רע"א 2265-24 רע"א 2265-24

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ה' סילש) בת"א 37374-09-18 מיום 16.01.2024, במסגרתה הורה בית המשפט על הוצאת סיכומי המבקשים מתיק בית המשפט (להלן גם: ההחלטה).

הרקע לבקשה והבקשה

1.ביום 21.09.2018, הגישו המבקשים (להלן: המבקשים או התובעים) תביעה נגד המשיבים (להלן: המשיבים או הנתבעים), בגדרה עתרו הראשונים לחייב את האחרונים בסך של כשמונה מיליון ש"ח (תוך שצוין כי סכום זה נקבע 'לצרכי אגרה בלבד'), כן עתרו המבקשים לסעד של מתן חשבונות בעניין תקבולים, שבאמצעותו יוכלו לאמוד את היקף התעשרותם של המשיבים שלא כדין על חשבונם (להרחבה ראו: רע"א 2555/20 די.בי.אס. שירותי לווין (1998) בע"מ נ' אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ, פסקאות 5-1 (16.07.2020)).

2.ביום 14.12.2022, בחלוף למעלה מארבע שנים מהגשת התביעה, תם שלב שמיעת הראיות בהליך. בהחלטתו מאותו היום, קבע בית המשפט המחוזי כי סיכומי המבקשים יוגשו בתוך תשעים יום, וכי סיכומי המשיבים יוגשו 90 יום לאחר מכן. כן נקבע כי "אורך הסיכומים לא יעלה על 20 עמודים".

3.כעולה מההחלטה מושא ענייננו ומעיון בתיק בית המשפט באמצעות מערכת 'נט המשפט' – למן ההחלטה מיום 14.12.2022 על אודות הגשת סיכומים, המבקשים פנו, פעם אחר פעם, בבקשות למתן ארכה לשם הגשת סיכומיהם. זאת, כל פעם באמתלה שונה, ותוך שצוין, שוב ושוב, כי מטרת הארכה המבוקשת היא עריכת הסיכומים כדבעי, קודם להגשתם. בתוך כך, מתארת ההחלטה, בפסקאות 19-5, כיצד התבקשו שלוש-עשרה בקשות ארכה על פני כתשעה חודשים. כדי לסבר את האוזן אציין, לשם הדוגמה בלבד, כי באחד המקרים התבקשה ארכה בת יומיים בלבד, שלאחריה במשך כחודש ימים לא הוגש דבר לתיק בית המשפט, ובסופו של דבר הוגשה בקשה נוספת למתן ארכה.

4.ביום 21.09.2023, כתשעה חודשים ומחצה לאחר ההחלטה על אודות תום שלב שמיעת ההוכחות ועל הגשת הסיכומים – הוגשו סיכומי המבקשים. אלא מאי? אותם ׳סיכומים' הוגשו "על פני שלושים ושישה עמודים צפופים, עמוסים, ללא רווחים, ומרובי הערות שוליים מוקטנות" (ההדגשה במקור – ח' כ'), כלשון ההחלטה. אשר על כן, אין זה מפתיע, כי כבר למחרת פנו המשיבים בבקשה כי בית המשפט ימחק את הסיכומים ויורה על דחיית התביעה. בהחלטה מיום 26.09.2023 התבקשה תשובת המבקשים בתוך 10 ימים, כאשר נקבע כי פגרת חג הסוכות תבוא במניין הימים. ברם, גם בחלוף תקופת החירום נוכח מלחמת חרבות ברזל שפרצה ביום שמיני עצרת, שבעה באוקטובר אשתקד, לא הוגשה תשובתם. רק לאחר שהמשיבים ביקשו, ביום 07.12.2023, הוראות לעניין המשך ניהול ההליך, ובית המשפט נתן למבקשים, לפני ולפנים משורת הדין, שהות נוספת להבהיר את פשר אי הגשת הסיכומים – הוגשה תשובה מטעם המבקשים לבקשה למחוק את סיכומיהם ולדחות את תביעתם.

