רע"א 2430/22 מסיקה עתליה נ. שרת התחבורה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 22693-01-20 (כב' השופטת י' רוטנברג ), מיום 6.2.2022, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים, הם התובעים בהליך העיקרי בבית המשפט המחוזי, לתיקון כתב התביעה שהוגש על ידם.

רקע עובדתי

1.

ביום 9.1.2020 הגישו המבקשים תביעה לפיצויי הפקעה בגין הפקעת קרקעות מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, בסכום של כ-608,556 ש"ח, נגד שרת התחבורה, נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן: נת"י ) ורכבת ישראל (להלן ביחד: הנתבעות בהליך העיקרי ).

2.

ברקע הדברים – תביעה קודמת שהגישו המבקשים בשנת 2016, יחד עם אחרים, אשר גם בה נתבעו פיצויי הפקעה בגין אותן הפקעות – ה"פ 28960-03-16 (להלן: תביעת פוגץ ). תביעת פוגץ הסתיימה בהסכם פשרה שנחתם בין התובעים לבין נת"י ורכבת ישראל, לו ניתן תוקף של פסק דין. בהסכם הפשרה הוסכם על מחיקת התביעה נגד שר התחבורה תוך שמירת טענות התובעים לקבלת פיצוי בגין הפקעת 25% הראשונים מהשטח שהופקע לאחר שתתקבל החלטת השר, שהוא הגורם המוסמך לקבל החלטה בעניין זה. כשנה לאחר מחיקת התביעה נגדו, החליט שר התחבורה לפצות רק חלק מהתובעים בתביעת פוגץ – את אלה ששטחיהם הופקעו בין השנים 2012-2005. המבקשים לא נכללו בהחלטת השר. עם זאת, נת"י, על פי הנטען, שילמה פיצויים בגין הפקעת 25% הראשונים מהשטח שהופקע גם לכאלה שלא נמצאו זכאים לכך על ידי השר. על רקע טענה זו הגישו המבקשים את התביעה הנוכחית ועתרו לחייב את הנתבעות בהליך העיקרי לשלם גם להם פיצויים עבור 25% הראשונים מהשטח שהופקע מהם. לטענתם, התשלום האמור שולם באופן בלתי שוויוני שעולה בגדר הפליה של ממש.

3.

נת"י, מצדה, הגישה בקשה לדחיית התביעה נגדה על הסף, בין היתר מחמת היעדר יריבות בין המבקשים-התובעים לבינה. בנוסף, בהמשך לדיון שהתקיים ביום 7.7.2020, הגישו הנתבעות בהליך העיקרי הודעה מטעמן במסגרתה טענו שיש לסלק את התביעה על הסף, מטעמים שונים שאינם מענייננו, ובכלל זה מחמת התיישנות, היעדר יריבות בין שר התחבורה לבין המבקשים, השתק ומניעות, שיהוי, ואי מיצוי הליכים.

4.

ביום 12.4.2021 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת נת"י לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת היעדר יריבות בינה לבין המבקשים. בהתאם, הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת התביעה נגד נת"י ועל הגשת כתב תביעה מתוקן בו יכללו רק שר התחבורה ורכבת ישראל. הובהר: " למען הסר ספק, התיקון יתייחס אך ורק לזהות הנתבעים, ללא כל תוספת או שינוי של הטענות שבכתב התביעה ". לצד זאת, דחה בית המשפט המחוזי את יתר טענות הנתבעות בהליך העיקרי שנוגעות לסילוק על הסף, משעה שקבע שיש להכריע בהן רק לאחר שמיעת ראיות.

5.

ביום 25.10.2021 הגישו המבקשים הודעה מטעמם במסגרתה ביקשו " להתיר להם הגשת תביעה מתוקנת בתוך 40 ימים ". עוד באותו היום קבע בית המשפט המחוזי, כי " ככל והתובעים מבקשים להגיש כתב תביעה מתוקן, החורג מגדר ההחלטה הקודמת, עליהם להגיש בקשה מתאימה, לפי הקבוע בתקנות ".

6.

