רע"א 248-23 רע"א 248-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ה' קירש) בת"א 49165-10-20 מיום 22.11.2022 בה חייב בית המשפט את המבקשת להעמיד לעיונה של המשיבה (להלן: החברה) דו"ח סיכום חקירת החברה במחלקת החקירות של אגף המכס, וכן את תקציר המנהלים של אותה חקירה.

רקע לבקשה

1.עניינו של ההליך נושא בקשת רשות הערעור הוא במחלוקת בין המבקשת – רשות המסים (להלן: הרשות), לבין החברה – חברת כלמוביל בע"מ, יבואנית של מותגי רכב בינלאומיים, בשאלה האם החברה חבה בתשלום מס ייבוא בגין מערכות מולטימדיה שהותקנו במכוניות אותן היא מייבאת.

בתמצית יצוין כי בשנת 2005 התקשרה החברה בהסכם עם חברת גיל קאר מערכות (98) בע"מ (להלן: גיל קאר), יבואנית מערכות ואביזרים לרכב, לפיו החברה תרכוש מגיל קאר אביזרים למכוניות אותן היא מייבאת, אשר יותקנו על-ידי גיל קאר במכוניות אחרי שחרורן מפיקוח המכס. בהמשך, נוכח שינויים בשוק הרכב, הוחלט בהנהלת החברה לעבור למערכות מולטימדיה משודרגות. לצורך כך, החברה התקשרה עם חברת מובייל גרופ בע"מ (להלן: מובייל), על מנת שתפתח עבורה תוכנת ממשק משתמש ייעודית המותאמת לדרישותיה. התוכנה שפותחה על-ידי מובייל הוטמעה במערכות המולטימדיה על-ידי יצרן המערכות – חברת Flyaudio Corporation (china) (להלן: פליי), ואת מערכות המולטימדיה הללו ייבאה גיל קאר.

בהתאם לאמור, ייבאה החברה בין השנים 2019-2015 מכוניות ללא מערכת מולטימדיה או עם מערכות שאינן מתקדמות, ועובר למסירת המכוניות ללקוחות התקינה בהם גיל קאר את מערכות המולטימדיה שרכשה מפליי, הכוללות את התוכנה שפותחה על ידי מובייל (מערכות אלה יכונו להלן: מערכות המולטימדיה המשודרגות). יצוין כי מערכות המולטימדיה המשודרגות הותקנו בחלק מהמכוניות של החברה, כאשר במהלך השנים השתנה היצע הדגמים שבו בחרה החברה שתותקן המערכת. גיל קאר סיווגה את מערכות המולטימדיה המשודרגות אותן רכשה מפליי כחלקי חילוף לרכב ושילמה עליהן מס ייבוא בהתאם.

2.על מערכות מולטימדיה שיובאו כחלקי חילוף, הוטל עד ליום 12.12.2017 מס קניה בשיעור של 15%, וביום 13.12.2017 בוטל מס הקנייה על מערכות אלה (ראו פרט מכס 85.26.9110). על כלי רכב, המוגדרים בפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) "כלי רכב [...] וחלקיהם ואביזריהם" מוטלים מיסי יבוא כדלקמן: מכס בשיעור של 7% (למעט מקרים בהם יש פטור על-פי דין); מס קניה ששיעורו 30%-83%; ומע"מ בשיעור של 17% (עד לתאריך 30.9.2015 – 18%) (ראו פרט מכס 87.03).

3.בשנת 2019 פתחה הרשות בהליכי ביקורת לעניין מערכות המולטימדיה המשודרגות, ובהמשך הרחיבה את הליכי הביקורת להליכי חקירה. ביום 4.11.2019 שלחה הרשות לחברה מכתב סיכום ביקורת תחת הכותרת "יבוא מערכות מולטימדיה ע"ש כלמוביל בע"מ". במכתב נקבע כי יש לראות במערכות המולטימדיה המשודרגות כחלק בלתי נפרד מהמכוניות אותן מייבאת החברה, וכי החברה חייבת לכן במיסי הייבוא על המערכות כחלק מכלי הרכב. בהתאם לכך חייבה הרשות את החברה בתשלום הפער בין מיסוי מערכות המולטימדיה בהתאם לסיווג של "חלקי חילוף" (כפי שסיווגה אותן גיל קאר – ושילמה את מיסי הייבוא בהתאם), לבין סיווגן כחלק מכלי הרכב.

