רע"א 8029/14 דוד צדקני נ. חב' כביש חוצה ישראל

לפניי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט הבכיר צ' סגל ) שדחה את ערעור המבקשים על החלטת ועדת הפיצויים לפי חוק כביש ארצי לישראל, התשנ"ה-1994 (להלן: חוק

כביש ארצי לישראל ; ועדת הפיצויים או הוועדה ).

1.

המבקשים הינם בעלי זכויות במקרקעין שחלקים מהם הופקעו בשתי הפקעות על ידי חברת "כביש חוצה ישראל בע"מ" (להלן: המשיבה ) לצורך סלילת כביש ארצי מספר 6. המבקשים הגישו תביעה לפיצויים בגין ההפקעות לוועדת הפיצויים לפי סעיף 6(ד) לחוק כביש ארצי לישראל. ביום 5.2.2013 קיבלה הוועדה את תביעת המבקשים והעמידה את הפיצוי על סך של כ-500,000 ש"ח. על החלטה זו ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים.

2.

לאחר הגשת הערעור הגישו המבקשים בקשה להורות למשיבה לגלות את כל המסמכים הנוגעים להפקעת המקרקעין בחלקה הסמוכה לחלקתם; ולחלופין ליתן צו להמצאת ראיות חדשות בערעור (להלן: הבקשה

לגילוי מסמכים ) . לטענת המבקשים, לאחר הגשת הערעור הגיעו לידיהם חלקים מהסכם פשרה שערכה המשיבה עם בעלי זכויות בחלקה סמוכה למקרקעין שבבעלותם (להלן: הסכם הפשרה ), שבמסגרתו זכו האחרונים לפיצוי לפי שווי קרקע גבוה משמעותית מזה שלפיו פסקה הוועדה את סכום הפיצוי בעניינם של המבקשים. ביום 8.12.2013 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט הבכיר צ' סגל ) את הבקשה וקבע כי אין מקומם של הליכי גילוי מסמכים לפני ערכאת הערעור; וכי אף אם ניתן היה להתגבר על הקושי הפרוצדוראלי, הבקשה אינה עומדת בתנאים להגשת ראיות חדשות בערעור, קרי אין בכוחו של הסכם הפשרה לשנות מתוצאת פסק הדין. ביום 7.1.2014 הגישו המבקשים לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטה אחרונה זו, ובהחלטתי מיום 13.2.2014 דחיתי אותה מבלי להכריע בטענות המבקשים לגופן. ציינתי כי היות ומדובר בערעור על החלטת ביניים, תהיה פתוחה בפני המבקשים הדרך להשיג עליה במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי (רע"א 154/14 צדקני נ' חברת כביש חוצה ישראל (13.2.2014) ). לאחר מכן, שב הדיון אל בית המשפט המחוזי ובפסק דין מיום 11.11.2014 דחה בית המשפט (כב' השופט הבכיר צ' סגל ) את הערעור. נקבע כי משנדחתה הבקשה לגילוי מסמכים אין להידרש לטענות המבקשים המבוססות על ראיות אלו. לגופו של עניין נקבע כי לא נמצאה עילה להתערב בקביעותיה העובדתיות של ועדת הפיצויים, לרבות בקביעתה לעניין שיעור הפיצוי על דרך האומדן.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים שבים ומשיגים על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לגילוי מסמכים. נטען כי שגה בית המשפט שקבע כי אין מקומם של הליכי גילוי מסמכים בערעור. לשיטת המבקשים, יש להתיר הליכי גילוי מסמכים בערעור ולאמץ לעניין זה את אמת המידה החלה על בקשות לצירוף ראיות חדשות בערעור. לטענת המבקשים, שאלה זו מצדיקה מתן רשות ערעור שכן היא מעוררת סוגיה משפטית עקרונית שטרם נדונה על ידי בית משפט זה. בנוסף, המבקשים טוענים כי לגופו של עניין שגה בית המשפט קמא בכך שלא קיבל את בקשתם לצרף את הסכם הפשרה כראיה חדשה בערעור מכיוון שהיא עמדה באמות המידה שנקבעו לכך . בצד טענות אלו מעלים המבקשים טענות הקשורות לחובות תום לב וגילוי מוגברות החלות לטענתם על המשיבה – שלטענת המבקשים היא גוף דו מהותי; ועל אופן חישוב הפיצוי על ידי ועדת הפיצויים.

