רע"א 1895/21 Verso America LLC נ. פי.איי.אי פרודקשן אדם אינבסטמנט בע"מ

עניינה של בקשת רשות הערעור שלפניי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא, כב' השופט אליהו בכר ) להיענות לבקשתה של המשיבה 2 (להלן: אופטיקנה ) לצרף את המשיבה 1 (להלן: PAI ) כנתבעת נוספת במסגרת ת"א 23275-08-20, אותה הגישו המבקשות (להלן, יחדיו: (Verso נגד אופטיקנה בלבד (התביעה תכונה להלן: תביעת Verso ).

Verso התנגדה, ועודה מתנגדת, לבקשה זו, וזאת בעיקר מהטעם שבינה לבין PAI קיים הסכם בוררות, מכוחו הן פתחו בהליך בוררות המתנהל במדינת פלורידה, ארה"ב (להלן: הליך הבוררות הזר ).

1.

בתמצית שבתמצית: תחילתה של הסאגה בפגישה שהתקיימה בקיץ 2018 בין הזמר עומר אדם, שחברת PAI מצויה בשליטת משפחתו, לבין מר דיוויד עמר, שמשפחתו היא השולטת ב- Verso . בעקבות פגישה זו חתמו PAI ו- Verso ביום 19.11.2018 על הסכם לשיתוף פעולה עסקי בשיווק משקפי Verso בישראל, תוך מיתוגן באמצעות עומר אדם (להלן: הסכם 2018 ). בהסכם 2018 נקבעה תניית הבוררות מכוחה ביקשה

Verso לקיים את הליך הבוררות הזר. בעקבות הסכם 2018 ניסו PAI ו- Verso לשווק בארץ באמצעות האינטרנט בלבד את משקפי Verso

– ללא הצלחה. לנוכח כישלון זה חברו השתיים לרשת המשקפיים אופטיקנה, ועשו ניסיון להפיץ את משקפי Verso

באמצעותה, במסגרת הסכם הפצה בלעדית מיום 14.5.2019, שהותנה בתנאים של זמן ויעדי מכירה. גם ניסיון זה לא הביא לתוצאות העסקיות המקוות, והצדדים ניהלו משא ומתן ביחס לאפשרות להתקשר בהסכם משולש, לשיתוף פעולה עסקי, במסגרתו יהיו Verso , אופטיקנה ו- PAI שותפות במותג בישראל, ותינתן לאופטיקנה הרשאה לעצב ולייצר מוצרים שימכרו תחת מותג Verso בישראל (להלן: ההסכם המשולש ). אין חולק כי ההסכם המשולש לא נחתם בסופו של דבר, ואולם לטענת אופטיקנה ו- PAI , עליה חולקת Verso נמרצות, הוא בעל תוקף מחייב למרות שלא נחתם. לימים התברר ל- Verso כי אופטיקנה החלה לפעול על פי ההסכם המשולש, ולייצר בעצמה משקפיים תוך שימוש במותג Verso , וזאת לטענתה ללא ידיעתה וללא הסכמתה.

2.

על רקע האמור, הוגשה תביעת Verso נגד אופטיקנה בלבד, במסגרתה מבקשת Verso פיצויים כספיים בסך 13.6 מיליון ש"ח, וכן צווי מניעה קבועים שיאסרו על שימוש במותג Verso וכן על כל התקשרות בין אופטיקנה לזמר עומר אדם או ל- PAI " בקשר לפרסום מוצרים כלשהם בתחום משקפי השמש או משקפי הראייה " (סעיף 108(ט) לכתב התביעה). בצד כתב התביעה, הוגשה על ידי Verso בקשה למתן סעדים זמניים, אשר התייחסה לשימוש במותג Verso

על ידי אופטיקנה (להלן: הבקשה למתן סעדים זמניים ). במקביל, פתחה Verso בהליך הבוררות הזר נגד PAI .

3.

בעקבות מהלכיה אלה של Verso

נקטו גם אופטיקנה ו- PAI הליכים מצידן. PAI הגישה ביום 1.10.2020 תביעה נגד Verso ודיוויד עמר (ת"א 855-10-20. להלן: תביעת PAI ), ואילו אופטיקנה הגישה ביום 20.10.2020 בקשה לאיחוד התובענות ולצירופה של PAI כנתבעת נוספת בתביעת Verso וכצד לבקשה למתן סעדים זמניים (יצוין כי PAI הגישה ביום 21.10.2020 לתיק דנן בקשה תומכת מצידה, בה אומנם התמקדה בבקשה להצטרף לבקשה למתן סעדים זמניים, אך ציינה כי היא צד רלוונטי גם לתובענה העיקרית). כן הגישה אופטיקנה ביום 28.12.2020 תביעה שכנגד כלפי Verso במסגרת ההליך דנן. עוד יצוין כי Verso הגישה במסגרת תביעת PAI

בקשה לעיכוב הליכים בשל הליך בוררות תלוי ועומד (להלן: הבקשה לעיכוב הליכים ), אשר נכון להיום טרם ניתנה בה הכרעה.

