רע"א 2127/09 שדרות פרידה בת יחיאל בע"מ נ. ועדת ערר-מחוז ת"א

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר ) בע.ש. 1291/06 מיום 29.1.2009, בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטתה של ועדת ערר לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 מאוקטובר 2006 (להלן בהתאמה – הוועדה ו חוק מס רכוש ). הוועדה קבעה כי היא אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטתה של ועדת ערר קודמת בעניינה של המבקשת מיום 3.9.2000 (להלן – הוועדה הראשונה ), ולכן אינה מוסמכת לשנות את החלטתה של הוועדה הראשונה, במסגרתה נדחה ערר שהגישה המבקשת על החלטתו של מנהל מס רכוש בתל-אביב-יפו לפיה חויבה בתשלום מס רכוש בגין מקרקעין שבבעלותה (להלן בהתאמה – מנהל מס רכוש ו המקרקעין ), ואשר לגביהם טענה המבקשת כי מדובר בקרקע חקלאית הפטורה ממס רכוש.

עובדות והליכים קודמים

1.

המבקשת היא הבעלים של מקרקעין הידועים כגוש 7045 חלקה 60 ברחוב שבטי ישראל ביפו (להלן – המקרקעין ). לפי קביעתו של בית המשפט המחוזי, מתצהיר שהגיש מנהלה של המבקשת – מר יחזקאל פולק (להלן – פולק ) – עולה כי במשך שנים קיבלה המבקשת פטור ממס רכוש לגבי המקרקעין, נוכח העובדה כי גידלה בהם גידולים חקלאיים ולנוכח פסק דין מיום 5.5.1986, בו נקבע כי המקרקעין נכנסים להגדרה של "משק חקלאי". על פי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לתצהירו צירף פולק אישור מס רכוש שממנו עולה כי בשנים 1986-1991 ניתן למבקשת פטור בשיעור של 100% מחיוב במס רכוש בגין המקרקעין. החל משנות התשעים של המאה העשרים החל מנהל מס רכוש לדרוש מהמבקשת, כתנאי להמשך מתן הפטור, אישורים ממס הכנסה לפיהם המבקשת מדווחת אודות הכנסות בגין עיבוד חקלאי במקרקעין. החל משנת 1993 מנהל מס רכוש חִייב את המבקשת בתשלום מס רכוש בגין המקרקעין, בנימוק כי המבקשת לא הוכיחה את טענתה שהמקרקעין עובדו לחקלאות. מאז התנהלו בין המבקשת לבין מנהל מס רכוש הליכים שונים בנושא חיובה של המבקשת בתשלום מס רכוש, ביניהם גם הגשת השגות ועררים.

2.

לענייננו רלוונטית העובדה שבנובמבר 1998 הגישה המבקשת ערר המתייחס לשנות המס 1993-1998. לאחר מספר ישיבות, החליטה הוועדה הראשונה בישיבתה מיום 3.9.2000 לדחות את הערר (נספח כ' לבקשה). ההחלטה התבססה על מספר נימוקים: ראשית, באת כוח המבקשת מסרה כי פולק אינו משתף עמה פעולה ואחרי הישיבה הקודמת לא התקיימה ביניהם אף פגישה או שיחה טלפונית עניינית, וגם הודעותיה כי עליו להתייצב לדיון בפני הוועדה נותרו ללא התייחסות. שנית, מזכירות הוועדה שלחה למבקשת לפי כתובתה הידועה הזמנה לדיון, אולם פולק לא התייצב לישיבה האמורה. שלישית, הערר הוגש מבלי שיהיה בידי המבקשת ראיה כלשהי לביסוס טענותיה. לבסוף, קבעה הוועדה כי נוכח הדחיות המרובות ביוזמת המבקשת ובהיעדר ראיות להוכחת טענותיה יש לדחות את הערר.

3.

