רע"א 2355/21 עו"ד גיל פרמינגר נ. אליעז חליבה

1.

החל משנת 2016 התגורר המבקש, עורך דין, בנכס שבבעלות המשיב ואשתו, מכוח הסכם שכירות שהוארך מעת לעת, בפעם האחרונה עד ליום 31.7.2020 (להלן בהתאמה: הנכס ו מועד הפינוי ). ביום 9.8.2020 הגיש המשיב תביעה לפינוי מושכר נגד המבקש, וביום 15.9.2020, לאחר שהמבקש לא הגיש כתב הגנה, ניתן פסק דין בהעדר הגנה בבית משפט השלום בחדרה (כב' הרשמת הבכירה ט' מירום ) שהורה על פינוי הנכס ועל חיוב המבקש בהוצאות ההליך (להלן: פסק הדין הראשון ). מספר ימים לאחר מכן, ביום 21.9.2020 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין הראשון. לאחר שהתקיים דיון בבקשה, בוטל פסק הדין הראשון בקביעה שבמועד שבו ניתן טרם חלף המועד להגשת כתב הגנה על ידי המבקש. עוד באותו דיון קבע בית המשפט כי המבקש יגיש כתב הגנה עד ליום 3.11.2020. ביום 3.11.2020 הגיש המבקש כתב הגנה מטעמו (להלן: כתב ההגנה ), ולמחרת נשלחה לו הודעה על דחיית ההגשה מטעמי מזכירות בית המשפט, בנימוק כי "לא צוינו פרטי מגיש ההליך, לרבות מספר ת"ז ו/או כתובתו" (להלן: הודעת המזכירות ). באותו יום, לבקשת המשיב, נתן בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת י' אונגר ביטון ) פסק דין נוסף בהעדר הגנה (להלן: פסק הדין השני ). כתב הגנה מתוקן נקלט ביום 5.11.2020 (להלן: כתב ההגנה המתוקן ), ובמקביל הגיש המבקש גם בקשה לביטול פסק הדין השני.

2.

לאחר קבלת תשובה לבקשה ותגובה לתשובה, דחה בית המשפט את הבקשה ביום 7.12.2020. נקבע כי אין המקרה דנן מצדיק להורות על ביטול פסק הדין מחמת חובת הצדק. בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בהליך השיפוטי או בהתנהלות מזכירות בית המשפט בעניינו של המבקש, וכי אין מחלוקת שכתב ההגנה שביקש המבקש להגיש לא עמד בדרישות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). דברים אלה נכונים ביתר שאת, נקבע, מאחר שהמבקש עורך דין בהכשרתו ומאחר שמדובר בפעם השנייה שבה מבוקש ביטול פסק דין. עוד נקבע שאין המקרה דנן מצדיק את ביטול פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט. בית המשפט עמד על כך שהפגם שנפל בכתב ההגנה הוא אכן טכני והביא לאיחור לא ניכר, ועם זאת, בחינת סיכויי ההצלחה בהליך, מוליכה למסקנה שאין להורות על ביטול פסק הדין. נקבע כי המבקש, הן בבקשתו לביטול פסק הדין, הן בכתב ההגנה, לא העמיד טענות שמצדיקות לבטל את פסק הדין השני, ובהקשר זה נדחו טענותיו לגבי מצג שווא שהציג לו המשיב ולגבי הקשיים בפינוי הנכס נוכח השפעות מגפת הקורונה. נקבע כי במרבית הזמן שחלף ממועד הפינוי לא חלו מגבלות על מעברי דירות או על איתור דירות להשכרה, וכי מחומר הראיות אף עולה כי המבקש הכיר מספר נכסים רלוונטיים שהועמדו להשכרה וניהל מגעים לשכירת אחד מהם. בית המשפט עמד על כך שאין מחלוקת שהסכם השכירות הסתיים; כי המבקש לא משלם למשיב דמי שכירות מזה 4 חודשים; וכי במהלך ההליך טען שברצונו לעזוב את הנכס. לפיכך קבע בית המשפט כי על המבקש לפנות את הנכס עד ליום 13.12.2020.

3.