החברה לא השלימה עם הודעת החיוב נושא מכתב סיכום הביקורת וביום 25.10.2020 הגישה תביעה לבית משפט קמא. בתביעה נטען, בקליפת אגוז, כי גיל קאר היא זו שייבאה את מערכות המולטימדיה המשודרגות והיא זו שחייבת בתשלום המס בגין הייבוא. כמו כן נטען כי מערכות המולטימדיה המשודרגות לא היו חלק בלתי נפרד מהמכונית במועד הייבוא, וכי הן הותקנו במכונית רק לאחר פדייתה מהמכס על ידי גיל קאר. מנגד, הרשות חזרה בכתב הגנתה על עמדתה לפיה יש לראות במערכת המולטימדיה חלק בלתי נפרד מכלי הרכב, ואת החברה כחייבת בתשלום מס הייבוא בגינן.

4.במסגרת הליכי הגילוי והעיון ההדדיים, העבירה הרשות לעיון החברה חומרים שנאספו במסגרת הליך החקירה שהיא ניהלה, למעט מסמכים שטענה כי אינם רלוונטיים או שחל עליהם חיסיון. ביום 1.9.2022 הגישה החברה לבית משפט קמא בקשה למתן צו לגילוי ועיון ביחס לשורה של מסמכים, ביניהם שני המסמכים נושא בקשה זו שלגביהם נטענה טענת חיסיון: דו"ח סיכום החקירה; ותקציר "מנהלים" (שיכונו להלן ביחד: המסמכים נושא הבקשה). הרשות התנגדה לעיון החברה במסמכים אלה, וזאת בטענה כי מדובר בעיבוד של חומר חקירה שנערך על-ידי מחלקת החקירות לצרכים פנימיים.

ביום 22.11.2022, לאחר שעיין במסמכים נושא הבקשה, נעתר בית משפט קמא לבקשת החברה והורה לרשות למסור לה את המסמכים נושא הבקשה. בית המשפט קבע כי "עיון במסמכים אלה תומך במסקנה כי הם שימשו את הנתבעת [היא הרשות – ר.ר] בגיבוש ובקבלת ההחלטה מושא התובענה, ותוכנם דומה מאוד ל'כתב טענות'. אין בהם דברי ייעוץ פנימי... גילוי תוכנם לתובעת [היא החברה – ר.ר] לא תחשוף בפניה שיטות חקירה". יצוין כי בית משפט קמא הורה לרשות להשחיר חלק מדו"ח סיכום החקירה, משום שהיה סבור כי בחלק זה יש משום חשיפה של סדרי חקירה וכי הוא אינו רלוונטי לליבון המחלוקות בין הצדדים. על החלטה זו הגישה הרשות את בקשת רשות הערעור שלפניי.

לשלמות התמונה יצוין כי לאור בקשת הרשות, הורה בית המשפט קמא ביום 30.11.2022 על עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 22.11.2022 ב-30 ימים. ביום 29.12.2022 הגישה הרשות את בקשת רשות הערעור דנן ועל כן ביום 11.1.2023 הורה בית משפט קמא על עיכוב ביצוע של ההחלטה מיום 22.11.2022 עד להכרעה בבקשת רשות הערעור (להלן: ההחלטה בעיכוב ביצוע).

טענות הצדדים

5.הרשות טענה כי יש לאפשר לה לערער על ההחלטה היוצרת מצב בלתי הפיך. זאת מאחר שאם לא תינתן הרשות, לא ניתן יהיה מבחינה מעשית לערער על ההחלטה במסגרת ערעור פסק הדין לאחר שהמסמכים כבר יגולו, ואף שמדובר במסמכים שגילוים עלול לפגוע באינטרס לגיטימי שלה. עוד ציינה הרשות כי גם אילו הייתה ההחלטה דנן מתקבלת בהליך פלילי, הייתה עומדת לרשות זכות ערעור על ההחלטה, וגם לכך יש לתת משקל.