4.

התבקשה תשובה לבקשה. המשיבה טוענת כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. לטענתה, מקומו של הליך גילוי המסמכים היה לפני ועדת הפיצויים וכי לא ניתן לערוך "מקצה שיפורים" לפני ערכאת הערעור. עוד מוסיפה המשיבה כי מדובר בסוגיה של סדרי דין שאין דרכו של בית משפט זה להתערב בה. לסיום טוענת המשיבה כי גם אם בית המשפט היה מתיר למבקשת לצרף את הסכם הפשרה כראיה, הרי שתוצאת פסק הדין לא הייתה משתנה וכך גם קבע בית המשפט המחוזי. משכך, נטען כי לא קמה עילה ליתן רשות לערער. בהחלטה מיום 1.3.2015 קיבלתי את בקשת המבקשים להשיב לתשובת המשיבה. בתשובה זו שבו המבקשים וחזרו על טענותיהם בדבר חובות תום הלב והגילוי החלות על המשיבה כמתואר לעיל.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיבה, ובתשובת המבקשים לתשובה מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה תינתן במשורה ורק במקרים חריגים אשר מקימים סוגיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך (ראו: רע"א 8961/14 בן שושן נ' יוספי , פסקה 3 (22.4.2015); רע"א 6881/14 צ'רקסקי נ' חברת פרטנר אורנג'

, פסקה 5 (30.12.2014); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123, 128 (1982)) . לכך יש להוסיף כי סעיף 9 לחוק כביש ארצי לישראל מצמצם את אמת המידה האמורה וקובע שבסכסוכים אשר החוק חל עליהם – כבמקרה דנן – ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית משפט זה רק בשאלות משפטיות ולכן אמת המידה האמורה תיושם אף ביתר שאת.

6.

טענתם העקרונית של המבקשים בבקשה לפניי עניינה שאלת האפשרות לקיים הליך גילוי מסמכים בשלב הערעור. כידוע, הליך גילוי מסמכים לפי סימן ג' לפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מתנהל בערכאה הדיונית. אף אם הייתי נכון להניח לצורך הדיון – וזאת מבלי להביע עמדה לגופו של עניין – כי בנסיבות מסוימות יש לייחד מסגרת דיונית מתאימה לבקשת גילוי מסמכים גם בשלב הערעור, ואף אם הייתי מניח (כפי שטוענים המבקשים) כי יש להורות על כך מקום בו יש הצדקה לקבלת ראיות נוספות בערעור על פי אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה, הרי שהמקרה שלפניי אינו האכסניה המתאימה לכך. זאת נוכח קביעת בית המשפט קמא בהחלטה מפורטת ומנומקת כי הבקשה לגילוי מסמכים אינה עומדת באמת המידה לצירוף ראיות חדשות בערעור, ומשכך לא תהא לראיה זו השפעה על תוצאת פסק הדין. ברי כי בנסיבות אלו הסוגיה שהעלו המבקשים היא תיאורטית בלבד ואין ליתן רשות ערעור בגינה (ראו: רע"א 7443/12 שרבט נ' שרבט , פסקה 9 (23.4.2013); רע"א 1753/08 פרו טאץ' בע"מ נ' הדר חב' ביטוח בע"מ , פסקה 5 (28.7.2008)). שאר טענות המבקשים, שעיקרן שאלת שווי הקרקע לצורך קביעת שיעור הפיצוי ודרך חישובו , אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שכן מדובר במחלוקות עובדתיות הנטועות בנסיבות המקרה. ממילא נזכיר כי אין זו דרכו של בית משפט זה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, קל וחומר ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 8276/12 חברת רוון ביזנס בע"מ נ' קולנשר , פסקה 6 (29.11.2012); רע"א 7302/06 נצר נ' חשין , פסקה 4 (23.10.2006)).

הבקשה נדחית אפוא. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.