רע"א 8930-23 רע"א 8930-23

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' פלאוט (סג"נ), השופט צ' ויצמן והשופטת י' מושקוביץ) ברמ"ש 24543-11-22 מיום 23.7.2023 שדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת ר' מקייס) בת"ב 41249-04-16 מיום 31.8.2022 בו נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות שהגיש המבקש והתקבלה בקשת המשיב לאישורו.

1.בין הצדדים שהינם אחים נתגלע סכסוך בקשר לעסק שהפעילו בעבר במשותף, כאשר כל אחד מהם טען כי רעהו נטל לעצמו שלא כדין מכספי העסק. אין חולק כי הצדדים ניסו ליישב את הסכסוך ביניהם באמצעות מעורבות צד שלישי, מר עמנואל מזעקי (להלן: מר מזעקי או הבורר) אולם הצדדים נחלקו באשר למהות המנדט שניתן לו. בעוד שהמבקש טען כי למר מזעקי ניתן המנדט "להשכין שלום" בין הצדדים במסגרת הליך גישור בלבד; המשיב טען כי חתימת הצדדים ביום 28.5.2012 על מסמך שכותרתו "ייפוי כח בלתי חוזר לביצוע בוררות" (להלן: ההסכם), הבהירה כי פניהם להליך בוררות. לצורך הבהרת התמונה יובא להלן נוסח ההסכם במלואו:

"אני החתום מטה [...] מייפה את כוחו של מר עמנואל מזעקי, לטפל ולעשות בכל הקשור בנושא הבוררות, לכל ענין שהוא, בנושא כספים, סחורות, ציוד ונכסים נשוא ענין הבוררות, שעלה בין האחים, סעדיה אומי ושמואל עוואמי.

הנני להצהיר בזאת, כי אני מקבל עלי כל החלטה של מעזקי עמנואל, בנושא בוררות זו ולא יהיו לי כל טענות בדבר החלטות אשר יתקבלו בכל הנושאים דלעיל."

המבקש אשר סירב כאמור לראות בהליך כהליך בוררות, הפסיק בשלב מסוים לשתף פעולה עם ההליך. ביום 16.3.2016 הכריע הבורר במחלוקות שבין הצדדים (במסמך שכותרתו "סיכומי הבורר בתיק"), ובין היתר קבע כי על המבקש לשלם למשיב סך של כ-5 מיליון ש"ח (המסמך ייקרא להלן לשם הנוחות, אף כי המבקש חלוק על כך: פסק הבוררות).

2.המשיב אשר טען כי אכן מדובר בפסק בוררות לכל דבר ועניין, פנה לבית המשפט בבקשה לאשרו (תחילה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ובהמשך בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון). מנגד הוגשה בקשה מטעם המבקש לבטלו, בה טען בין היתר כי לא נחתם בין הצדדים כלל הסכם בוררות; כי בכל מקרה מר מזעקי היה מנוע מלקבל על עצמו תפקיד של בורר על רקע העובדה שההליך החל כגישור; כי הבורר נהג במשוא פנים; וכי לבורר עבר פלילי שהמבקש לא ידע עליו בעת שחתם על ההסכם. עוד נטען כי בהליך נפלו פגמים רבים המצדיקים את ביטול פסק הבוררות, וביניהם העובדה שהבורר ערך שינויים בפרוטוקולים של הישיבות שנערכו לפניו, וכי פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור בין היתר בשל תוצאתו השגויה.

3.ביום 31.8.2022, לאחר ניהול הליך הוכחות במשך 4 דיונים (במהלכם גם נחקר הבורר), ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה המאשר את פסק הבוררות. תוך קביעת ממצאי מהימנות ביחס לגרסת המבקש, נקבע כי המבקש ידע שפניו להליך בוררות וכי כותרתו ותוכנו של ההסכם מצביעים גם כן על כוונת הצדדים לקיים הליך בוררות. כן נדחתה טענת המבקש כי מר מזעקי לא יכול היה לשמש כבורר מאחר ששימש קודם לכן כמגשר בין הצדדים, ככל שאכן התקיים גישור בין הצדדים, עובדה שכלל לא הוכחה. על בסיס העדויות שנשמעו נקבע כי גם לא הוכחה טענה למשוא פנים מצד הבורר. כן נקבע כי עברו הפלילי של הבורר אינו מצדיק ביטול הפסק. כמו כן נדחו יתר טענות המבקש בקשר לפגמים שנפלו לטענתו בהליך הבוררות, כאשר לגבי רובן נקבע כי מדובר בטענות ערעוריות שאין מקום להידרש להן בגדר הליך לאישור או ביטול פסק בוררות. כן נדחתה טענת המבקש כי תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור.

