רע"א 2379/16 תאגיד איסוף מיכלי משקה בע"מ נ. פקיד שומה תל אביב

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' אלטוביה ) מיום 29.2.2016, בה נדחתה בקשת המבקשת לקבל על הסף ערעור שהגישה על שומת ניכויים שהוצאה לה.

1.המבקשת נוסדה בשנת 2001 על-ידי ארבע יצרניות ויבואניות משקאות, בהתאם לחוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק הפיקדון ) . לטענת המשיב איסוף מכלי המשקה עבור המבקשת נעשה על-ידי מספר גורמים ובכללם אספנים, אשר בניגוד לגורמי איסוף אחרים לא רכשו את מכלי המשקה, אלא ליקטו אותם בדרכים שונות מצרכנים ובתי-עסק שלא מימשו את זכותם להשבת מכלים ריקים בתמורה לדמי הפיקדון. בין האספנים והמבקשת נכרת הסכם המסדיר את התשלום עבור מכלי המשקה הכולל הסדר מסוים באשר לתשלום "דמי עידוד" לאספנים כאשר הם עוברים את המכסה שנקבעה בהסכם. המבקשת לא ניכתה מס במקור מן התשלום שניתן לאספנים, בטענה לפיה מדובר בהחזר פיקדון, אך לטענת פקיד השומה היה עליה לעשות כן, משום שהאספנים אינם עונים להגדרת "צרכן" או "בית עסק" בסעיף 1 לחוק הפיקדון והכספים ששולמו להם אינם מהווים החזר פיקדון (אותו לא שילמו מלכתחילה) אלא תשלום בעד שירות או נכס. בפועל, ניכתה המבקשת מס במקור מתשלום "דמי העידוד" בלבד ועל כן הוציא לה המשיב שומת ניכויים בצו לפי סעיף 167

לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ) לשנת המס 2008 ביחס ל-26 אספנים. ביום 25.1.2015 הגישה המבקשת ערעור על שומת הניכויים.

2.בישיבת קדם המשפט שנערכה ביום 14.10.2015 התיר בית המשפט המחוזי לצדדים להגיש "בקשות באשר הן", תוך 30 ימים ובהמשך הגישה המבקשת "בקשה לקבלת הערעור בקשר למספר מקרים לגביהם הוציא המשיב את שומת הניכויים". בבקשתה נסמכה המבקשת על פסק דינו של בית משפט זה ב רע"א 684/11

טי.טי.אי. תים טלקום אינטרנשיונל בע"מ נ' אייזנברג (1.10.2013) (להלן: עניין אייזנברג ) בו נקבע, בתמצית, כי סעיף 167(ב) לפקודת מס הכנסה - המאפשר פתיחה של שומה חלוטה באמצעות שומת ניכויים - מתייחס למצבים בהם לא דווח אירוע המס הרלבנטי כלל, אך בנסיבות שבהן מדווח אירוע המס, גם אם לא סכומו, ככלל אין הפתיחה מחדש אפשרית (פסקה כ' לפסק-דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין ). המבקשת טענה כי ארבעת האספנים דיווחו על ההכנסה בשומה לשנת 2008 שהיא שומה סופית ועל כן בהתאם להוראות סעיף 167(ב) לפקודה ופסק הדין בעניין אייזנברג

אין המשיב מוסמך לפתוח שומות אלו אגב קביעת שומת ניכויים למשלם.

3.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 29.2.2016, בקובעו כי אין להקיש לענייננו מן ההכרעה הקונקרטית בעניין אייזנברג

וזאת:

"[משום ש]ההכרעה הקונקרטית בעניין אייזנברג , נסמכה גם ואולי בעיקר על העובדה שפקיד השומה דן בדיווח המס של אייזנברג והגיע עמו להסכם פשרה. במצב דברים זה, כך נקבע, יש מקום להעדיף את אינטרס ההסתמכות של הנישום ולא לפתוח את השומה בדרך של קביעת שומת ניכויים מכוח הוראות סעיף 167(ב) לפקודה. מכאן, שמקום בו לא דן פקיד השומה בשומת הנישום לגופה בטרם הפכה לשומה סופית, אף אם דיווח הנישום על ההכנסה החייבת בניכוי מס במקור אין לשלול את סמכות פקיד השומה לקבוע שומת ניכויים לפי מיטב השפיטה" (עמ' 3 להחלטה).

