעותיים במסוגלותה ההורית של המבקשת – כי היא מודעת כעת לחובתה לתפקד כאם, ומוכנה לקבל הדרכה על מנת לעשות זאת בצורה טובה. עוד נטען (כפי שנטען בפני בית המשפט לענייני משפחה) כי עד למשבר שפקד את המשפחה, טיפלה המבקשת בילדיה במסירות, וכי גם כעת היא מטפלת בילדיה המבוגרים יותר כאשר הם שבים לביתם (ממסגרות פנימייתיות). נוסף לכך, טענה המבקשת כי בני משפחתה המורחבת התגייסו לתמוך בה, פיסית וכלכלית, ובפרט כי הוצע לה לגור בבית אחותה. גורמי המדינה תמכו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

ו.

בית המשפט המחוזי קיבל תסקיר מעודכן מטעם פקידות הסעד לחוק אימוץ ילדים. גם בתסקיר זה הומלץ, כי הקטין יימסר לאימוץ ללא צמצום תוצאות האימוץ. זאת, בין השאר, בשל קשיים של המבקשת, בשל כך שטרם נוצר קשר רגשי משמעותי בינה לבין הקטין, ובשל הקשיים החומריים העומדים בפניה – ובפרט, באשר למציאת סידור מגורים הולם. לאחר שבחן בית המשפט את התסקיר החדש, וכן את החומר שעמד בפני בית המשפט לענייני משפחה, ולאחר ששמע את עמדות הצדדים, קבע כי אין לשנות ממסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט מצא, כי אכן אין המבקשת מסוגלת לדאוג כראוי לקטין וכי אין סיכוי שמצבה ישתנה בעתיד הנראה לעין. עוד נאמר, כי לא חלו שינויים משמעותיים בנסיבות, לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה, ובפרט – כי המבקשת עומדת על דעתה שאין היא זקוקה לתמיכת רשויות הרווחה, וכי גידלה את ילדיה המבוגרים יותר "לתפארת"; ושהמבקשת סבורה כי סידור המגורים הנוכחי שלה, יחד עם ילדיה המבוגרים בדירת שני החדרים של אחותה (אף כי אחותה הסכימה לעבור לגור עם אמה), די בו כדי לספק את צרכי הילדים. לפיכך הורה גם בית המשפט המחוזי על מסירת הקטין לאימוץ "סגור".

ז.

(1) בבקשה הנוכחית חזרה המבקשת על עיקרי הטענות שהעלתה בפני בית המשפט המחוזי, ובעיקר הטענות כי חלו שינויים משמעותיים לעת האחרונה באשר למחויבותה לתפקד כראוי כאם לקטין, ובאשר לתמיכה המוצעת לה עתה מצד משפחתה.

(2) מנגד סברו גורמי המדינה, כי אין להתערב בפסקי הדין של הערכאות הקודמות – וכי מוצדקת מסקנתן, לפיה חסרה למבקשת המסוגלות ההורית הנדרשת לשם גידול הקטין, וכי אין סיכוי לשינוי בכך בתקופה הנראית לעין. לפיכך עמדו גורמי המשיב בדעתם, כי יש למסור את הקטין לאימוץ "סגור". עוד נטען, כי אין התיק הנדון בא בגדר העניינים שבגינם יש להעניק רשות ערעור בגלגול שלישי.

ההליכים בפנינו

ח.

בקשת רשות הערעור הוגשה ב-26.2.08 בהחלטת השופט אלון מיום 23.3.08 נקבע הדיון בפני הרכב זה ביום 2.4.08; ניתן עיכוב ביצוע.

הדיון ביום 2.4.08

ט.