בתשובה הוסבר, תחילה, כי בא-כוח המבקשים שגה לסבור כי היקף הסיכומים שנקבע הוא 30 עמודים, תוך שהוטעם כי אלמלא "טעות אנוש טכנית [זו] שאין בה כל זדון או חוסר תום-לב", הייתה מוגשת בקשה להגדלת היקף הסיכומים לשלושים עמודים טרם הגשתם, או למצער בד בבד עם הגשתם. כן ׳הוסבר׳ כיצד נכון, לשיטת המבקשים, לחשב את מניין העמודים 'נטו' – דהיינו ללא עמוד הכותרת ובניקוי "רשימת הערות/ הפניות/ הע"ש/ אסמכתאות/ ציטוטים וכיו"ב המהווה אמנם חלק בלתי-נפרד מהסיכומים אך אינה באה במניין העמודים", כלשון התשובה. אשר על כן, נטען כי היקף הסיכומים בפועל הוא 29 עמודים או לכל היותר 30 (אם מונים את עמוד הכותרת). עוד הוער, כי היקף העמודים שנקבע להגשת הסיכומים לא הולם את היקפו של ההליך, וכי ממילא בא-כוח המשיבים מסר את הסכמתו, בעל-פה, להגדלת היקף העמודים כל עוד הדבר יהיה הדדי. לפיכך הוסבר, כי בנסיבות העניין אין כל הצדקה למתן הסעד הקיצוני שהתבקש, לבטח לא מקום בו ניתן לרפא את הפגם שנפל בסיכומים על-ידי הגדלת היקפם בדיעבד או "על דרך של הגשת סיכומים מקוצרים". כן צוין, כי אין ממש בטענה שהסיכומים הוגשו באיחור, וכי כך או אחרת מדובר בטענה קנטרנית.

5.בהחלטתו מיום 11.12.2023, הדגיש בית המשפט המחוזי כי חלפה כשנה מעת ההחלטה, הפשוטה והברורה, על הגשת סיכומים בתוך 90 ימים בהיקף של עד 20 עמודים. כן הודגש אופן הגשת הסיכומים והוער כי גם בהתעלם מאורכם, מדובר במסמך שאופן עריכתו מעורר קושי בקריאתו, ועל כן הגשתו לוקה בפגם של ממש ולא ניתן לקבלו. זאת, תוך שבית המשפט דוחה את הסברי בא-כוח המבקשים, וקובע כי בדין עתרו המשיבים למחיקת הסיכומים. ברם, בסופו של דבר נמצא, "הרבה לפנים משורת הדין, ואך תוך מתן הדעת לרצון להכריע במחלוקות לגופן", להיעתר לבקשת המבקשים "וליתן להם אפשרות להגשת סיכומים מתוקנים, ובלבד שיובהר [כי] היקף הסיכומים לא יעלה על 20 עמודים, גופן David, גודל גופן 12, רווח של שורה וחצי ושוליים״. בנוסף נקבע כי ״הסיכומים יוגשו בתוך 10 ימים מהיום, כאשר ניתן לצפות כי לא יוגשו בעניין זה בקשות לארכה". כמו כן חויבו המבקשים בהוצאות בסך של 4,500 ש״ח.

6.ניתן היה לצפות כי אחר דברים נוקבים אלו, המבקשים ובא-כוחם יפעלו כמצוות בית המשפט המחוזי, שהלך לקראתם כברת דרך עת נתן להם הזדמנות אחר הזדמנות לתקן את מחדליהם. מעיון בתיק בית המשפט דומה כי הוא 'יצא מעורו', פעם אחר פעם, מקום בו ניתן היה לפעול לפי שורת הדין.

7.ברם, הסיכומים לא הוגשו במועד שנקבע, והמבקשים חזרו לסורם. בתוך כך, התבקשו והתקבלו ארכות להגשת הסיכומים. כל זאת, תוך שבית המשפט שב ומציין, את מה שלשיטתו הוא זלזול מופגן של המבקשים בהליך, בזכויות של הצד שכנגד ובזמנו של הציבור. בהקשר אחרון זה הודגש כי התנהלות זו תבוא במניין שיקוליו בעת בחינת סוגיית ההוצאות בתום ההליך.