בית המשפט הוסיף וקבע כי באף אחד מארבעת המקרים אליהם הפנתה המבקשת לא התקיימו דיונים מהותיים בדיווח הנישומים ושומותיהם נסגרו כשומה עצמית, ומכאן גובר האינטרס הציבורי בתשלום מס אמת וקידום המנגנון של ניכוי מס במקור, בפרט משנמצא שלפחות שניים מהנישומים כלל לא דיווחו על חלק נכבד מההכנסה שהייתה להם מהמבקשת. שלילת סמכות פקיד השומה לקבוע במקרים אלו שומת ניכויים, כך נקבע, חותרת תחת עקרון מס אמת מקום שבו כאמור אין הנישום יכול להסתמך על שומתו העצמית הסופית. הבקשה נדחתה, אפוא, בכפוף להצהרת המשיב כי לגבי שניים מבין ארבעת האספנים שאליהם התייחסה הבקשה, הוא מוכן "לבחון האם דווחה בשומות אלה מלוא ההכנסה שהייתה לנישומים מהמבקשת וככל שכך יימצא יופחתו הסכומים הרלוונטיים משומת המבקשת".

4.מכאן הבקשה דנן, בה שבה המבקשת וטוענת כי יש להחיל בעניינה את ההלכה שנפסקה בעניין אייזנברג וכי יש לדון בבקשתה עכשיו אחרת ייגרם לה נזק קשה והיא תיאלץ לשלם מס שאינו מס אמת וימשיך להתנהל הליך משפטי מיותר. עוד טוענת המבקשת כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מצמצמת "דרמטית" הלכה של בית המשפט העליון ומעודדת פעולה רשלנית של רשות המיסים.

5.המשיב מצדו סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטוען כי אף אם יש ממש בטענות המבקשת, בהינתן העובדה שהערעור שהגישה עוסק ב-26 אספנים ואילו הבקשה דנן עוסקת ב-4 בלבד, אין מחלוקת שהדיון בבית המשפט המחוזי צפוי להמשיך ולהתנהל ועל כן, יש לנהל לגישתו את ההליך בבית המשפט המחוזי עד תומו תוך שמירת טענותיה של המערערת לשלב הערעור, ככל שיוגש כזה. לגופו של עניין טוען המשיב כי פרשנותו של סעיף 167(ב) לפקודה בעניין אייזנברג

היא בבחינת "אמרת אגב" ולא הלכה מחייבת.

6.דין הבקשה להידחות.

ככלל, השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית ידונו על-ידי ערכאת הערעור במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, אלא אם הראה מבקש רשות הערעור כי דחיית הדיון בהשגתו תשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; כי עלול להיגרם לו נזק של ממש; או כי יתקיים בעניינו הליך מיותר או שגוי (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 2856/12

כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקאות 12-9 (20.5.2012); רע"א 8946/12

חברת נמל חיפה בע"מ נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ , פסקה 6 (21.3.2013)). עם זאת, ייתכנו מקרים חריגים בהם עשויה קבלת טענה מקדמית ליעל את הדיון ולחסוך שמיעתו של הליך ארוך ומיותר. במקרים אלו, כמו גם במקרים בהם מידת הפגיעה במבקש רשות הערעור רבה ויהיה קושי לתקנה בהמשך, ייטה בית המשפט ליתן רשות ערעור ( רע"א 3876/08 פנט נ' פקיד שומה תל אביב יפו , פסקה 2 (5.4.2009 ( ; כן ראו

:רע"א 3513/13 נאמן נ' פקיד שומה תל אביב 3 (1.8.2013); רע"א 3326/08 דהב מערכות פיננסיות בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 3

(16.4.2009)). המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. כפי שציין המשיב, ובצדק, קבלת בקשתה של המבקשת לא תייתר את הדיון בערעור שהגישה על שומת המס שהוצאה לה, שכן לבד מארבעת המקרים לגביהם עתרה המבקשת לקבל את ערעורה על הסף עוסק הערעור בכעשרים ושניים מקרים נוספים בהם יהא על בית המשפט המחוזי לדון ומכל מקום, המבקשת תוכל להעלות את טענותיה נושא הבקשה בשלב הערעור, ככל שהדבר יידרש. לכך יש להוסיף כי המבקשת לא הצביעה על נזק קונקרטי ובלתי הפיך שייגרם לה ככל שהדיון בטענותיה יידחה לשלב הערעור. די בכך על מנת לדחות את הבקשה אף מבלי להידרש לטענותיה של המבקשת בנוגע לתחולת ההלכה שנפסקה בעניין אייזנברג

על עניינה הפרטני.

מן הטעמים שפורטו, דין הבקשה להידחות.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בבקשה בסך של 10,000 ש"ח.