לגופם של דברים טענה הרשות כי אין מקום להעמיד לעיונו של נישום התכתבויות ורישומים פנימיים. לגישתה, דו"ח סיכום חקירה כמו גם סיכום מנהלים שלו הם רישומים פנימיים של הממונה על החקירה, שהוא מתמצת בהם את הראיות שנאספו ומעבד אותן אל תיק החקירה. בנוסף טוענת הרשות כי בית משפט קמא שגה באיזון שערך בין הזכות לעיון במסמכים לבין הזכות לחיסיון עליהם. זאת מאחר שמדובר במסמכים שאין בהם כדי לסייע בבירור המחלוקות בין הצדדים, וממילא חומר הראיות הגולמי נמסר לחברה באופן המהווה תחליף מלא לדו"ח סיכום החקירה ולתקציר המנהלים.

6.לטענת הרשות, עניינה של החברה בהליך דנן איננו שונה מכל תביעה אזרחית אחרת, ערעורי שומה או הליכים פליליים. אי לכך, ניתן להקיש לענייננו גם מהסדרים משפטיים אחרים בהם רשות איננה חייבת למסור דו"ח סיכום חקירה. כך למשל, בהוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח-1988 נקבע שרשות חקירה איננה חייבת למסור דו"ח סיכום חקירה. גם בהליכים פליליים ההלכה המושרשת היא כי דו"ח סיכום חקירה אינו כשלעצמו בגדר ראיה ולכן אין מעמידים לעיונו של נאשם דו"ח סיכום חקירה שנערך בעניינו.

לגישת הרשות, רק בהתקיים נסיבות חריגות במיוחד יש לסטות מההלכה האמורה. נסיבות אלה לא מתקיימות במקרה דנן. אין די בכך שדו"ח סיכום החקירה איננו כולל המלצה משפטית או שמסירתו לא תוביל לחשיפת שיטות חקירה – כפי שקורה בדו"חות סיכום בחקירות רבות – כדי להצדיק מסירתו. קל וחומר שכך צריך להיות גם בהליך האזרחי בו מדובר בעניין כספי בלבד.

הרשות עמדה על כך שבענייני מס, כמעט כל חקירה פלילית מובילה גם לשומה אזרחית. החלטתו של בית משפט קמא פותחת הלכה למעשה פתח בפני כל נישום שבקשתו לקבלת סיכום חקירה סורבה במסגרת ההליך הפלילי על יסוד ההלכה האמורה, לקבל את דו"ח החקירה בהליך האזרחי.

7.מנגד, החברה טענה כי בית משפט קמא נתן בהחלטתו די משקל לאינטרסים העומדים בבסיס החיסיון. החברה הפנתה להחלטה בעיכוב ביצוע בה צוין כי ההחלטה נושא בקשת רשות ערעור דנן ניתנה לאחר דיון ארוך ומורכב מיום 3.10.2022. בדיון זה נדונו כלל האינטרסים העומדים בבסיס החיסיון, לרבות החשש מפני צינון עובדי ציבור מלהביע את דעותיהם ומסקנותיהם מבלי לחשוש כי הדברים יגיעו לגורמים מחוץ למערכת. כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 3.10.2022, בית משפט קמא עיין במסמכים, בחן אותם ומצא כי הם שימשו בסיס להוצאת דרישות המס וכי הם אינם מהווים תרשומת פנימית.

8.החברה הדגישה כי לא הוגש נגדה כתב אישום בגין העובדות נושא בקשת רשות הערעור, ולא בכדי. מסמך "סיכום חומרי החקירה" נועד לבסס דרישת מס אזרחית – הא ותו לא. רק לאחר בקשת החברה לעיין במסמכים, השיבה הרשות כי מדובר בסיכום של חומרי חקירה שנערך במשותף על ידי צוות חקירה וצוות ביקורת אזרחית. מכאן כי המסמכים שבמחלוקת אינם בבחינת "חומרי חקירה", ועל כן יש לדחות את ניסיון הרשות לטעון לחיסיון על בסיס ההלכה לפיה אין מוסרים לעיון דו"ח סיכום חקירה בהליך פלילי.

החברה הוסיפה וטענה כי יש לדחות גם את טענת הרשות לפיה לא ניתן לקבל בהליך אזרחי חומר שלא ניתן היה לקבל בהליך הפלילי, וכאשר כל החומר הגולמי הועמד לרשות הנישום. לטענתה, אם בית המשפט מגיע למסקנה כי המסמך רלוונטי, יש להסיר ממנו את החיסיון בכפוף להשחרת חלקים שחל לגביהם חיסיון, וכך אכן עשה בית משפט קמא במקרה דנן.