8.בסופו של דבר, ביום 27.12.2023, הוגשו הסיכומים ה׳מתוקנים׳ של המבקשים. למחרת, 28.12.2023, הגישו המשיבים בקשה נוספת למחיקת הסיכומים, בשים לב לכך שהמבקשים שבו והפרו את החלטת בית המשפט ביחס לאופן עריכת הסיכומים והיקפם. בבקשה הוטעם כי הסיכומים אוחזים 22 עמודים, וכי ״גם הפעם מדובר בסיכומים הכתובים באופן צפוף ועמוס מאוד, ללא כל ריווח וללא פסקאות או מספור כלשהו״. לא זו אף זו הוסבר, כי ״הסיכומים גם כוללים הערות שוליים צפופות ביותר, שכוללות בתוכן תצלומי מסמכים שהוקטנו״. המשיבים הוסיפו לטעון כי הסיכומים הם ״מעין מגילה ארוכה וצפופה, ללא פסקאות וללא ריווח״ וכי: ״עריכות הסיכומים באופן האמור צפויה להקשות עד מאוד על הנתבעים להתייחס לנטען בסיכומי התובעים [...] ובוודאי יכבידו גם על בית המשפט הנכבד". אשר על כן התבקש בית המשפט "לשים סוף להתנהלותם המפרה של התובעים ולפגיעה הדיונית בנתבעים שנאלצים פעם אחר פעם לעמוד על המשמר ולהבטיח את זכויותיהם, ולהורות על מחיקת סיכומי התובעים בהליך" (ההדגשה הוספה – ח׳ כ׳).

9.בו ביום הורה בית המשפט המחוזי כי המבקשים יגישו תשובה לבקשה הנ"ל בתוך חמישה ימים, אך תשובה כאמור לא הוגשה ובהתאם, המשיבים הגישו ביום 04.01.2024 בקשה נוספת למתן החלטה (להלן: הבקשה למתן החלטה).

10.בסמוך לאחר שהוגשה הבקשה למתן החלטה, הגישו המבקשים שני כתבי בי דין: ׳התייחסות׳ לבקשה למתן החלטה, בגדרה נטען כי המשיבים ניסו להוליך את בית המשפט שולל בעניין היקף הסיכומים והמועדים; ו׳תשובה׳ למה שכונה על-ידם ״בקשת סרק נואשת, קנטרנית ומופרכת", במסגרתה נטען כי הסיכומים הוגשו כדבעי וכנקוב בהחלטה מיום 11.12.2023, ולכן דין הבקשה להידחות. לחלופין הוצע כי יתאפשר למשיבים להגיש את סיכומיהם באופן דומה; ולחלופי חלופין, להותיר את הסיכומים כמות שהם תוך שבית המשפט 'יתעלם' משני העמודים האחרונים.

11.מכאן, ההחלטה מושא ענייננו.

12.תחילה נקבע כי הסיכומים המתוקנים לא תואמים את הנחיות בית המשפט, הן ביחס להיקפם, הן ביחס לאופן עריכתם; וכי הם לא עומדים גם בהוראות מנהל בתי המשפט בדבר צורת מסמך ומבנהו לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן בהתאמה: ההוראות בדבר צורת מסמך ומבנהו; ותקסד"א או התקנות החדשות).

13.בהמשך לכך, פנה בית המשפט המחוזי לדון בנפקות קביעה זו בהתאם למצוות התקנות החדשות, כפי שיפורט להלן.