על פי קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי, המבקשת לא הגישה מעולם ערעור על החלטת הוועדה הראשונה. רק ביום 13.1.2004, למעלה משלוש שנים לאחר מתן ההחלטה, עתרה המבקשת לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו וביקשה להצהיר כי המקרקעין מהווים קרקע חקלאית. מטעמים שבסמכות עניינית, החליט בית משפט השלום (כבוד השופט מ' יפרח ) ביום 20.1.2004 כי יש למחוק את תובענתה של המבקשת. בהחלטה נקבע כי על המבקשת להגיש בקשותיה לוועדת הערר ורק אם הן תידחנה תהא רשאית לערער עליהן לערכאות המוסמכות לפי חוק מס רכוש (נספח כ"א לבקשה).

4.

בעקבות החלטתו האמורה של בית משפט השלום, הגישה המבקשת בקשה לוועדה ובה עתרה להארכת מועד להגשת ערר, ולחלופין לביטול החלטתה האמורה של הוועדה הראשונה מיום 3.9.2000. הוועדה דחתה את הבקשה בנימוק כי אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטתה של הוועדה הראשונה שפעלה בסמכות מלאה, ולכן אינה רשאית לשנות החלטה של ועדת ערר קודמת. יחד עם זאת ציינה הוועדה כי חוות דעת מפורטת שהוגשה לה, קבעה כי המקרקעין הם קרקע חקלאית הפטורה ממס רכוש, "ואם כך הדבר הרי שיגרם עוול עצום" למבקשת על אף התרשלותו של פולק, ולכן המליצה הוועדה למנהל מס רכוש להימנע מהליכי מימוש הקרקע במשך שלושים ימים על מנת שהמבקשת תוכל לערער לערכאה המוסמכת (נספח ב' לבקשה). על החלטה זו ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

5.

המבקשת טענה כי על החלטותיה של ועדת ערר לפי חוק מס רכוש לא חל עקרון סופיות הדיון וכי אין מקום לטענה על פיה אין הוועדה יכולה לבטל החלטה שניתנה על ידי ועדת ערר קודמת, שכן הוועדה מוסמכת לקיים דיון ועיון מחדש בהחלטותיה. לבסוף טענה המשיבה כי הנסיבות אשר הציגה לוועדה הצדיקו את ביטול החלטת הוועדה הראשונה.

לגישת המבקשת חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטתה של הוועדה הראשונה. לפי תצהירו של פולק לא יכלה המבקשת בשעתו לתמוך את הערר שהגישה לוועדה הראשונה בראיות משום שבשנת 1995 נתפסו על ידי משטרת ישראל כל המסמכים בקשר לעסקיו, ובכללם אישורי פקיד שומה ורואה החשבון לגבי הדיווח על הכנסה מעיבוד קרקע חקלאית, וכן מסמכי הדיון בהשגות אחרות שהגיש לשנות המס 1993-1994 אשר גם בהם היה תיעוד באשר לדיווח הכנסות מעיבוד המקרקעין לחקלאות. לטענת המבקשת החשיבות במסמכים אלו היא שניתן היה להוכיח באמצעותם כי בשנים הרלוונטיות ההכנסה מהקרקע הייתה כתוצאה מעיבודה לחקלאות.

6.

לעומת זאת, טען מנהל מס רכוש כי אין לוועדה סמכות לבטל החלטה שניתנה כדין על ידי ועדת ערר קודמת, ולמצער גם אם לוועדה יש סמכות כזו הרי שנסיבות המקרה הספציפי אינן מצדיקות את שינוי החלטתה של הוועדה הראשונה, שכן לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי התקיים שינוי נסיבות בעניינה המצדיק עיון מחדש בהחלטתה של הוועדה הראשונה, שכן עוד בשנת 1999 פולק נפגש עם נציג מס רכוש והתאפשר לו לעיין בחומר שנתפס על ידי המשטרה ונמצא בפרקליטות. מעבר לכך טען מנהל מס רכוש כי המבקשת הגישה אינספור בקשות לדחיית מועדי הדיון בנימוק כי אין בידה מסמכים היות שאלה נלקחו ממנה בשנת 1995, זאת גם לאחר שהמסמכים אשר היו בידי הפרקליטות כבר נמסרו לה. לשלמות התמונה יצויין כי חלק מהדחיות האמורות נבעו לטענתה של המבקשת כתוצאה ממצבו הבריאותי של פולק.