9.מכוח החלטתי מיום 27.2.2023 הותר לרשות להגיב לתשובת המשיבה. בתגובתה היא הדגישה כי אף שהמסמכים נושא הבקשה שימשו את הרשות בהליך קבלת ההחלטה בעניינה של החברה, הם מהווים תרשומת פנימית. בניגוד לרושם שנוצר לשיטתה מתשובת החברה, בית משפט קמא לא קבע אחרת. משכך, חל על מסמכים אלה חיסיון. העובדה כי מדובר במסמכים ששמשו את הרשות בקבלת ההחלטה אינה מהווה טעם להסרת החיסיון.

הרשות הוסיפה וטענה כי מההחלטה בעיכוב ביצוע אליה הפנתה החברה עולה דווקא כי אין במסמכים נושא הבקשה חידוש של ממש. לטענתה, ניתן להסתמך על החומר הגולמי, ולכן לא היה מקום לחשוף את התרשומות הפנימיות. עוד היא טענה כי אין בעצם העיון של בית משפט קמא במסמכים כדי להכשיר את גילויים.

דיון והכרעה

10.כפי שהובהר לעיל, בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית כנגד החלטה בה נעתר בית משפט קמא לגילוי מסמכים תוך דחיית עמדת הרשות לפיה מדובר במסמכים חסויים.

ככלל, ערכאת ערעור נוטה שלא להתערב בהחלטות בעלות אופי דיוני (ראו מיני רבים: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 211-210 (1990); רע"א 2453/17 שטנדל נ' עיריית ערד, פסקה 8 (30.1.2018)). כך בפרט באשר להחלטות אודות גילוי מסמכים ועיון בהם (רע"א 5406/22 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 והאסמכתאות שם (30.8.2022); רע"א 5/23 עיזבון המנוח ה.ט. ז"ל נ' טיפול רפואי מיידי ט.ר.מ בע"מ, פסקה 11 (9.1.2023)).

על כן, ערכאת הערעור תימנע בדרך כלל מלהתערב בהחלטות כאלה, למעט במקרים חריגים בהם מדובר בהחלטה בלתי מתקבלת על הדעת או כזו שאינה מביאה בחשבון את כלל הנסיבות הרלוונטיות; החלטה שיש בה טעות בולטת או כזו שתביא לפגיעה ברורה בבעל דין; או החלטה המנוגדת לדין וגורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (ראו: רע"א 7882/19 דומיקאר בע"מ נ' כהן (24.2.2020); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 130-129, (2021) (להלן: עמית)).

עם זאת, בפסיקה נקבע כי כאשר בית המשפט דוחה טענת חיסיון כחלק מהליכי גילוי מסמכים, מוצדק ככלל לדון בערעור מיד, ולא להמתין למתן פסק הדין בהליך. זאת מהטעם שהחלטה על חשיפת המסמך אינה הפיכה ולא ניתן יהיה לשוב ולדון בבקשה שלא לחשוף מסמך פלוני בסיומו של ההליך (רע"א 3788/16 רמי לוי שיווק השקמה בע"מ נ' ברנד פור יו בע"מ, פסקה 18 (12.7.2016)). לכן כשישנה מחלוקת אודות טענת חיסיון, כבמקרה דנן, תידרש ערכאת הערעור לגופה של החלטת הערכאה הדיונית.

11.לאור האמור, לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. כפי שיבואר להלן, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

גילוי מסמכים וחסיונות

12.בבסיס הליכי גילוי מסמכים והעיון בהם עומדת תכלית חשיפת האמת – המשרתת את אינטרס הצדדים לעשיית משפט צדק ואת האינטרס הציבורי לתקינותה של פעילות המערכת המשפטית (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, 520 (1999)). תכלית זו היא העומדת בבסיס הגישה המרחיבה הנוהגת בהליכי גילוי ועיון, המאפשרת גילוי מרבי.