המבקש ערער על פסק הדין השני, ובצד הערעור הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 13.12.2020 ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי, וביום 7.1.2021 התקבלה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין השני, עד לסיום הליך הערעור. יוער כבר עתה כי ביום 18.1.2021, עובר למתן פסק הדין בערעור, פינה המבקש את הנכס. ביום 25.2.2021 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגנית הנשיא ב' טאובר והשופטים ס' ג'יוסי ו מ' דאוד ) את הערעור. נקבע כי לא נפל פגם בפסק הדין השני, בשים לב לכך שכתב ההגנה שהגיש המבקש לא עמד בהוראות התקנות; לכך שכתב ההגנה המתוקן הוגש בחלוף המועד שנקבע לכך; ולכך שהמועד להגשת כתב ההגנה נקבע בדיון שבו נכח המבקש. בנוסף קבע בית המשפט כי גם בחינת טענות המבקש לגופן, כפי שעולות מכתב הערעור, כתב ההגנה והבקשה לביטול פסק הדין השני, מובילה למסקנה כי אין להתערב בו או בהוראה על פינוי הנכס. בהקשר זה נקבע כי טענות המבקש לא מקימות הגנה מפני תביעת הפינוי, וכי אין בהשפעות מגפת הקורונה כדי לשנות ממסקנה זו, בין היתר משנקבע בבית משפט השלום כי המבקש לא הוכיח קיומה של מניעה לפינוי הנכס או קושי באיתור מגורים חדשים. לבסוף ציין בית המשפט שבמשך ניהול ההליך הפך הערעור לתיאורטי, נוכח פינוי הנכס על ידי המבקש.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי התשתית העובדתית והמשפטית שפרש בבית משפט השלום מוכיחה כי לא ניתן היה לפנות את הנכס ולשנות מקום מגורים בעת מועד הפינוי, נוכח ההגבלות שחלו בעקבות התפשטות מגפת הקורונה. בהקשר זה נטען גם כי בית משפט השלום לא נתן משקל מספק לחששו של המבקש מהידבקות במחלה, וכי לא היה די בראיות שהעמיד המשיב כדי להוכיח שניתן היה לפנות את הנכס. עוד טוען המבקש כי בנסיבות המקרה לא היה מקום ליתן פסק דין בהעדר הגנה, וזאת בהינתן שכתב ההגנה הוגש במועד שנקבע; שבעת מתן פסק הדין השני היה בתיק בית המשפט כתב הגנה מטעמו; ושכתב ההגנה המתוקן נקלט יום לאחר הודעת המזכירות. לטענת המבקש, מתן פסק הדין בהעדר הגנה פגע בזכות הגישה שלו לערכאות וגרם לו עיוות דין, באופן שמצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן בצמצום, במקרים שבהם הבקשה מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים להליך, או מקום שבו הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); רע"א 5162/20 סלאח נ' עמותת א.ל.ע.ד אל עיר דוד , פסקה 6 (14.9.2020) ). במקרה דנן, בית משפט השלום נדרש לעילות הקיימות לביטול פסק דין ולא מצא כי יש בהן כדי לשנות ממסקנתו שדין תביעת המשיב להתקבל. כך, קבע בית המשפט כי ביסוד מתן פסק הדין השני ניצב מחדל דיוני של המבקש וכי טענות המבקש שלפיהן אין לפנותו מן הנכס נוכח מצג שווא שהציג לו המשיב או נוכח השפעות מגפת הקורונה לא מקימות עילה לביטול פסק הדין השני. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיו של בית משפט השלום, ובחן אף הוא את טענות המבקש לגופן ומצא כי אין בהן כדי להקים למבקש הגנה מפני פינויו מן הנכס. בבקשה דנן חוזר המבקש, בעיקרם של דברים, על טענותיו שנדחו כאמור בפסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום. זאת ועוד, ביני לביני פינה המבקש את הנכס ואף לשיטתו, מדובר בהליך "תיאורטי" (ראו סעיפים 8, 10 לבקשה; כן ראו והשוו: רע"א 8029/14 צדקני נ' חב' כביש חוצה ישראל , פסקה 6 (18.5.2015); רע"א 8082/14 מקונן נ' פלאפון תקשורת בע"מ , פסקה 3 (21.1.2015)). משאלה הם פני הדברים, לא מצאתי כי הבקשה דנן מקימה עילה למתן רשות לערער (ראו והשוו: רע"א 9166/20 עטיה נ' טובי (2.2.2021)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.