7.

בית המשפט המחוזי החליט כי הוועדה, הגם שהינה בעלת סמכות מעין שיפוטית, רשאית הייתה לבטל או לשנות החלטה שניתנה על ידי ועדת ערר קודמת, שכן כל רשות מנהלית רשאית לשנות או לבטל החלטות קודמות שניתנו על ידה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי תנאי לשינוי או ביטול החלטה על ידי רשות מנהלית הוא שינוי נסיבות. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה דנן לא חל כל שינוי נסיבות בין מתן החלטת הוועדה הראשונה לבין החלטת הוועדה מאוקטובר 2006, ולפיכך ממילא לא היה מקום לעיון מחדש או ביטול החלטתה של הוועדה הראשונה.

כך, בית המשפט המחוזי קבע כי מנהל מס רכוש עצמו צירף במסגרת תיק המוצגים לוועדה הראשונה את ההשגה בה נאמר על ידי המבקשת כי קיבלה פטור של 100% עד לשנת המס 1992, ואף את הדו"חות הכספיים של המבקשת לשנים 1992-1996, מהם עולה אכן כי המבקשת דיווחה על הכנסות מדמי שכירות מהקרקע החקלאית לשנים 1992-1995, ועל הכנסות מעיבוד קרקע חקלאית משנת המס 1996, ולפיכך עולה כי בפני הוועדה הראשונה הוצגו מלכתחילה המסמכים התומכים בטענת המבקשת על פיה דיווחה האחרונה לרשויות המס על החלקה כחלקה חקלאית. מעבר לכך קבע בית המשפט המחוזי שלרשות המבקשת הועמדו כל המסמכים שביקשה לעיין בהם כפי שאף עולה מאחד ממכתביה של באת כוח המבקשת, במסגרתו ביקשה לדחות את הישיבה שנקבעה למרץ 2000 והצהירה על כך שנמסר לה החומר החסר.

8.

אשר על כן קבע בית המשפט המחוזי כי הצגת המסמכים האמורים לוועדה אינה בגדר שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר, היות שהמסמכים הללו כבר היו בפני הוועדה הראשונה בטרם דחתה את הערר לגופו של עניין. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי את הטענה שלא היה שינוי בנסיבות אשר יצדיק את ההחלטה בדבר הטלת המס לאחר פטור שניתן למבקשת בשנים קודמות, צריכה הייתה המבקשת להעלות במסגרת ערעור על החלטת הוועדה הראשונה, דבר אותו לא עשתה. תחת הגשת ערעור על החלטת הוועדה לגופה, בחרה המבקשת לחזור ולטעון את טענותיה בעניין המסמכים אשר היו חסרים לה, זאת רק לאחר שמנהל מס רכוש החל בהליכי גביה באמצעות מימוש הקרקע.

מכאן הבקשה שלפניי.

בקשת רשות הערעור

9.

לטענת המבקשת – באמצעות באי כוחה עו"ד אילן בומבך ועו"ד יעל בן משה בוך – בית המשפט המחוזי גרם למבקשת עיוות דין שכן אף הוועדה קבעה שהמבקשת פטורה ממס ובעטייה של קביעה זו לא היה מקום לדחות את הערעור מטעמים פרוצדוראליים. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בדונו בשאלה האם התקיים שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר, שכן זו לא הייתה השאלה שהונחה לפתחו של בית המשפט. לטענת המבקשת השאלה היחידה שעלתה בערעור היא האם הייתה הוועדה מוסמכת לשנות את החלטתה של הוועדה הראשונה. מוסיפה לטעון המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי רק שינוי נסיבות יכול להצדיק עיון חוזר בהחלטת הוועדה הראשונה, שכן על החלטה מנהלית לא חל עיקרון סופיות הדיון ורשות מנהלית רשאית לשוב ולשקול את החלטותיה, וביתר שאת מעת שהגיעה הוועדה למסקנה כי המבקשת פטורה מתשלום המס.

