רע"א 2241/01 נינה הופ נ. ידיעות תקשורת בע"מ

1.המבקשת הגישה בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו תביעה נגד המשיבים לפצותה עבור הנזקים שגרמו לה, לטענתה, על ידי פרסומים שהם בגדר לשון הרע. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' ישעיה), בהחלטתו מיום 14.2.01, נעתר לבקשתם של המשיבים וחייב את המבקשת בערובה לתשלום הוצאותיהם, על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בסך 15,000 ש"ח, מכוח סמכותו לפי תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן - "התקנות"). המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על ההחלטה.

2.בתקנה 519 (א) לתקנות נאמר כי:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

מקובל עלינו כי בית המשפט משתמש בסמכותו לפי תקנה 519 (א) לתקנות בעיקר בשני מקרים: א) כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, מחוץ לתחום השיפוט, ומשום כך יתקשה הנתבע לגבות את המגיע לו, אם יזכה בהוצאות; וכן אין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ שמהם יוכל הנתבע להיפרע. ב) כאשר הנתבע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9 (2) לתקנות, או המציא מען לא נכון, שבכך גילה, לכאורה, כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות. כמו כן רשאי בית המשפט להביא בחשבון שיקוליו גם את סיכוייו של התובע להצליח בתביעתו, אלא שהדבר צריך להיעשות בזהירות מרבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת. (ראו, בין היתר, בפסק דיני בת.ה. (ב"ש) 808/87 (ת.א. 240/85) אבוסעלוק סלימאן נ' מכתשים מפעלים כימיים בע"מ (לא פורסם); רע"א 377/87 חליל ג'נחו ואח' נ' וויבהו א.ב.ה. - חברת מניות בפשיטת רגל הרשומה בגרמניה , פ"ד מ"א(4) 522; רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מ"ו(1) 647; רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב ואח' , פ"ד נ"ד(2) 845; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית - 1995) 901-899).

3.בית המשפט המחוזי השתית את החלטתו על שלושה נימוקים: א) המבקשת מתגוררת בעיר רמאללה שבשליטה פלסטינאית, עם בן זוגה שהוא פלסטינאי, ואם תחויב בתום המשפט בהוצאות המשיבים אי אפשר יהיה לגבותן או שהגביה תהיה כרוכה בקשיים רבים. חיזוק לכך מצוי בעובדה כי המבקשת לא שילמה למשיבים עד היום הוצאות בסך 3,000 ש"ח שבהן חויבה, ללא קשר לתוצאות המשפט, בגין הליך ביניים קודם. ב) תביעתה של המבקשת אינה "מונחת על 'גשר של ברזל' וכי גם אם יוכחו הפרסומים שלגביהם היא טוענת שהם מהווים לשון הרע עדיין אין זה בטוח כי היא תזכה בתביעתה או בתשלום פיצויים בגין הוצאות לשון הרע בסכום שהיא תובעת אותו". ג) יש להביא בחשבון כי סכום ההוצאות שבו תחוייב המבקשת, אם תידחה תביעתה, יושפע על ידי הסכום הגדול שהיא תובעת, כ - 1,100,000 ש"ח.

לטענת המבקשת לא היה מקום להיעתר לבקשת המשיבים מן הטעם ש"עצם היות המבקשת תושבת רמאללה אינה סיבה להטלת ערובה עליה כשיקול יחיד ובלעדי" וכי "על פי הסכמי אוסלו אמור להיות מוקם מנגנון שתפקידו לאכוף פסקי דין בישראל ובשטחים הפלשטינים אשר התקבלו במדינה האחרת, וסביר כי מנגנון זה יוקם בקרוב". עוד טוענת היא "כי סיכוייה לזכות בתביעתה טובים". לדעתה אין לסגור בפניה את שערי בית המשפט על ידי חיובה בערובה להוצאות המשיבים.

בטענותיה של המבקשת אין ממש. בית המשפט המחוזי יישם אל נכון את השיקולים המקובלים עלינו על עובדותיה של הפרשה הנדונה. החשש כי בשל מקום מגוריה של המבקשת לא יעלה בידי המשיבים לגבות את הוצאותיהם, אם תידחה התביעה, הוא כבד משקל. חוששני שגם הקמתו "בקרוב" של מנגנון גביה הדדי, כטענת המבקשת, אינה בגדר הסביר. לכך יש להוסיף, לענין סיכוייה של התביעה, כי כאן יש לסמוך בעיקר על התרשמותה של הערכאה הדיונית.

4. הבקשה נדחית.