(1) בדיון ביום 2.4.08 עתרה באת כוח המבקשת לבדיקה נוספת של המצב, נוכח שינוי נטען במבקשת, המבקרת מזה למעלה משנה את ילדה, ואספה לשיטתה כוחות חרף הדפוס הדכאוני. הוכנה גם – בעזרת אחותה – דירה מתאימה; אכן, היו טעויות שאין להתעלם מהם, ואין המבקשת – כך נאמר – מתנערת מאחריותה להן. הבדיקה מתבקשת כדי להסיר ספק.

(2) באת כוח המדינה סברה כי אין מקום לבדיקה נוספת, לאחר שהנושא נדון בשתי ערכאות ונקבע חוסר מסוגלות הורית ואימוץ סגור; חוות דעת המומחית ניתנה לפני פחות משנה, ועמדה על ליקויים באישיות המבקשת, שאינה רואה בעיה בכך שנטשה את הקטין למשך שבעה חודשים. אין הקטין יכול להמתין עוד, לאחר קרוב לשנתיים בבית תינוקות (ואגב, יצויין כאן כי מאמצי הרשויות למציאת משפחה מאמצת נתקלו בקשיים רבים, כנראה בשל עיכוב התפתחותי של הקטין). גם משפחת המבקשת, כך נטען, אינה תומכת בה כדבעי.

(3) פקידות הסעד גב' יורובסקי וגב' בן ארי עמדו על טובת הקטין, ולדעתן כבר נגרם לו נזק בלתי הפיך לרגל ניתוקו מלכתחילה 7 חודשים מאמו. הוא זקוק לחום ואהבה, ויש חשש גם משובו של האב; לדעתן אין שינוי אמיתי במצב המבקשת, שגם לא השיבה הביתה את שני ילדיה שבמוסד פנימייתי.

(4) המבקשת עצמה ביקשה ליתן לה הזדמנות, ואמרה שהיתה אמא טובה וטיפלה כראוי בילדיה הגדולים; לשיטתה בידה ליתן לקטין חום ואהבה.

מינוי המומחית ד"ר אדר וחוות דעתה

י.

(1) בהחלטה מיום 2.4.08 ציינו: "תיק זה טעון בהכרעה בהקדם, נוכח מצב הקטין, ועל כך אין חולק. הגם שכך, ולא בלי התלבטות וספקות, החלטנו כי יש מקום לחוות דעת נוספת שתתיחס להתפתחויות הנטענות אצל האם במשך השנה האחרונה. ואולם, אין בדעתנו, משיקולי טובת הקטין, להחזיר את הדיון לבית משפט אחר...". בהמשך מונתה בהסכמה מומחית, פסיכיאטרית הילדים והנוער ד"ר דפנה אדר (החלטה מיום 7.4.08), ובעקבות בקשתה נדחה מועד הדיון, כדי לאפשר לה להשלים עבודתה. חוות דעתה הוגשה ביום 18.5.08, ואנו מכירים לה תודה, ולמחרת הוגשו הערות מטעם פקידות הסעד. דיון ההמשך בפנינו התקיים ביום 20.5.08.

(2) אלה עיקרי חוות דעתה של ד"ר אדר: חוות הדעת פותחת בתיאור קורותיה של המבקשת, שכנמסר תיפקדה במשך חמש עשרה שנים כאשה ואם במשפחה, שלא היתה נטולת בעיות, במיוחד נוכח עיסוקים כספיים מפוקפקים של הבעל, אך שמרה על יציבות; אך ב-2002 נפרץ ביתם ורוקנה תכולתו והופעלו לחצים מאת נושי הבעל, והבעל היה שרוי במנוסה מתמדת תוך שהילדים פוזרו אצל קרובי משפחה. ב-2005, בעת הריון, פנתה המבקשת לשירותי הרווחה, ובהמשך אושפזה מספר פעמים, וילדה תוך אנמיה קיצונית. בשל היעדר מקום מגורים והתרשמות שלילית מצטברת במהלך ההריון הוצא צו חרום על-ידי פקידת הסעד, והתינוק הוצא ממשמורת הוריו. המבקשת היתה בדיכאון, נעלמה לשישה חודשים מאז לידת התינוק, הקטין דנא, אך חזרה למעורבות אימהית מנובמבר (לשיטת פקידות הסעד – דצמבר – א"ר) 2006, לרבות ביקורים שבועיים אצל הקטין דנא ואצל שניים מילדיה המצויים בפנימיה, ולרבות קשר עם ילדיה האחרים, תוך תמיכת משפחתה. התרשמות המומחית, המודעת לחוות הדעת ולהחלטות השיפוטיות הקודמות, היא כי המבקשת מצויה בתהליך התפכחות וצמיחה אישית המתבטא בגילויי אימהות; זאת לעומת דיכאון שלפני הלידה שחוותה בעת הריונה; עתה נלחמת היא על זכותה לגדל את בנה, ועל פי התרשמות המומחית היא מביעה רצון לטפל בקטין, מסוגלת להבין את צרכיו ולהעדיפם על שלה, ועל כן יש לה לעת הזאת מסוגלות הורית ברמה של "יכולת דאגה סבירה" לילד.

