רע"א 2466/00 יהונתן בוטח, עו"ד נ. אסתר בוטח

1.המבקש ואחיו, אחיי המנוח, הגישו את התנגדויותיהם למתן צו ירושה מטעם המשיבה, אשת המנוח, בטענה כי הלה הותיר אחריו צוואה שונה מזו שהוצגה על ידי המשיבה.

במסגרת הליך קדם משפט בבית המשפט לענייני משפחה, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, על פיה יוגש תצהיר גילוי מסמכים לבית המשפט על ידי המשיבה, אשר יכלול את כל המסמכים המצויים בידיה. כתנאי להסכמתה של המשיבה לכך, נקבע כי בית המשפט בלבד הוא שיעיין במסמכים אלה.

משהוגשו המסמכים, נתברר כי מדובר בחומר בעל היקף גדול במיוחד. על רקע זה, החליטה השופטת לא לעיין במסמכים, וכן כי התצהיר שהוגש על ידי המשיבה יהיה בבחינת תצהיר גילוי מסמכים וכי יחולו לגביו ההוראות החלות לעניין גילוי והגשת מסמכים. כן נקבע, כי לאחר שהמבקשים יגישו את תצהיר גילוי המסמכים שלהם, יודיעו בעלי הדין באלו מסמכים הם מבקשים לעיין.

השופטת היתה מודעת להוראת תקנה 258ט(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- ( להלן: התקנות ), לפיה הוראות פרק ט' לתקנות, הדן בנושא גילוי מסמכים, לא יחולו על תובענות בענייני משפחה. אך השופטת קבעה בהחלטתה שהיא מסתמכת על הסכמת הצדדים שאיפשרה את גילוי המסמכים ועל הסמכויות המוקנות לבית המשפט בסעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה1995- ( להלן: החוק ). על החלטה זו ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי.

2.בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה. החלטתו היא, כי לנוכח תקנה 258ב(ב) הקובעת כי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על תובענות בענייני משפחה רק ככל שאינן סותרות את חלק התקנות הדן בתובענות בענייני משפחה ובשינויים המחוייבים, הרי שאין מקום להחיל את הוראות פרק ט' לתקנות מקום בו ישנה הוראה ספציפית - תקנה 258ט(ד) - הקובעת שפרק ט' לא יחול בתובענות בענייני משפחה. סמכותו של בית המשפט קמא על פי סעיף 8(א) לחוק, כפופה לכל הוראה אחרת "לפי חוק זה", דהיינו שהיא כפופה גם לאמור בתקנות שלפי החוק, כולל תקנה 258ט(ד) הנ"ל. הסכמת הצדדים להגשת תצהיר הגילוי מטעם המשיבה אין בה כדי לאפשר מתן צו גילוי לצד שכנגד, ואף לא להחיל את ההוראות החלות על פי התקנות על גילוי מסמכים בדרך כלל. כך, משום התנאי הברור שהציבה המשיבה מלכתחילה, לפיו המבקש ואחיו לא יעיינו במסמכים. על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשה זו לרשות ערעור.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטותיהן של שתי הערכאות, נחה דעתי כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. החלטת בית המשפט לענייני משפחה בדבר תצהיר גילוי המסמכים שהוגש על ידי המשיבה לבית המשפט, היתה החלטה שלא התבססה על הוראות פרק ט' לתקנות אלא על הסכמת הצדדים, וזו הותנתה בכך שרק בית המשפט יעיין במסמכים. לאור זאת, לא ניתן היה לחרוג מגדרי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים. משניתנה ההחלטה בכפוף להסכמת הצדדים, ועל פי תנאים מסויימים, לא היה מקום לסטות ממנה ולכפות על המשיבה תנאים חדשים.

במאמר מוסגר יש לציין, כי תקנות סדר הדין האזרחי לא הותירו חלל ריק בכל הנוגע להליך גילוי מסמכים בבתי משפט לענייני משפחה. תקנות 258ט(א)-(ג) מסדירות את צרופם של המסמכים עליהם נסמך כתב הטענות שהוגש על ידי בעלי דין. אם מצרפים לכך את הוראות תקנה 258ט(ד) לתקנות סדר הדין, על פיהן פרק ט' לתקנות אינו חל על תובענות בענייני משפחה, מתבקשת המסקנה שצדק בית המשפט המחוזי במסקנה אליה הגיע.

4.למען השלמות אוסיף, שהבקשה לרשות ערעור לוקה בפגם של אי צירוף משיב. אחי המבקש, אשר היה צד להליכים הקודמים, לא צורף על ידי המבקש כצד בבקשה זו, וזאת בניגוד להוראות תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות בקשה זו בסך 10,000 ש"ח.