ואולם, גילוי האמת איננו ערך מוחלט. לצידו עומדים ערכים אחרים, לעתים נוגדים, שהמשפט מייחס להם משקל (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי, פ"ד סא(2) 634, פסקה 11 (2006)). על בית המשפט לאזן ערכים אלה באופן שעשוי לפגוע בהיקפם של הליכי הגילוי והעיון. אחת הדרכים שהדין מאזן בין אינטרסים נוגדים הוא באמצעות הטלת חסיון המונע חשיפת ראיות מסוימות בשל אינטרסים וערכים חברתיים אחרים הראויים להגנה (עמית, בעמ' 361).

חלק מהחסיונות (בהם חסיון עורך-דין לקוח או חסיון רופא-מטופל) מעוגנים בחקיקה, וחלקם האחר (בהם חסיון עיתונאי או חסיון בנק-לקוח) הם חסיונות שהוכרו בפסיקה. לצד חסיונות אלה הוכרו גם אינטרסים וערכים אחרים עליהם יש להגן, ואשר הערך של גילוי האמת עשוי לסגת גם מפניהם במידה כזו או אחרת (עמית, בעמ' 362).

13.הכרעה בטענה לחיסיון או לאי גילוי מכוח אינטרס אחר, מחייבת תחילה – כמו בכל בקשה לגילוי מסמכים, בחינה של השאלה האם המסמך שהעיון בו מתבקש רלוונטי למחלוקת בין הצדדים. רק אם התשובה היא בחיוב, על בית המשפט לבחון האם קיים בדין חיסיון או אינטרס נוגד הראוי להגנה. אם קיים אינטרס כזה, יש לבחון האם מדובר בחיסיון מוחלט, שאז אין מקום להורות על גילוי המסמך; או בחיסיון יחסי (ראו עמית, עמ' 382-381). אם מדובר בחיסיון יחסי, על בית המשפט לערוך איזון בין האינטרסים הנוגדים - האינטרס של חקר האמת שיקודם על ידי גילוי המסמך הרלוונטי, מול הערך עליו נועד החיסיון להגן.

14.כבכל איזון אינטרסים, על בית המשפט "לכמת" את הפגיעה האפשרית בכל אחד מהאינטרסים הנוגדים. מבחינת האינטרס של גילוי האמת, יש לבחון את מידת הרלוונטיות של המסמך, ועד כמה תלוי בו בעל הדין לצורך הוכחת טענותיו. כך, יש לבחון בין היתר האם ללא גילוי המסמך קיימת אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בחקר האמת או שמא יש לבעל הדין המבקש את הגילוי ראיות חלופיות להוכחת טענותיו. מנגד, יש לבחון את עוצמת הפגיעה האפשרית באינטרס הנוגד אם המסמך יתגלה (ראו: עמית, עמ' 372-361). בית המשפט אף יכול לערוך איזון כאמור על-ידי קביעה של גילוי חלקי תוך הותרת החיסיון על חלקים מסוימים (ראו: רע"א 7867/06 פקיד שומה חיפה נ' לוסקי, פסקה י"ד (6.1.2008)).

עוד יש לציין כי הנטל להוכיח כי אין להתיר גילוי מסמך פלוני בשל חיסיון החל על המסמך, מוטל על הטוען לכך. לכן, אם כפות המאזניים הן "מעוינות", בית המשפט יתיר את הגילוי (ראו והשוו ע"א 7642/21 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' פלוני, פסקה 9 (2.1.2023))

15.זאת ועוד - לצורך הכרעה בטענת חיסיון, בית המשפט רשאי לעיין במסמכים עצמם במעמד צד אחד, מכוח תקנה 59(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. עיון כזה עשוי לסייע לבית המשפט לקבוע אם יש טעם בטענת החיסיון ומה מידת הפגיעה הפוטנציאלית כתוצאה מהגילוי או כתוצאה מהעדר הגילוי. ככל שיש טעם בטענה, בית המשפט יוכל לאזן בינה לבין האינטרס של חקר האמת.

חיסיון על מסמכים פנימיים של הרשות

16.המסמכים נושא הבקשה דנן הם מסמכים פנימיים של רשות מנהלית – אגף המכס והמע"מ ברשות המיסים. על פי רוב, תיקיה של רשות ציבורית פתוחים בפני כל אדם "הנוגע בדבר". כלומר, מי שהוא בעל עניין לגיטימי בעיון המסמכים הוא בעל זכות לעיין בהם (רע"א 7461/16 מדינת ישראל – אגף המכס ומע"מ נ' פן דור תעשיות בע"מ, פסקה י"ד (29.11.2016) (להלן: עניין פן דור)). ואולם, זכות זו אינה בלתי מוגבלת ולכן טעמים שונים עשויים להסיג את הזכות, כולה או מקצתה. המשותף לטעמים אלה הוא הרגישות המיוחדת לצרכים ציבוריים שונים.