4.על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה בפסק דין מיום 23.7.2023. תחילה נדחו טענות המבקש בקשר להסכם וצוין כי בנוסף ללשונו הברורה, גם מכלל הנסיבות שקדמו לחתימה עליו כפי שעולה גם מפרוטוקולי הישיבות שנערכו קודם חתימתו, נמצא כי מדובר בהסכם שנועד לכונן הליך בוררות. עוד הודגש כי המערער אשר בחר במודע שלא לקחת חלק כלל בהליך הבוררות, מושתק כיום מלהעלות טענות לעצם הסכמתו להליך ולאופן ניהולו. כן נדחו טענות המבקש בדבר השלכותיו של עברו הפלילי של מר מזעקי על פסק הבוררות וטענות נוספות שהעלה לפגמים בהליך. בכלל זה נדחתה הטענה כי יש בעובדה שהבורר ביצע שינויים בפרוטוקולים של הישיבות שנערכו בהליך כדי להביא לביטול הפסק, שעה שנמצא כי מדובר בתיקונים זניחים שאינם מהותיים. כן צוין שהפסיקה הכירה בכך שבהליך בוררות רשאים הצדדים להסכים כי מי שהחל כמגשר יכול לשמש בהמשך כבורר.

5.מכאן לבקשה שלפנַי בה טען המבקש כי הבקשה מגלה מספר שאלות עקרוניות משפטיות וציבוריות החורגות מעניינם של הצדדים, ובהן השאלה אם יש מקום ליישם אמת מידה מצמצמת להתערבות גם כאשר מדובר בהליך אשר לקה בעיוותי דין "כה רבים וחמורים". המבקש שב והעלה טענות בקשר לעצם קיומו של הסכם בוררות, בהדגישו כי הסכמתו ניתנה לגבי קיום הליך גישור בלבד ולא הוכחה כוונתו לחתום על הסכם בוררות כנדרש בדין. כן חזר המבקש על טענתו לקיומם של פגמים שונים שנפלו בהליך הבוררות בהם העובדה שהבורר ביצע תיקונים בפרוטוקולי הישיבות, וכן על הטענה כי הפסק מנוגד לתקנת הציבור. בנוסף טען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי הוא מושתק מלטעון לעצם הסכמתו להליך ולאופן ניהולו בשל כך שבחר לא לקחת חלק בהליך אשר לטענתו נוצר באופן לא תקין ובניגוד לדין. כמו כן נטען כי לא היה מקום לקבוע כי מר מזעקי רשאי לשמש כבורר לאחר ששימש כמגשר.

6.דין הבקשה להידחות. רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות משיקולי צדק או למניעת עיוות דין חמור (ראו למשל לאחרונה: רע"א 8395/23 אורבן נדל"ן י.ד בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברחוב יהודה המכבי 45 תל אביב, פסקה 6 (28.11.2023); רע"א 5380/23 אדרי נ' נציגות פרויקט קונכיה, עין הים, פסקה 9 (3.9.2023)). כך הדבר על דרך הכלל, וכך הוא מקל וחומר במקרים שבהם מדובר בבקשת רשות ערעור במעין "גלגול רביעי", כאשר פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן בשבתו כערכאת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (או של בית המשפט לענייני משפחה, כבענייננו) (רע"א 4869/22 שגיא בנתאי, עו"ד נ' אושרת שוקר, עו"ד, פסקה 9 (31.7.2022); רע"א 2227/22 מוהדב נ' מגדיש, פסקה 4 (20.6.2022)). חרף ניסיון המבקש לעטות על בקשתו אצטלה עקרונית, טענותיו נטועות בדל"ת אמותיו של המקרה הספציפי ולא מעוררות כל שאלה בעלת השלכות רוחב. גם לא התרשמתי שנגרם למבקש עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור.

7.לא למותר לציין כי המבקש, בציינו את העוול שנגרם לו לטענתו בכך שיוחסה לו כוונה לחתום על ההסכם כהסכם בוררות, חוזר ומדגיש בבקשתו כי ההסכם נועד ליצור "ייפוי כח" בלבד, וזאת לפי כותרתו. אולם בהקשר זה מתעלם המבקש לא רק מכך שצוין בכותרת כי מדובר בייפוי כוח "לביצוע בוררות", אלא גם מלשונו המפורשת של המסמך על פיה הוא "מייפה את כוחו" של הבורר "לטפל ולעשות בכל הקשור בנושא הבוררות, לכל ענין שהוא ..." וכי הוא מקבל על עצמו כל החלטה של הבורר "בנושא בוררות זו" (ההדגשות אינן במקור). פשוט וברור. זאת מעבר לכך שבית המשפט לענייני משפחה לא מצא לתת אמון בגרסתו של המבקש כי לא התכוון שיינתנו למר מזעקי סמכויות של בורר; ותימוכין ברורים לכוונת הצדדים להליך בוררות נמצאו גם בפרוטוקולי הישיבות.

על כל אלה יש לציין כי הן בית המשפט לענייני משפחה והן בית המשפט המחוזי נתנו פסקי דין מנומקים ומפורטים בהם ניתנה הדעת על מכלול הסוגיות אותן מעלה המבקש בבקשתו. כולל למשל אותן סוגיות שהמבקש טוען שבתי המשפט התעלמו מהן (למשל, עברו הפלילי של הבורר; וראו לעניין זה פסקאות 127-118 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ופסקה 45 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). לא נגרם אפוא כל עיוות דין למבקש.

הבקשה נדחית, ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.