בהמשך לכך, ביום 13.12.2021 הגישו המבקשים בקשה להגשת כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה המתוקן, אשר צורף לבקשה, ביקשו המבקשים: (1) לשנות את מהות התביעה – " הגשת תביעה כספית תחת תביעה לפיצויי הפקעה שלפי ס' 3". כך, מהות התביעה בכתב התביעה המתוקן הוגדרה כדלהלן: " כספית, חוזית, פיצויי הפקעה, אפליה בפיצויי הפקעה: 608,556 (נומינלי ליום 12.10.1997) ". זאת, חלף הגדרת מהות התביעה בכתב התביעה המקורי: " פיצויי הפקעה: 608,556 ₪ (נומינלי נכון למועד הפקעה 12.10.1997) "; (2) להוסיף טענה לפיה לבעלי החלקות בתביעת פוגץ שולמו פיצויים בגין 25% הראשונים מהשטח שהופקע ללא שנפלה טעות, וזאת בהתבסס על תצהיר של יועץ הפקעות מטעם נת"י, שניתן במסגרת תביעות אחרות שהתנהלו בבית המשפט המחוזי מרכז (ת"א 41232-03-16, ת"א 41465-03-16 ו-ת"א 41417-03-16); (3) להוסיף טענות לפיהן המבקשים הופלו גם ביחס לאחרים שמקרקעים הופקעו על ידי רכבת ישראל באותה הפקעה.

7.

ביום 13.1.2022 הגישה רכבת ישראל תגובה מטעמה במסגרתה הביעה התנגדותה לתיקון כתב התביעה. נטען כי אין בשינויים ובתוספות המבוקשים כדי לסייע בבירור השאלות השנויות במחלוקת, בהתאם לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות ), וכי יש בבקשה משום סרבול ההליך שלא לצורך. עוד נטען כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר כנדרש בדין, וכי בקשת המבקשים לשינוי מהות התביעה מ" פיצויי הפקעה " ל-" תביעה כספית, חוזית פיצויי הפקעה, אפליה בפיצויי הפקעה ", תוביל הלכה למעשה לכך שלבית המשפט המחוזי לא תהיה סמכות עניינית לדון בתביעה.

ביום 30.1.2022 הגיש שר התחבורה תגובה מטעמו במסגרתה הביע אף הוא את התנגדותו לתיקון כתב התביעה. נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף מחמת שיהוי (כשנתיים לאחר הגשת התביעה) והתיישנות. עוד נטען כי אין בשינויים המבוקשים כל טעם, ולכן אין בהם כדי לסייע בבירור השאלות האמתיות השנויות במחלוקת.

8.

ביום 6.2.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לתיקון כתב תביעה. בית המשפט המחוזי קבע כדלהלן:

"1. לאחר עיון בכלל טענות הצדדים אני מחליטה לדחות את הבקשה לתיקון כתב התביעה.

2.הטעם לכך הוא שגם אם אתעלם מכך שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר כנדרש, וגם אם אתעלם מהשיהוי בהגשת הבקשה, כמו גם מהזמן שחלף ממועד הגשת התביעה, לא ניתן להיעתר למבוקש. זאת, מהטעם שהתביעה דנן היא תביעה לקבלת פיצויי הפקעה, ותביעה זו נתונה לסמכותו העניינית של בית משפט זה, ללא תלות בגובה הפיצוי הנתבע . ואולם בתביעה המתוקנת מבוקש להוסיף עילות תביעה כספיות חדשות, ולגביהן הסמכות העניינית נקבעת לפי שווי הסעד הנתבע. מאחר ולפי האמור בכתב התביעה המתוקן, סכום התביעה עומד על 608,556 ש"ח (נומינלי) הסמכות לדון בה היא לבית משפט שלום. אין להיעתר לבקשה לתיקון כתב תביעה על דרך הוספת עילת תביעה שהסמכות לדון בה נתונה לבית משפט אחר.

[...]"

מכאן הבקשה שלפני.

תמצית טענות המבקשים

9.