(3) בחוות הדעת נאמר עוד, כי לטובת האם פועלים כיום מספר גורמים, כיוון שהליקוי במסוגלותה בעבר נחלש והיא מצויה בתהליך של שיקום הורותה, לאחר חלוף הסימפטומים של הדיכאון; לה תובנה בעניין זה, ומוטיבציה לטיפול ולשיקום תוך נכונות להיעזר ברשויות; לה כושר התמדה, וסיוע ממשפחתה המורחבת, המכה על חטא על חוסר סיוע בעבר.

(4) סוף דבר, המלצת המומחית היא כי "טובת הילד היא שיוחזר לחיק אמו לגידולו על ידה, במשפחתו הגרעינית. נראה לי כי (לה) מסוגלות הורית לבנה ברמה של 'יכולת דאגה סבירה'", וגם הקטין "רואה בה דמות מוכרת, אהובה ומיטיבה". הומלץ על פתרון בעיית הדיור של המשפחה

ושימור קשר רציף עם גורמי הרווחה בקהילה.

(5) לחוות הדעת צורפו שבעה נספחים, הכוללים אנמנזה של האם והקטין, אירועי חיי הקטין ומהלך הורות האם, ותצפית קלינית באינטראקציה בין האם לבן, וכן התרשמות קלינית, תמונת מצב של הילדים ועדכון בנושא דיכאון שלאחר לידה.

תסקיר תגובה של פקידות הסעד

י"א.

עם קבלת הדו"ח ביקשו פקידות הסעד גב' יורובסקי וגב' בן-ארי להגיש תסקיר מגיב, וחרף התנגדות באת כוח המבקשת הוחלט (ביום 19.5.08) לאשר זאת. פקידות הסעד מציינות בתסקירן, כי אף הן התרשמו משינוי מסוים בתפקוד האם, אך לדעתן לא חל שינוי כה משמעותי כמתואר על-ידי המומחית, באישיות המבקשת ובהבנת צרכי הקטין והתפקוד ההורי. האם מתמידה בביקורים אצל שני הילדים שבמוסד פנימייתי, והם כמהים לקשר עמה ושמחים לבואה, אך גם לגביהם זו הורות חלקית; גם אין לומר כי עד למשבר תיפקדה המשפחה נורמטיבית, על פי הנתונים מן העבר. פקידות הסעד חולקות על המומחית בשאלת יכולתה של האם לזהות את צרכי הילד, שטופל בבית תינוקות מאז לידתו וגם סובל מאיחור התפתחותי. על כן מסתייגות פקידות הסעד מהמלצות המומחית, לרבות בשל הסתירה בין חוות דעתה לזו של המומחית הקודמת גב' בר. עם זאת, ככל שיוחלט על החזרת הילד לאמו, התבקשה הכרזת הקטין כקטין נזקק לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, תוך צו השגחה לשישה חודשים, שהמשכו יהא בשיקול דעתה של פקידת הסעד המפקחת. החזרת הילד תהא בהדרגה, על-פי המלצתו של פסיכולוג בית התינוקות.