14.ראשית, הודגש כי בהתאם לפרק עקרונות היסוד של התקנות החדשות, מטרתן היא לייצר ודאות דיונית ולמנוע שרירותיות. זאת, לרבות בדרך של הטלת חובות על בעלי הדין ובאי-כוחם לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית, ולהימנע משימוש לרעה בהליכי משפט. עוד הודגש, כי התקנות מטילות על היושב בדין חובה לאזן בין האינטרסים של בעלי הדין והציבור הרחב, בהקצאת המשאב השיפוטי. בהמשך לכך הובהר, כי יש מספר תקנות ספציפיות שנועדו לסייע לבית המשפט לבצע מלאכתו נאמנה, לרבות תקנות 41(א)(4), 42 ו-45.

15.בהמשך לכך הוטעם, כי ההוראות המפורשות והרלוונטיות ביותר לענייננו קבועות בתקנות 74(ג) ו-75(1), לפיהן:

"74. (ג) דין אי-הגשת סיכומי הטענות בכתב במועד, כדין אי-התייצבות לדיון.

75.לא התייצב בעל דין ולא ניתן טעם סביר לאי-ההתייצבות, יחולו הוראות אלה:

(1) לא התייצב התובע, ימחק בית המשפט את כתב התביעה או ידחה את התביעה אם מצא טעמים מיוחדים לדחייה."

בהקשר זה הודגש כי "בתיק זה פעלו התובעים בחוסר תום לב, וזלזול מהותי בהליך, כמו גם בזכויות הצד שכנגד. לנקוב תיווסף העובדה כי הזמן השיפוטי הוא בגדר משאב ציבורי, שאינו בלתי מוגבל בהיקפו. לאופן בו מתנהלים התובעים בתיק זה, השלכות גם על ציבור המתדיינים". בהמשך לכך נקבע כי התנהלותם של המבקשים ואופן הגשת הסיכומים עולה כדי "דפוס התנהלות לא תקין", המצדיק "באופן מובהק״ את מחיקת הסיכומים. בית המשפט הבהיר כי הוא מודע למשמעות הדרמטית של החלטתו, וכי "לא בנקל תמצא ההצדקה להורות על סילוקם של סיכומים מתיק בית המשפט, וכי להיקפו וחשיבותו של ההליך – יכול ותהא השלכה על החלטה זו". ברם, לפי האמור בהחלטה, התנהלות המבקשים לא הותירה "אלא את המסקנה על פיה עסקינן במי שבחרו, בחירה מודעת, להתנהל כמי שהוראות הדין והחלטות בית המשפט אינן חלות ביחס אליהם". בית המשפט אף נתן דעתו ללשון בה נקטו המבקשים, עת ניסו "להפנות אצבע מאשימה״ כלפי המשיבים.

16.בנתון לאמור, הורה בית המשפט המחוזי על הוצאת סיכומי המבקשים מתיק בית המשפט, ופנה לבחון האם המשמעות המעשית של החלטתו "היא בהכרח סילוק תביעת התובעים, בין אם על דרך של מחיקה ובין אם על דרך של דחייה [...] זאת מקום בו הוראות תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי מכוונת למחיקת התביעה, ובמקרים החריגים אף לדחייתה".

17.לפי האמור בהחלטה, לאחר שבית המשפט נתן דעתו לכלל השיקולים הצריכים לעניין, הוא מצא "לא בנקל, והרבה לפנים משורת הדין, [...] כי נקודת האיזון אינה מצויה על דרך של סילוק התביעה". מסקנה זו נומקה בכך ש"עסקינן בהליך אשר התנהל במשך שנים, ונשמעו במסגרתו הראיות עד תום, [ולכן] דומה כי נקודת האיזון מצויה במקום בו יושבו סיכומי התובעים לידיהם, מבלי שתינתן להם הזדמנות נוספת להגשתם, פסק הדין יינתן על בסיס המונח בתיק בית המשפט לרבות סיכומי הנתבעים בלבד, וייפסקו הוצאות הנתבעים כמו גם הוצאות לטובת אוצר המדינה".