על רקע זה, השתרש בפסיקה חיסיון על מסמכים פנימיים אשר הוכנו במהלך העבודה הרגיל של עובדי רשות – תרשומות, תכתובות וכדומה – המשקפים חילופי דעות וחוות דעת של עובדי הרשות (רע"א 4999/95 alberici international שותפות רשומה זרה הרשומה בישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 39, 45 (1996)). הרשות טענה כי המסמכים נושא הבקשה דנן הם תרשומות פנימיות של הממונה על החקירה ולכן חל עליהם החיסיון הזה.

החיסיון על תרשומות פנימיות נועד לאפשר לעובדי הרשות לקיים באופן חופשי דיון פנימי, מבלי שהם יהיו חשופים להתערבות או לחץ חיצוניים. זאת מתוך מטרה להבטיח פעילות מנהלית תקינה של הרשות. חיסיון זה הוא חיסיון יחסי, ואת החלתו יש לבחון בכל מקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו ולאור עוצמת החשש שמא חקר האמת יפגע בתקינות עבודת הרשות המנהלית (עניין פן דור, פסקה ט"ו).

האיזון בין החיסיון לבין האינטרס של גילוי האמת

17.מפרוטוקול הדיון מיום 3.10.2022 עולה כי בין הצדדים הוסכם כי בית המשפט יעיין במסמכים ויכריע האם לאפשר את העיון בהם אם לאו (ראו פרוטוקול הדיון מיום 3.10.2022 להלן: הפרוטוקול; עמ' 28 ש' 26-25). ההסכמה באה לאחר שבית המשפט עמד על ההלכה הפסוקה בנושא וציין כי "ככלל יש חיסיון מטעמים ידועים לתרשומות פנימיות ברשות המיסים וכל רשות מנהלית לא חייבת לחשוף התכתבות פנימית, והם מובנים" (ראו עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 14-13). כמו כן ציין בית המשפט שם כי אם ישנם "הגיגים, עמדות, אפשרויות, חלופיות, היסוסים..." לא תינתן זכות העיון בהם (וראו עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 17).

בהמשך, לאחר שעיין במסמכים שגילוים התבקש ושלגביהם נטענה טענת חסיון, קיבל בית המשפט את הטענה ביחס לחלק מהמסכים תוך שקבע כי אין בהם כדי לתרום להכרעה במחלוקת. יתרה מכך, בית משפט קמא הורה להשחיר חלק מהמסמך שכותרתו "דו"ח הסיכום הפנימי" לאחר שמצא שיש בו "משום חשיפת סדרי חקירה מחד, ואין בו כל חשיבות של ממש לליבון המחלוקת הנידונה, מאידך." (פסקה 2 (ג) להחלטה מיום 22.11.2022).

מהאמור לעיל עולה כי בית משפט קמא הכיר בקיומו של החיסיון לו טוענת הרשות והיה ער לתכלית עליה הוא מבוסס. משכך, בית המשפט איזן – כפי שהיה עליו לעשות – בין האינטרס של גילוי האמת לאור חשיבותם האפשרית של המסמכים להליך, לבין האינטרסים המנוגדים העומדים בבסיס החיסיון. איזון זה הביא אותו כאמור לקבל את בקשת הגילוי רק בחלקה.

18.לאחר שעיינתי במסמכים נושא הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להתערב במסקנתו של בית משפט קמא לאור האיזונים שערך. ראשית, וכפי שקבע גם בית המשפט קמא, המסמכים נושא הבקשה הם רלוונטיים: אלה מסמכים פנימיים של הרשות הכוללים תיאור של החומר שעלה מהחקירה וחוות הדעת של עובדי הרשות ביחס למסקנות העולות ממנו. בכלל זה ישנה במסמכים התייחסות לשאלת המעורבות של החברה בפיתוח המערכות.