הדיון ביום 20.5.08

י"ב.

(1) בדיון בפנינו ביום 20.5.08 תמכה באת כוח המבקשת, מטבע הדברים, בחוות דעתה של המומחית ד"ר אדר, וכן הודיעה כי אושרה למבקשת זכאות ממשרד השיכון לדירת שלושה חדרים בלוד, אף כי היא מביעה חשש לשוב למקום מגוריה הישן, ומעדיפה את חולון. עו"ד פינקלשטיין גם הצהירה בשם המבקשת כי היא מעוניינת בליווי והדרכה. באת כוח המדינה סברה, כי חוות דעתה של המומחית מותירה סימני שאלה, במיוחד באשר ליכולת ההתמודדות עם הטיפול בקטין ושני ילדים נוספים, וכן יש חשש באשר לשובו של האב הביתה. נוכח חוות הדעת, מתבקש כי תהא תקופת ניסיון של מחצית שנה, תוך צו השגחה לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) כאמור – וכי התיק יישאר תלוי ועומד בפני בית המשפט, לתסקיר וחוות דעת משלימה.

(2) המומחית ד"ר אדר נשאלה על-ידינו באשר לטובת הקטין ובאשר לנושא האב. לעניין טובת הקטין, סבורה המומחית כי המבקשת שונה כיום משהיתה; היא – המומחית – עצמה התלבטה נוכח הפער בין האבחון ממאי 2007 לעת הזאת, אך היא "כמעט שלמה" עם האמונה כי אכן המבקשת ממוקדת בהורות, והשתנתה; היא עצובה אך אינה דכאונית; ההסבר למצבה הקודם קשור בדכאון שלאחר הלידה. אשר לקטין, המומחית תיארה בפירוט מפגש טוב בינו לבין האם והתרשמה בהחלט מקשר טוב ביניהם. אשר לאב, המבקשת מעוניינת בחיי משפחה שלמים ובשיבת בעלה, אך ברור כי בחרה בילדים, ועל כן גם אם יחזור האב לא יהא המצב כמקודם. גם עזרת המשפחה המורחבת והילדים הגדולים מחזקים אותה. עוד הוסיפה, כי עד 2002 המשפחה לא היתה מוכרת למחלקות הרווחה, אך מאז אירועי 2002 היתה מנוסה מתמדת, ודברים שקרו מאז במשפחה כרוכים בכך. מכל מקום, החזרת הקטין לאם צריך שתהא הדרגתית, וגם החזרת שני הילדים שבפנימיה, תוך תמיכת רשויות הרווחה, ויש צורך כי פקידות הסעד שיטפלו במבקשת יאמינו ביכולתה, כדי למנוע "נבואה המגשימה את עצמה" חלילה. המומחית סיכמה באמרה "לא זה המקרה שעורר בי חשש לגורלו של הילד".

(3) פקידת הסעד גב' יורובסקי גילתה בדיון ספקנות באשר להמלצות, על סמך נסיונה בקשר למבקשת, שכן הדכאון שלאחר לידה אינו מסביר אירועים קשים במשפחה שקדמו לכך, באשר לילדים האחרים; ועוד, מזה זמן מדובר על החזרת שני ילדים מן המוסד בו הם שוהים והם אינם מוחזרים. עם זאת, ככל שבית המשפט יחליט על העברת הקטין לאמו, יצרה הגב' יורובסקי קשר עם פקידת הסעד בחולון; כן הציעה, בהנחה שיינתן צו השגחה כמוצע, מינוי חונכת.

ההכרעה

י"ג.