10.

בנוסף לכך טוענת המבקשת כי אכן חל שינוי נסיבות בעניינה, שכן המסמכים שהיו חסרים לה על מנת לבסס את טענותיה הושבו לה רק כשנה לאחר מתן ההחלטה על ידי הוועדה הראשונה, מה גם שלמבקשת לא היה ייצוג אמיתי שכן באת כוחה שוחררה מהייצוג ופולק היה בלתי כשיר מבחינה רפואית להגן על זכויותיה. בהמשך לכך טוענת המבקשת כי עצם הימנעותה של המדינה מלהשיב למבקשת את מסמכיה בניגוד לצווי בית המשפט מהווה טעם מספיק לקבלת בקשתה להארכת מועד ולביטול החלטתה של הוועדה הראשונה. עוד טוענת המבקשת כי לא היה די במסמכים שהציג מנהל מס רכוש לוועדה הראשונה בדבר אופן דיווח ההכנסות מהמקרקעין לרשויות המס, שכן בדו"חות הכספיים לא הופיע הנתון בדבר החלק היחסי מתוך הכנסות המבקשת הקשור לעיבוד קרקע חקלאית, ומכל מקום לא היה במסמכים אלו די כדי להוכיח שהמבקשת עומדת בקריטריונים הקבועים בסעיף 1(2) לחוק מס רכוש המזכה אותה בפטור. המבקשת מוסיפה לטעון כי הוועדה הראשונה נתנה החלטה לא מנומקת בניגוד לחובתה על פי דין, וכל מטרתה של ההחלטה הייתה להוות אקט עונשי כלפי המבקשת. בנוסף לכך, טוענת המבקשת כי מכיוון שנדרשה לשלם מס ללא בסיס חוקי בסכום של 3.5 מיליון ש"ח, הרי שיגרם לה נזק כבד אם לא תבוטל החלטתה של הוועדה הראשונה ויוארך המועד להגשת ערר, בעוד שלמנהל מס רכוש לא יגרם נזק בגין הארכת המועד האמורה. לבסוף, טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענות שנוגעות לשומת המס עצמה באשר לשטח המקרקעין החייב במס לאחר שחלקם הופקע וכן בקשר לשינויים שערך מנהל מס רכוש ברישומי המחשב בקשר לשוויים של המקרקעין למטר רבוע אחד.

דיון והכרעה

11.

הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת [ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1983)]. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים היות שאינה מקיימת את המבחנים האמורים. השאלה שהעלתה המבקשת לדיון היא האם רשאית הייתה הוועדה לשוב ולשקול את עניינה הספציפי בהינתן הנסיבות הפרטניות שאפיינו את המקרה דנן, ועל כן אין מתעוררת בנסיבות המקרה דנן שאלה עקרונית בעלת חשיבות ציבורית.

12.

אוסיף כי המבקשת נתפסה לכלל טעות שכן הוועדה כלל לא קבעה שהמבקשת פטורה ממס, אלא כל שהוסיפה הוועדה בשולי הדברים הוא כי הוגשה לה חוות דעת מפורטת מטעם המבקשת ואם הדברים האמורים בה יתבררו כנכונים אזי ייגרם למבקשת עוול עצום. ואולם, הוועדה כלל לא דנה בחוות הדעת לגופו של עניין ואף לא קבעה דבר לגביה או לגבי חיובה של המבקשת במס, שכן הוועדה סברה שהינה נעדרת סמכות לערוך עיון חוזר בהחלטת הוועדה הראשונה.

