פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2153/12
לפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקש:
דר' מאיר שטיגליץ
נ ג ד
המשיבים:
1. הנהלת
בתי המשפט
2. השופטת עופרה צ'רניאק
3. הנשיאה דבורה ברלינר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז ברת"ק 17265-04-11 שניתנו ביום 11.12.2011 וביום 1.1.2012 על
ידי כבוד השופט מ' נד"ב
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' נד"ב ) ברת"ק 17265-04-11 מיום 11.12.2011, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש (להלן: החלטת הדחייה ) וכן על החלטתו מיום 1.1.2012, במסגרתה נדחתה בקשה לביטול החלטת הדחייה.
רקע עובדתי בתמצית
1.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. ביום 28.10.2011 קבעה השופטת נד"ב
מועד להמצאת תשובת המשיבים לבקשה וכן הורתה למבקש להפקיד עירבון בסך 3,000 ש"ח עד ליום 1.12. 2012 , תוך שקבעה כי אם העירבון לא יופקד במועד הנ"ל הבקשה תדחה. ביני לביני נקבע מועד לדיון בבקשה ליום 12.12.2011, כנטען על ידי המבקש. ביום 28.11.2011 ניתנה החלטה נוספת של השופטת נד"ב בפתקית, על גבי בקשה שהגיש המבקש עצמו, בה עתר בין היתר לתקן את המועד שצויין על גבי השובר להפקדת העירבון שהונפק לו מאחר ובשובר צויין המועד 1.12.2011 בעוד שבהחלטתה הנ"ל של השופטת נד"ב צויין המועד 1.12.2012. השופטת נד"ב קבעה כי "בהחלטה נפלה כמובן טעות. הכוונה ליום 1.12.2011". המבקש לא הפקיד את העירבון וביום 11.12.2011 הורתה השופטת נד"ב על דחיית הבקשה. לטענת המבקש בו ביום שלח לבית המשפט בקשה לביטול החלטת הדחייה אך בקשתו נדחתה בנימוק כי לא צורף לה תצהיר התומך בעובדות.
כנגד החלטות אלה מכוונת הבקשה שלפני.
תמצית נימוקי הבקשה
2.
המבקש טוען כי החלטתה של השופט נד"ב מיום 28.11.2011 לא הומצאה לו וכי המועד היחיד עליו ידע בדבר הפקדת העירבון הוא זה שצויין בהחלטה מיום 28.10.2011, קרי – 1.12.2012. משכך, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את בקשת רשות הערעור בשל אי הפקדת עירבון במועד. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את הבקשה לביטול החלטת הדחייה אך בשל אי צירוף תצהיר.
דיון והכרעה
3.
לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.
4.
ראשית , מעיון בהחלטותיה של השופטת נד"ב ניתן להסיק בנקל כי בנסיבות העניין נפלה טעות קולמוס בהחלטתה מיום 28.10.2011 באשר למועד להפקדת עירבון. הטעם לכך, הוא שמטרת הפקדת העירבון היא הבטחת הוצאותיו של המשיב ככל שהבקשה לרשות ערעור תדחה בסופו של יום. משנקבע קדם משפט בבקשה ליום 12.12.2011, ברי כי לא יתכן שהפקדת העירבון תעשה עד ליום 1.12.2012.
שנית , גם אם הייתי מוכן לקבל את טענתו של המבקש כי לא הומצאה לו החלטתה של השופטת
נד"ב
מיום 28.11.2011, ואיני מוכן לעשות כן נוכח האמור בסעיף 5 להלן, הרי שהמבקש היה מודע היטב לכך שמועד הפקדת העירבון הוא עד ליום 1.12.2011 נוכח המועד שצויין בשובר שהונפק לו ואשר הוא אינו כופר בקיומו.
שלישית , המבקש הוא שיזם בקשה לשינוי המועד שצויין בשובר שהונפק לו וברי כי אם לא קיבל לידיו החלטה בבקשה זו שומה היה עליו לשקוד באופן סביר לברר מה עלה בגורל בקשתו ולא לשבת ולהמתין באפס מעשה תוך עשיית דין עצמי בדבר הפקדת העירבון. נוכח זאת התייתר הצורך בדיון בטענתו של המבקש בנוגע להחלטתה של השופטת
נד"ב
שלא לבטל את החלטת הדחייה. בבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי לא מצאתי שנפלה טעות בהחלטתה זו וממילא אין בה כדי לשנות מהתוצאה בדבר דחיית בקשת רשות הערעור נוכח אי הפקדת עירבון.
5.
כאמור, סבורני כי יש לדחות את טענתו של המבקש לפיה לא הומצאה לו החלטתה של השופטת
נד"ב
מיום 28.11.11, זאת נוכח ההוראה בדבר אופן משלוח החלטה בבקשת רשות לערער לפי תקנה 407(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ובצירוף החזקה בדבר קבלת משלוח דבר דואר הקבועה בסעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 [ראו והשוו: בש"א 366/88
זוננשטיין נ' אחים גבסו ,
פ"ד מב(4) 414, 416 (1989); על"א 7032/00
עו"ד הורוביץ נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין
(לא פורסם, 19.7.2001)].
6.
אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ישלם המבקש 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.
ניתנה היום, י"ב בניסן התשע"ב (4.4.2012).
ש ו פ ט