(1) נכחד אם נאמר כי לא בלב כבד קיבלנו את החלטתנו, נוכח תולדות המקרה והחששות המקננים מטבע הדברים. עמוד האש ההולך לפנינו, על פי צו המחוקק וצו המצפון, היא טובת הקטין. הכרעתנו נעשית איפוא בדחילו ורחימו. החלטנו לקבל את הערעור, במובן זה שהקטין לא יימסר לאימוץ אלא יועבר לאמו, בתנאים ובפיקוח מקצועי ושיפוטי, לרבות צו השגחה. יצוין כי החלטה זו אינה נוגעת לאב, שהיה צד בבית המשפט למשפחה אך לא בפנינו.

(2) בטרם נמשיך נציין, כי בתשובת המדינה לבקשת רשות הערעור נטען, שאין מקום לדיון בגלגול שלישי. אכן, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במשורה, מטעמים טובים. ואולם, נזדמן לי לומר בבע"מ 1388/08 פלונית נ' פלוני (לא פורסם), כי "בנושא אימוץ, נוכח רגישותם העמוקה, יתר כמעט על כל סוג אחר של תיק הבא בפני בית משפט זה, אין מחילים באופן רגיל את הלכות הדיון בגלגול שלישי, ובית המשפט מאפשר קיום דיון בפני הרכב – כדי למצות את הבדיקה השיפוטית עד תום ככל הניתן". כך גם בענייננו.

(3) ערים אנו מאוד, כאמור, לאחריות הכבדה שנטלנו עלינו בהכרעה בשונה משני בתי המשפט הקודמים, ששקדו על התיק תוך מאמץ אנושי ומקצועי יסודי, ותוך הסתייעות במומחית ובפקידות הסעד שעשו מלאכתן נאמנה. חשנו – על פי החומר שהונח לפנינו – כי ישנה ראשית דינמיקה חיובית הקשורה במבקשת, שדומה כי יש בה ממש, ומתוך נקודת המבט של זמן מסוים שחלף, שבו אולי המאבק המשפטי עצמו גם הפיח רוח אסרטיבית יותר במבקשת, וזו החלה ליתן אותותיה. לעתים יש במציאות האנושית שזעזוע – ובלי ספק החלטות בתי המשפט הקודמים היו צריכות לגרום לחשבון נפש עמוק, חופש חדרי בטן, אצל המבקשת – גורם לשינוי, ואולי עדים אנו לכגון דא. אכן, הדברים אינם פשוטים ואינם מובנים מאליהם. לא נעלמו מעינינו הקשיים – הן אלה הכרוכים בתולדות המבקשת ובהתנהגותה כלפי הקטין עם לידתו, והן אלה הכרוכים ביחסים עם אבי הילדים. יש גם סימני שאלה באשר לתקופה שמאז 2002 ובהתפתחויות במשפחה מאז, ואין צורך להכביר מלים.

(4) ואולם, בבואנו לבחון את השאלה על פי סעיף 13(7) לחוק האימוץ, האם נוכל כיום לומר בפה מלא כי "ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי", ואפילו היה כן, כי "אין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה" - ואלה התנאים לאישור אימוץ? תשובתנו על כך אינה בחיוב, וכדברי השופט (כתארו אז) ברק בע"א 232/85 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מ(1) 1, 14, "השאלה אינה רק, אם בעבר ההורים לא היו מסוגלים לדאוג לילדם. השאלה היא גם, מה צפון בחיק העתיד. כמובן, נסיון העבר שופך אור גם על העתיד. עם זאת, יתכן שקיימות ראיות, שיש בהן כדי להצביע על שינוי, באופן שחרף חוסר היכולת בעבר קיים סיכוי ליכולת בעתיד". סבורים אנו כי דברים אלה תואמים את ענייננו. עוד יוזכר, כי לעניין סעיף 13(7) לחוק האימוץ, השאלה "אינה גישתו הסובייקטיבית של ההורה אלא מצבו האובייקטיבי, כאשר גישתו שלו היא אחד מנתונים המגבשים מציאות אובייקטיבית זו. על בית המשפט לקבוע איפוא, בראש ובראשונה, אם על רקע מערכת העובדות כולה ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי" (השופט - כתארו אז – ברק בע"א 594/84 פלונית נ' לשכת העבודה והרווחה, פ"ד לט(2) 570, 573.

