רע"א 196/99 אברהם יקוטי נ. ישראל יקוטי

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על פסק-דינו של בית משפט השלום, וכן דחה הוא בקשה שהוגשה אליו על-ידי המבקש לבטל את פסק-הדין שדחה את ערעורו. הטעם לדחיית הערעור היה אי הופעת המבקש לדיון בערעורו במועד שנקבע.

בית המשפט המחוזי בדחותו את הערעור קבע כי אין זו הפעם הראשונה שהמבקש מוזמן לדיון ואינו מתייצב. מתברר שקביעה זו בטעות יסודה, באשר בית המשפט עצמו מצא בהחלטה אחרת כי אי ההתייצבות הקודמת היתה מחמת אי זימון כדין. נותרנו, איפוא, עם דחיית הערעור מחמת אי התייצבות שהוסברה על ידי המבקש, בהבנה מוטעית של החלטה קודמת של בית המשפט לגבי התקיימותו של הדיון בערעור במועד שנקבע.

במצב דברים זה נראה, כי לא התקיימו הנסיבות בהן היה מקום לנקוט באמצעי הדרסטי ביותר והוא דחיית הערעור, וניתן היה להסתפק בדחיית מועד הדיון עם הטלת הוצאות על המבקשים (ראה: ע"א 32/89, גולן נ' א' עלוני ואח' פ"ד מו (3) 665)).

אשר על כן, אנו נותנים רשות ערעור, דנים בבקשה כבערעור, מבטלים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים אליו את העניין, בכפוף לכך שהמבקש ישלם למשיב הוצאות בסכום של 5,000 ש"ח ולאוצר המדינה הוצאות בסכום של 5,000 ש"ח.

אין צו להוצאות בבקשה זו.