בית המשפט ציין לאחר שעיין במסמכים, כי הם דומים במהותם ל"כתב טענות". ואכן, המסמכים מפרטים את התנהלות החברה בשנים הרלוונטיות וישנו בהם ניתוח משפטי שלה. מהמסמכים ניתן להבין את הנימוקים שהובילו את הרשות למסקנה כי לא שולם מס אמת, ולהחלטה למסור הודעת חיוב לחברה. לכן מסירתם לחברה עשויה לאפשר לה להבין את הבסיס להחלטה ולהשיג עליה באופן ענייני וממוקד.

19.לאור המסקנה לפיה המסמכים הם מסמכים פנימיים של הרשות וכי עשויה להיות להם השלכה על בירור המחלוקות בין הצדדים, יש להמשיך ולערוך איזון בין תכלית חשיפת האמת וניהול הליך תקין לבין התכלית עליה החיסיון מבקש להגן. תכלית זו היא כאמור השאיפה להגן על יכולתם של עובדי הרשויות להתבטא באורח חופשי ולקבל החלטות בלא שיהיו נתונים ללחצים חיצוניים; כל זאת למען הבטחת תקינותה של פעילות המינהל הציבורי. אני סבורה כי לאור מכלול נסיבות המקרה דנן, באיזון שבין התכלית של חשיפת האמת וניהול הליך תקין אל מול האינטרס הציבורי במניעת צינון עבודתם של עובדי הרשות והבטחת תקינותה של המינהל הציבורי – ידה של הראשונה על העליונה, ואין מקום להתערב במסקנתו של בית משפט קמא בהקשר זה.

אין להמעיט בחשיבות התכליות עליהן החיסיון מבקש להגן ואף לא להקל בהן ראש. עם זאת, מעיון במסמכים עולה כי אין בהם כל מידע אודות ייעוץ או התייעצות פנימיים; ביטוי כלשהו להתלבטות עובד הרשות; תרשומות פנימיות המיועדות אך לעובדי הרשות; או כל ביטוי, אמרה או מימרה שעשויים לחשוף מידע פנימי של הרשות באופן שיפגע באינטרס הציבורי.

למעשה, החלק היחיד שעשוי היה לחשוף מידע פנימי של הרשות הוא החלק המופיע תחת הכותרת "פעולות חקירה נוספות". ואולם, בהתאם להחלטת בית משפט קמא, חלק זה יושחר. קביעה זו ממזערת את הפגיעה, ככל שקיימת, באינטרס הציבורי, ואין בה כדי לחבל במילוי תפקידם של עובדי הרשות וחופש התבטאותם.

20.בהתייחס לטענת הרשות הנוגעת לחומרי חקירה בהליך פלילי, הרי שיש להדגיש כי במקרה דנן לא הוגש נגד החברה הליך פלילי. לכן חששה של הרשות ביחס לאפשרות של נאשם בהליך פלילי לבקש לעיין בחומרי חקירה במסגרת הליך אזרחי – איננו רלוונטי לעובדות המקרה דנן. אינני מחווה דעה ביחס לשאלה מה היה הדין אילו היה הליך פלילי מוגש, ובדבר האפשרות של צד בהליך אזרחי לבקש לעיין ב"חומרי חקירה" במקרה כזה. זאת מאחר שכאמור המסמכים שבמחלוקת אינם בבחינת "חומרי חקירה".

21.לאור כל האמור, מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא כי עיון במסמכים שבמחלוקת לא יפגע פגיעה משמעותית (אם בכלל) באינטרסים עליהם מבקש החיסיון להגן. משכך יש להתיר את גילוי המסמכים נושא הבקשה דנן, בכפוף להשחרת תת-הפרק "פעולות חקירה נוספות" שבדו"ח הסיכום.

22.סוף דבר: הערעור נדחה. הרשות תישא בהוצאות החברה בסך של 5,000 ₪.

בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 5.12.2020 לפיה ההליך יתנהל בדלתיים סגורות אך החלטות ביניים יפורסמו ברבים לאחר שתינתן לצדדים שהות של 14 ימים על מנת להגיש בקשה להשמטת פרטים בשל חשש לפגיעה חמורה בפרטיות או גילוי סודות מסחריים – ההחלטה תשלח לצדדים אך פרסומה ברבים יעוכב בשלב זה. הצדדים יודיעו בתוך 14 ימים מיום מתן ההחלטה האם יש להם התנגדות לפרסום ההחלטה ברבים.