בהקשר זה הפנה בית המשפט המחוזי לרע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 46 (2001) (להלן: עניין נדב), תוך שהוא מציין כי לא נעלמה מעינו ההבחנה בין "הוראות תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי הנוכחיות, לרבות לעניין השימוש במונח 'רשאי'", ופסיקות נוספות שניתנו לאורך השנים על-ידי בית משפט זה. בית המשפט המחוזי אף הזכיר את החלטת השופט י' כשר מיום 26.06.2023 בע"א 3682/23; חרף העובדה ששם דובר באי התייצבות של נתבע (בהתאם לתקנה 75(2)), תוך שהוער כי "באופן דומה, והגם מחדלי התובעים – יש להוסיף ולבחון האם יש באלו כדי להצדיק מחיקה או דחייה של התביעה, המשמעות של המחיקה על היכולת לשוב ולהידרש להליך פעם נוספת, הלכתו של כב' בית המשפט העליון לעניין האופן בו יתנהל ההליך מקום [בו] תוגש תביעה שנמחקה והרצון להבטיח כי מערכת בתי המשפט לא תצא כאשר שכרה בהפסדה".

18.בהתאם, הורה בית המשפט המחוזי כי סיכומי התובעים יוצאו מהתיק, כי יוגשו סיכומי נתבעים וכי או אז יועבר התיק למתן פסק דין ללא סיכומי תובעים.

19.דעתם של המבקשים לא נחה מהחלטה זו ומכאן הבקשה שלפניי. בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא קיבל טענתם, לפיה הסיכומים ערוכים כמצוותו, ואין בהם דופי; כי שגה בית המשפט דלמטה עת קבע שיש למנות את עמוד הכותרת ואת הערות הסוף בהיותן אסמכתאות; כי טעה בית המשפט משלא קיבל את טענתם, לפיה המשיבים התנהלו בדרך דומה; כי בית המשפט נפל לכלל טעות כאשר התעלם "מהמניעים הפסולים" של המשיבים עת הגישו בקשתם; וכי טעה בית המשפט משלא קיבל את בקשתם החלופית.

דיון והכרעה

20.לאחר עיון, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, השגה על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית מקומה להתברר, ככלל, במסגרת הערעור על פסק הדין. סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע חריג לכלל זה, לפיו תינתן רשות לערער על החלטת ביניים אם "שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (ראו גם: רע"א 242/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 10 (08.02.2022)). ברם, בבקשה שלפניי לא הוסבר, אפילו לא באופן אגבי, מדוע יש לדון בטענות המבקשים כבר כעת, טרם הסתיים ההליך, תוך התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית באופן ניהול ההליך. הלכה למעשה הבקשה נוסחה כערעור לכל דבר ועניין, ועל כך תעיד גם העובדה שסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט כלל לא הוזכר בבקשה. בנסיבות אלו, ניתן היה לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור, באופן תמציתי, תוך קביעה כי טענות המבקשים שמורות להם להליך הערעור על פסק הדין שיינתן בתיק.

21.ברם, לצד זאת, מצאתי להעיר כי החלטת בית משפט קמא, מעוררת תהיות במספר מישורים:

22.ראשית, כידוע, הסיכומים הם הלְשַׁד של ההליך האזרחי שמגיע לכלל הכרעה שיפוטית, לא אחת לאחר שנים של התדיינות במסגרת הליכי קדם משפט, הליכי גילוי ועיון, הגשת תצהירי עדות ראשית וחוות דעת, הליך הוכחות, ועוד. הסיכומים נדרשים, אפוא, כפי שמעיד שמם, לתמצת ולארגן את כל העובדות, הטענות וטענות הנגד שהובאו לאורך ההליך, כדי לסייע לבית המשפט בעת כתיבת פסק הדין, ולשכנע את היושב בדין כיצד נכון וצודק להכריע במקרה שלפניו ברמה העובדתית והמשפטית. אשר על כן, גם לא ברור מדוע התעקשו המבקשים להגיש סיכומים שברור כי לא יקלו על בית המשפט במלאכתו.