(5) בעניין פלוני הנזכר (עמ' 574) נאמר: "מקובל עלי, כי עניין לנו בדיני נפשות, אך הנפש העיקרית שבה יש להתחשב היא נפשו של הילד". בע"פ 658/88 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מג(4) 468 נפסק (מפי המשנה לנשיא אלון, בעמ' 475), כי "הכלל הגדול בתורת האימוץ הוא, שלא די בכך שנתקיימו עילה או עילות, המאפשרות להכריז על קטין כבר אימוץ, אלא על בית המשפט לשקול ולהכריע טובת הקטין מהו, והאם טובה זו מחייבת להכריז עליו כבר אימוץ. כלל זה יסודו בדבר המחוקק: צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתנו אם נוכח בית המשפט שהם לטובת המאומץ (סעיף 1(ב) לחוק האימוץ), ומקוים הוא בפסיקה ענפה". ואכן, בית המשפט הוא "אביהם של קטינים". "סובב סובב הולך הרוח, ועל סביבותיו שב הרוח" ( קהלת א', ו'). שבים אנו איפוא לעניין טובת הקטין, עיקר העיקרים. אכן, נסיבות יוצאות דופן הן שבהן אין מתקבלת עמדה מקצועית של מומחים לדבר (בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם) (השופטת חיות), ולכאורה בנידון דידן פסקו שני בתי המשפט לפי חוות דעת של מומחית. אך במקרה דנא בא מינויה של המומחית הנוספת מטעמנו, לשם "דעה נוספת" על פי נסיבותיה המתפתחות של המבקשת ובדיקת שינוי אפשרי; ומשאובחן שינוי לכאורה, קמה וניצבה בפנינו השאלה האם אין מקום ליתן משקל לשיקול שלגביו ציינה השופטת ארבל ברע"א 6593/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) כלהלן (אף כי בנסיבות אותו תיק נותרה עמדתה במיעוט):

"בית משפט זה הכיר בחשיבותו של "קשר הדם" ובהותרת הילד במשפחתו הטבעית כנקודת מוצא...

'נקודת המוצא העקרונית, היא, כי המשפחה הטבעית היא היחידה הבסיסית של החברה. זהו התא החברתי היסודי והקדום ביותר בתולדות האדם, שהיה, הווה ויהיה היסוד המשמש והמבטיח את קיומה של החברה האנושית' (השופט אלון בע"א 488/77 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לב(3), 421, בעמ' 434) (ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(1) 461, השופט - כתארו אז - ברק".

(6) התרשמותה של המומחית מן הקשר הנוכחי בין הקטין למבקשת היתה שונה מן ההתרשמות בעבר. התרשמנו במיוחד מתיאור פגישת המבקשת עם הקטין על-ידיה, וגם פקידת הסעד מציינת לטובה את הקשר בין שני הילדים שבפנימיה לאם. אנו רוצים, בגדרי "קול הדם" והיחס המתפתח בין אם לילדה לקוות כי אכן ישנו "שינוי ארכימדי" בנקודת הכובד של התיחסות המבקשת, וליתן בכורה לקשר המתפתח. ובכל זאת היתה אם זו אם מתפקדת לילדיה עד תקופה מסוימת, וגם כיום הקשר מצוי כפי שתואר בפנינו, ודומה שהוא משתפר.

(7) על כן אנו מאמינים כי כף טובת הקטין נוטה כיום שלא לכיוון האימוץ (שלא למותר אם נזכיר כי גם לא צלחו ביותר הנסיונות לגביו); ומקוים אנו כי הכרענו לכיוון אמיתי וראוי.