לטענת המבקשים, בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא קיבל את בקשתם לתקן את תביעתם ולכלול בה התייחסות למסמכים ולגרסה שהובאו על ידי המשיבים בפני בית המשפט המחוזי בתביעות האחרות, ואשר יש בהם כדי להשליך על המחלוקת בתיק דנן. לשיטתם, בית המשפט המחוזי סטה מההלכה לעניין תיקון כתב תביעה, לפיה בית המשפט יגלה גישה לירבלית בבקשה לתיקון כתב תביעה, ובייחוד כאשר יש בתיקונים המבוקשים כדי לסייע בבירור עילת התביעה בתיק – אפליה בפיצויי הפקעה. בנוסף, טוענים המבקשים, כי אין בתיקון כתב התביעה המבוקש כדי לשנות מהעובדה שמדובר בתביעה לפיצויי הפקעה, והתיקונים המבוקשים נוגעים ללב ליבה של עילת התביעה – תשלום מפלה של פיצויי הפקעה. בהקשר זה, תיקון כתב התביעה " אינו מהווה עילות כספיות חדשות ולמען הדיוק אף לא עילת תביעה חדשה בכלל ", שכן עילתה המרכזית של התביעה היתה ונשארה אפליה בתשלום פיצויי הפקעה. ביחס לתצהיר אותו מבוקש לצרף במסגרת תיקון כתב התביעה, ובו גרסה המוכיחה כי לא היתה כל טעות בתשלום, טוענים המבקשים כי " לא ברור כיצד ניתן לדחות בקשה להבאת תיאור עובדתי ללב ליבו של תיק זה, תיקון שאין בו כלל משום עילת תביעה חדשה, ובוודאי לא כזו שמשליכה על סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי ".

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות ) – מבלי להידרש לתשובת המשיבות.

11.

מושכלות יסוד הן כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב במתן החלטות דיוניות, ובכלל זה במתן היתר לתיקון כתב תביעה, וכי בית משפט זה ימנע מהתערבות בהחלטות מעין אלו, אשר נוגעות לאופן ניהול ההליך, אלא במקרים חריגים בלבד (רע"א 8966/20 מוהנא נ' סולימאן , פסקה 9 (17.1.2021); רע"א 5060/21 נחל אשכול בע"מ נ' מנורה נכסים והשקעות בע"מ , פסקה 10 (18.8.2021)). המקרה דנן אינו נמנה עם אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית, ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

12.

הגישה בנוגע לסמכות בית המשפט להיעתר לבקשות לתיקון כתבי טענות היא מרחיבה (רע"א 8518/21 רשות מקרקעי ישראל נ' אבישר , פסקה 15 (27.2.2022); 8966/20 מוהנא נ' סולימאן , פסקה 10 (17.1.2021); רע"א 6222/20 הדר נ' שם טוב , פסקה 13 (27.10.2020); ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (4.4.2021) (להלן: עניין רמתיים )). כך, תקנה 92 לתקנות הישנות מסמיכה את בית המשפט להתיר תיקון כתבי טענות " בכל עת ", ותקנה 46 לתקנות החדשות מאפשרת להיעתר לתיקון כתבי טענות " בדרך ובתנאים הנראים צודקים " לשם הכרעה " בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין " (יצוין כי התביעה במסגרתה ניתנה ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור הוגשה לפני יום התחילה של התקנות החדשות כך שחלות התקנות הישנות. ראו בעניין זה תקנה 180 לתקנות החדשות, על כל חלקיה).

ואולם, נקבע לא אחת כי בית המשפט ייטה שלא להתיר תיקונו של כתב תביעה ככל שמטרת התיקון היא הוספת עילת תביעה חדשה שלא הופיעה בכתב התביעה המקורי, ואשר הראיות להוכחתה שונות מן הראיות שדרושות להוכחת העילה המקורית. זאת, בייחוד כאשר התביעה מצויה בשלבים מתקדמים והתרת התיקון תאריך ותסרבל את הדיון (רע"א 8779/20 פלוני נ' שרותי בריאות כללית , פסקה 12 (4.3.2021); רע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ , פסקה 12 (22.3.2017); רע"א 4699/18

פלוני נ' בית חולים העמק , פסקה 5 (15.8.2018)).

13.

בענייננו, בבקשתם לתיקון כתב תביעה, מבוקש להוסיף עילת תביעה חדשה – " כספית, חוזית, פיצויי הפקעה, אפליה בפיצויי הפקעה ", חלף תביעה לפיצויי הפקעה בלבד. סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי לא ניתן לאפשר את תיקון כתב התביעה באופן זה, מן הטעם שמדובר בעילת תביעה שהסמכות לדון בה נתונה לבית משפט השלום.

סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי תביעה כספית ששוויה אינו עולה על 2.5 מיליון ש"ח, ביום הגשת התביעה, תידון בפני בית משפט השלום. בענייננו, משום שמדובר בתביעה כספית בסך של 608,556 ₪, ומשום שהסעד המבוקש הוא שקובע באיזו ערכאה תידון התביעה, יוצא אפוא כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בה. מכל מקום, אף אם אקבל את טענת המבקשים לפיה " התיקון אינו משנה כהוא זה את העובדה שהמדובר בתביעה לפיצויי הפקעה והתיקונים המבוקשים נוגעים ללב ליבה של עילת התביעה: תשלום (שמא בעניין המבקשים כאן אי תשלום) מפלה של פיצויי הפקעה ", הרי שדין הבקשה עודנו לדחייה שעה שעילה כספית או חוזית היא עילה חדשה שלא בא זכרה בכתב התביעה המקורי, אשר סביר כי הראיות הנדרשות להוכחתה שונות מהראיות הנדרשות להוכחת העילה המקורית, של פיצויי הפקעה בלבד.

לכך יוסף כי ממילא אין חשש לגרימת נזק ממשי למבקשים אם לא תתקבל בקשתם לתיקון כתב תביעה באופן של הוספת עילת תביעה חדשה, שכן פתוחה בפניהם הדרך להגיש את תביעתם המתוקנת לבית משפט שלום, אשר מוסמך לברר תביעות כספיות ששווין נמוך מ-2.5 מיליון ש"ח, כתביעת המבקשים.

14.

שונים פני הדברים באשר לטענת המבקשים, כי יש לאפשר להם להוסיף טענות שנוגעות להפלייתם ביחס לנפקעים אחרים באותה הפקעה, ובכלל זה ביחס לנפקעים האחרים בתביעת פוגץ להם שולמו פיצויים גם בגין 25% הראשונים מהשטח שהופקע. הטענה אותה מבוקש להוסיף, בהקשר זה, היא כי לבעלי החלקות בתביעת פוגץ שולמו פיצויים אלה ללא שנפלה טעות, וזאת בהתבסס על תצהיר עד מטעם נת"י, כאמור.

סבורני כי לא יהא זה נכון לסגור בפני המבקשים את הדלת לתיקון כתב תביעתם על דרך של הוספת טענות אלו, שכן הן נוגעות לעילת התביעה המקורית שצוינה בכתב התביעה – אפליה בפיצויי הפקעה. מטרת טענות אלה היא לבסס את טענת המבקשים המקורית, כי הם הופלו לרעה בעת מתן פיצויי הפקעה. במילים אחרות – המעשה המובא לדיון הוא מתן פיצויי הפקעה בגין 25% הראשונים מהקרקעות שהופקעו, וזאת רק לחלק מבעלי הקרקעות. על כן, הגם שייתכן כי בירור טענות אלו, אשר יש בהן כדי לבסס את המעשה האמור, יסרבל את ההליך המשפטי במידת מה, סבורני כי יש לאפשר למבקשים להגיש בקשה חדשה לבית המשפט המחוזי לתיקון כתב תביעתם, ובה יתבקש להוסיף את הטענות האמורות, וזאת מבלי שתשונה עילת התביעה המקורית, ומבלי שיתבקש להוסיף עילות תביעה חדשות שמוציאות את הסמכות העניינית מבית משפט המחוזי. תוצאה זו מקבלת משנה תוקף בשים לב לשלב הדיוני בו מצוי ההליך – בקשת התיקון הוגשה אמנם כשנתיים לאחר תחילתו, אך טרם התחיל הליך ההוכחות בתיק.

15.

במצב דברים זה, מסקנתי היא כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, המצדיק התערבות ערכאת הערעור. יחד עם זאת, אני מוצא לנכון לאפשר למבקשים להגיש בקשה חדשה לתיקון כתב התביעה, בהתאם לקביעותי, שתידון בפני בית המשפט המחוזי, אשר יכריע בה כפי כמיטב שכלו ואמונתו.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.