לא למותר לציין, כי בהקשר זה נקבע בפסיקה, משכבר הימים, כי "אם אין בעל הדין מעלה בסיכומי טענותיו טענה מסויימת, משמעות הדבר הוא שאף אם הועלתה על ידיו קודם לכן, הרי בכך שלא העלה אותה בשלב סיכומי הטענות, הוא נחשב כמי שזנחה" (ע"א 401/66 מרום נ' מרום, פ"ד כא (1)673, 678-677 (1967)). הלכה זו הוסיפה להתפתח באופן זה ש"דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים – אם בשל שגגה או במכוון – כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה (ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102, 107 (1995)).

אם כן, ניתן לתהות כיצד יכריע בית המשפט בתיק זה, מבלי שיש לפניו את הטענות שבחרו המבקשים להעלות או לזנוח בסיכומיהם; וכיצד מצופה מהמשיבים לנסח את סיכומיהם מבלי שסיכומי התובעים קיימים בתיק.

23.שנית, יש לתת את הדעת לנפקות מחיקת הסיכומים. כאמור, תקנה 74(ג) קובעת כי "דין אי-הגשת סיכומי הטענות בכתב במועד, כדין אי-התייצבות לדיון"; ואילו תקנה 75(1), קובעת כי במקרה של אי-התייצבות התובע, מבלי שניתן לכך טעם סביר, "ימחק בית המשפט את כתב התביעה או ידחה את התביעה אם מצא טעמים מיוחדים לדחייה" (ההדגשות הוספו – ח' כ'). מתעוררת אפוא השאלה האם במצב דברים כבענייננו, מקום שבו לא ניתן טעם סביר לאי ההתייצבות, בית המשפט רשאי שלא לנקוט באחת משתי האפשרויות שנמנו בתקנה 75(1). זאת, בשים לב ללשון התקנה המורה כי בית המשפט ימחק או ידחה את התביעה, ובהינתן בחירתו של מחוקק המשנה להשמיט את התיבות "רשאי בית המשפט", שהיו קבועות בתקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (בהקשר זה ועל שנקבע בעניין נדב ראו את הערתו הנכוחה של השופט ט' חבקין בגדרי עש"א (שלום ת"א) 44300-11-20 שמולביץ נ' הכהן, פסקה 16 (25.01.2021) ובכתיבתו האקדמית: טל חבקין התיישנות 351 (מהדורה שניה, 2021)).

לכאורה, ניתן היה לסבור, כי מחיקת כתב התביעה כבענייננו לא תעשה דבר, שהרי התובעים יוכלו להגישה מחדש יום לאחר מחיקתה. שכן, בהתאם לברירת המחדל הקבועה בתקנה 41(ג)(1) לתקסד"א, תובע שתביעתו נמחקה רשאי להגיש את תביעתו מחדש, והדיון בה נמשך מהשלב שבו נמחקה התביעה. עם זאת, כאשר תביעה נמחקה מחמת אי-התייצבות, באופן שגרם לבזבוז משאבי הצד שכנגד ולבזבוז זמנו של בית המשפט, ניתן לצפות כי בית המשפט יתנה את מחיקת התביעה בתנאים, בהתאם לסמכותו שבתקנה 41(ג)(2) לתקנות (בהקשר זה ראו הערת השופט י' עמית ברע"א 985/24 אליהו נ' נציגות הבית המשותף ברח' צבי שץ 16-14 חולון (26.03.2024)).

24.שאלה היא אפוא, האם רשאי היה בית המשפט להורות על הוצאת הסיכומים מהתיק מבלי למחוק או לדחות את כתב התביעה, ומה משמעותה האופרטיבית של החלטה זו. ואולם, סוגיות אלו לא הועלו בבקשה שלפניי, וממילא אין זה המקום להכריע בהן. תהיות אלו תתבררנה בבוא העת, ככל שהצדדים יראו בכך צורך, במסגרת הערעור על פסק הדין כולו. "לכל זמן ועת לכל-חפץ תחת השמים" (קהלת ג, א).

25.בכפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.