4.

ההחלטה בה עסקינן, החלטת בית המשפט קמא מיום 6.1.2021, עסקה בשלושה עניינים: בקשת Verso למתן סעדים זמניים שיאסרו על אופטיקנה שימוש במותג Verso

– בקשה זו התקבלה במלואה; בקשת אופטיקנה לצירוף PAI לבקשה למתן הסעדים הזמניים – בקשה זו נדחתה; בקשת אופטיקנה לצירוף

PAI להליך העיקרי – אף בקשה זו התקבלה. כנגד שלושת רכיבי ההחלטה הוגשו שלוש בקשות רשות ערעור שונות, אחת על ידי כל אחד משלושת הצדדים לסכסוך, ואולם בדיון שהתקיים לפניי ביום 17.3.2021 הסכימו אופטיקנה ו- PAI לדחיית בקשותיהן ביחס לשני הרכיבים הראשונים, אשר נגעו כאמור לבקשה למתן סעדים זמניים, בכפוף למספר הבהרות שפורטו בהחלטתי מאותו יום (ראו רע"א 626/21 ורע"א 646/21). Verso לעומת זאת, הודיעה ביום 21.3.2021 כי היא עומדת על הכרעה בבקשת רשות הערעור שהגישה ביחס לרכיב השלישי – צירופה של PAI כנתבעת נוספת בתביעת Verso . עוד יצוין כי ביום 19.1.2021 הורה השופט בכר על איחוד שני התיקים, תביעת Verso ותביעת PAI , שהועברו עובר לכך לניהולו (להלן: איחוד התיקים ).

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך במענה. מבחינה מעשית , אני מתקשה לראות מה טעם יש בבקשה התוקפת את ההחלטה לצרף את PAI כנתבעת נוספת בתביעת Verso , משאוחדו הדיונים בתביעת Verso ובתביעת PAI , ו- PAI הפכה בהכרח לצד להליך המאוחד (יצוין כי בקשת רשות הערעור הוגשה הרבה לאחר איחוד התיקים, אך אינה מתייחסת כלל לעניין זה). מבחינה עיונית , משאחד מהסעדים המבוקשים במסגרת תביעת Verso הוא צו מניעה שיאסור על התקשרות בין אופטיקנה לבין PAI (ועומר אדם), הרי שפשיטא כי PAI היא בגדר " אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה ", כלשון תקנה 26 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א החדשות ). אדם " שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" בלשון תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א הישנות )). צד כזה היה מקום לצרף על פי בקשת אופטיקנה, ולרצונו, בשלב המקדמי בו ההליך מצוי, " לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן ", כאמור בתקנה 46(א) לתקסד"א החדשות. הטעם לכך הוא שללא הצירוף עלולות זכויותיה של PAI להיפגע כתוצאה ממתן הסעד האמור המתבקש בהליך דנן, מבלי שיינתן לה יומה בבית המשפט (לעניין צירוף צדדים על פי תקסד"א החדשות, ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים 188-179 (התשפ"א); ולעניין צירופם לפי תקסד"א הישנות: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 212-210 (מהדורה שלוש עשרה, התש"פ)). מכאן שהחלטת בית המשפט קמא נכונה גם לשעתה ולגופה, לא כל שכן עתה, לאחר איחוד התיקים.

6.

ויובהר, צירוף PAI להליך דנן איננו מונע דיון בבקשה לעיכוב הליכים מחמת הליך הבוררות הזר, והיא אכן ממשיכה להתברר לפני בית המשפט קמא (כך עולה מהחלטת בית המשפט קמא מיום 24.3.2021 בסיום דיון שערך בבקשה). לעומת זאת אי צירופה של PAI להליך במסגרתו מתבקש צו המניעה, היה מאפשר ל- Verso , אלמלא איחוד התיקים, לנקוט בטקטיקה של "הפרד ומשול" – להתדיין באותו עניין עצמו (זכותה של Verso

למנוע את ההתקשרות בין עומר אדם לבין אופטיקנה) במקביל בשני הליכים שונים ונגד שני צדדים שונים: בהליך הבוררות הזר נגד PAI בלבד, ובהליך דנן נגד אופטיקנה בלבד. לכך לא ניתן להסכים.

7.

סוף דבר, דין בקשת רשות הערעור להידחות. בשים לב לנסיבות הגשתה,

Verso תישא בהוצאות בסכום של 10,000 ש"ח לטובת כל אחת מהמשיבות: PAI ואופטיקנה (סה"כ 20,000 ש"ח).