רע"א 252-24 רע"א 252-24

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בר-אשר) מיום 14.8.2023 ברע"א 39100-04-23 אשר דחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט א' סילברמן, סג"נ) מיום 13.2.2023 בת"א 27369-01-23 ובת"א 11078-08-22 בה נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר.

מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי" בענייני בוררות, אשר לגביה חלה אמת מידה מצומצמת ביותר להתערבות (ראו למשל: רע"א 8930/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (24.12.2023); רע"א 4869/22 שגיא בנתאי, עו"ד נ' אושרת שוקר, עו"ד, פסקה 9 (31.7.2022)). בשים לב לאמור; לכך שמהמועד שבו ניתן פסק הבוררות המשלים (ביום 30.7.2019) ועד היום שבו הוגשה הבקשה (השנייה) לביטולו חלפו שלוש שנים וחצי; ולכך שעיון בכתובים (לרבות אלה המצויים במערכת "נט המשפט") מגלה כי טענת המבקשים כי כלל לא היה הסכם בוררות בין הצדדים מוקשית עד מאוד, בלשון המעטה – אינני מוצא מקום להיעתר לבקשה.

זאת גם, בין היתר, בהתחשב בכך שלצד טענת המבקשים כי "כלל לא היה שטר בוררות" (פסקה 44 לבקשה שלפנַי) צירפו לבקשתם (כחלק מנספח 4) "שטר בוררות" (כפי שכונה על ידם) מתורגם, הנושא כותרת "הסכם בדבר בוררות מחייבת" ובו גם נקבע כי הוסכם בין הצדדים כי "פסק הבוררות שיצא מלפני הבוררים, יהיה פסק דין סופי, מחייב וכן מחייב את שני הצדדים" (פסקה 6). כפי שגם ציינו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, עניין זה כבר נזכר בהחלטת השופטת מ' צ'רקה מיום 2.12.2021 בהפ"ב 25265-02-21.

דברים אלה נכונים אף בשים לב להוראת סעיף 27(ד) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 על פיה ניתן להעלות טענה המבוססת על עילת ביטול לפי סעיף 24(1) לחוק האמור בכל עת (רע"א 7091/16 כהן נ' ד"ר שמואל סעדיה, עורך דין, פסקה 9 (6.11.2016); רע"א 2488/14 ניר יוסטר, עו"ד נ' גיא סגלוביץ, עו"ד, פסקה 17(ב) (31.12.2014)). היעדרה של מגבלת זמן סטטוטורית אינה מאיינת את האפשרות לקבוע כי מדובר בשימוש לא ראוי בזכות דיונית בשל טעמי שיהוי (רע"א 6558/11 פודמסקי נ' גלובינסקי (5.10.2011); אורי גורן בוררות 293 (2018)).

הבקשה נדחית.