מעבר לכך, אינני סבור שהחלטתו של בית המשפט המחוזי תגרום למבקשת לעיוות דין, וככל שעיוות כזה ייגרם הרי שאין למבקשת אלא להלין על עצמה על שלא הגישה ערעור על החלטת הוועדה הראשונה במסגרת ההליכים והמועדים המותווים בסעיף 29 לחוק מס רכוש, אלא בחרה לשבת בחיבוק ידיים למעלה משלוש שנים.

13.

סעיף 29(ד) לחוק מס רכוש קובע באופן מפורש כי על החלטת ועדת ערר ניתן לערער לבית המשפט המחוזי תוך 30 ימים מיום שהובאה ההחלטה לידיעת המערער, ולכן משישבה המבקשת בחיבוק ידיים ושקטה על שמריה למעלה משלוש שנים מבלי לערער על החלטת הוועדה הראשונה, לא הייתה רשאית להגיש ערעור על החלטת הוועדה הראשונה, ובשל כך נאלצה לנקוט בהליכים משפטיים בלתי רלוונטיים ובהם גם פניה חוזרת לוועדה.

14.

אף על פי כן, המבקשת טוענת כי הייתה רשאית לפנות בשנית לוועדה באותו נושא כיוון שבעקבות המסמכים שהוחזרו לה חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטתה של הוועדה הראשונה. ואולם טענה זו עומדת בניגוד לממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, אשר קבע שלא היה במסמכים שהוחזרו למבקשת כדי להביא לשינוי נסיבות וכל המסמכים שהמבקשת רצתה להציג בפני הוועדה הונחו כבר בפני הוועדה הראשונה בטרם קיבלה את החלטתה האמורה. כידוע הלכה היא שככלל ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, פרט למקרים חריגים בהם הטעות של הערכאה הדיונית בולטת על פניה ויורדת לשורשו של עניין [ראו למשל: סעיף 24 לפסק הדין בע"א 8375/06 ד"ר צ'צ'קס נ' מנהל מע"מ פתח-תקווה (לא פורסם, 25.3.2009)]. סבור אני כי המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי.

מעבר לכך, טענתה של המבקשת לפיה חלק מהמסמכים האמורים לא היו בידיה בעת שהתקיימו דיוניה של הוועדה הראשונה, סותרת את הממצא העובדתי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי לפיו באת כוחה של המבקשת הצהירה במסגרת אחד ממכתביה כי המבקשת קיבלה את החומר החסר בו ביקשה לעיין, וכאמור אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית.

מהממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי עולה כי המבקשת לא הצביעה על שינוי נסיבות או נתונים חדשים המצדיקים עיון חוזר בהחלטתה של הוועדה הראשונה. לא ראיתי מקום להתערב בקביעתו זו של בית המשפט המחוזי. מעבר לכך, המבקשת יכולה הייתה להגיש חוות דעת לוועדה הראשונה, כפי שעשתה בפני הוועדה. משנמנעה המבקשת מלנקוט בכל הליך שהוא במשך למעלה משלוש שנים, והחלה לפעול תוך שיהוי ניכר (אף בהתעלם מכך שהיא לא עמדה בתקופת ההתיישנות בת 30 הימים הקבועה בסעיף 29(ד) לחוק מס רכוש), רק בעקבות מימוש המקרקעין על ידי מנהל מס רכוש, אין מקום לאפשר לה לערוך "מקצה שיפורים".

משפנתה המבקשת לוועדה בהיעדר שינוי נסיבות או נתונים חדשים העלתה היא למעשה טענות בעלות אופי ערעורי, כאשר הסמכות לדון בטענות כאלה מסורה בהתאם לסעיף 29(ד) לחוק מס רכוש אך ורק לבית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור. משכך, לא הייתה הוועדה מוסמכת לקיים עיון חוזר או לבטל את החלטתה של הוועדה הראשונה. לפיכך, איני מוצא כל טעם לדון לגופו של עניין ביתר טענותיה של המבקשת כנגד הוועדה הראשונה, כנגד הוועדה ואף כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי.

15.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים איני עושה צו להוצאות.