(8) ועם זאת, כאמור, הנסיון במקרה דנא מחייב מידה גדושה של זהירות, של "כבד את האם אך גם היזהר לטובת הקטין", עם שהספקנות שהעבר מוליד מהולה בתקוה.

י"ד.

(1) בנסיבות אלה באנו לכלל מסקנה כי אמנם הקטין לא יימסר לאימוץ אלא יועבר לחזקת אמו, אך דבר זה צריך להיות הדרגתי, ובעיקר מבוקר מקצועית

(שירותי הרווחה) ושיפוטית .

(2) אשר לפיקוח השיפוטי, באנו לכלל מסקנה, בהמשך להחלטתנו מיום 2.4.08, כי הוא יוותר בידינו לעת הזאת, וזאת בסמכות בית משפט לנוער לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) כאמור בסעיף 26(ב) לחוק האימוץ.

(3) החלטנו בנסיבות לקבל את המלצת פקידות הסעד, ולהכריז על הקטין לעת הזאת כ-"קטין נזקק" לפי סעיף 2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), בכל הנוגע לשלומו הנפשי. בהמשך לכך, מוצא בזה צו השגחה לפי סעיף 3(ד) לחוק הנוער לשישה חודשים, כך שהקטין, בהימצאו באחריות אמו, יימצא בפיקוח ובהשגחה של פקידת הסעד משירותי הרווחה בחולון, מקום מגוריה של האם לעת הזאת, וככל שיחול שינוי בכתובת תהיה פניה להחלטה שיפוטית. לגבי הצורך בהמשך השגחה לאחר תקופה זו יוחלט על-ידינו לפי ההתפתחות. כפי שהציעה הגב' יורובסקי, תמונה למבקשת חונכת-סומכת, שתסייע לה בהדרכה הראויה, ולרבות השתתפות בקבוצת טיפול של אימהות. אנו מקדימים תודה לרשויות הרווחה.

(4) עוד ראינו להורות, כי החזרת הקטין לאם תיעשה בהדרגה כאמור בתסקיר הפסיכולוג צחי נטר שהוגש לנו, וכהמלצת פקידות הסעד. התהליך יארך כ-10 ימים ויחל מיום א', כ"ז באייר תשס"ח, 1.6.08, כדי לאפשר לכל הנוגעים בדבר להיערך. המפגשים עם האם ייעשו במדורג כמוצע על-ידי מר נטר, הכל לפי הנחיותיו ומתוך שיתוף פעולה מוקפד של האם.

(5) אנו מביעים תקוותנו כי גורמי הרווחה יתנו דעתם בהמשך לקידום הליך חיובי אצל המבקשת ובמשפחה.

(6) אין לנו מידע באשר לאפשרות דיור ציבורי באיזור חולון, ונודה אם הגורמים המופקדים יבדקו זאת לטובת המשפחה. עם זאת, ככל שהדבר לא יעלה יפה בעתיד נראה לעין, דיור ציבורי בן שלושה חדרים בלוד שאושר אינו דבר שיש מקום לוותר עליו כל עיקר, ואנו אומרים זאת במוטעם.

(7) ולבסוף, מתוך דאגה לטובת הקטין נבקש כי בתום שלושה חודשים, קרי, ב-1.9.08, נקבל דיווח מפקידות הסעד על הקורות אותו, ובעקבותיו נחליט באשר להמשך המעקב.

(8) למותר להדגיש בכל לשון של הדגשה כי על המבקשת לעמוד בתנאי צו ההשגחה ובהנחיות שתקבל; ואנו מביעים תקוה ותפילה כי המסע המתחיל עתה יצלח, וכי האמון הניתן במבקשת בהשבת הקטין אל חיקה יוכיח עצמו כמועיל לטובתו של הקטין.

(9) הערעור מתקבל איפוא על פי האמור.

ש ו פ ט

השופט ג'ובראן:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט דנציגר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט רובינשטיין.