רע"א 2549-23 רע"א 2549-23

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת א' וינשטיין) בת"א 40144-03-21 מיום 21.03.2023. בגדרה, נדחתה בקשת המבקשים להגשת חוות דעת מומחה מטעמם, בחלוף המועד להגשת כתבי טענות ותצהירי עדות ראשית.

רקע והליכים קודמים

1.המבקשים והמשיב רכשו במשותף חמישה נכסי נדל"ן (להלן: הנכסים). יוער, כי כלל פרטי השותפות מצויים במחלוקת בין הצדדים.

2.ביום 18.03.2021, משיחסי הצדדים עלו על שרטון ולאחר מספר הליכים משפטיים שונים – הגיש המשיב תובענה לבית המשפט המחוזי נגד המבקשים, בגדרה עתר למתן סעד הצהרתי, הנוגע לתקפות הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 09.09.2020 (להלן: ההסכם). ההסכם, אשר לטענת המבקשים הוא הסכם פיקטיבי, הוא הסכם מכר להעברת זכויות המבקשים בנכסים לידי המשיב. כאמור, המשיב בתביעתו עתר למתן סעד הצהרתי לפיו ההסכם תקף ומחייב, ולהורות על העברת הזכויות בהתאם.

3.ביום 03.06.2021, הגישו המבקשים כתב תביעה שכנגד, בגדרו עתרו להורות על פירוק שיתוף בנכסים, בדרך של מכירת הזכויות למרבה במחיר.

4.לאחר פניית הצדדים להליך גישור שלא הניב פרי, הורה בית המשפט המחוזי, במסגרת החלטתו מיום 02.10.2022, כי המועד האחרון להגשת חוות דעת מומחים ותצהירי עדות ראשית מטעם המבקשים – הינו ביום 16.01.2023. כמו כן, דיון הוכחות נקבע ליום 08.02.2023.

5.נוכח ריבוי בקשות מטעם הצדדים, אשר הוגשו בסמוך למועד שנקבע לדיון ההוכחות – ביום 02.02.2023, הורה בית משפט קמא על דחיית מועד דיון ההוכחות ליום 18.06.2023. בהחלטה זו, נקבע כי "[המבקשים – ח.כ.] יגישו תגובתם לבקשת [המשיב – ח.כ.] להבאת ראיות הזמה ולעדכון חוות דעת המומחה מטעם [המשיב – ח.כ.] וזאת עד ליום 16.02.203 [...] לאחר מכן – לא תידונה עוד כל בקשות מצד הצדדים בקשר עם התצהירים והבאת הראיות [ההדגשה אינה במקור – ח.כ.]".

6.ביום 06.03.2023, הוגשה בקשה מטעם המשיב במסגרתה התבקש בית המשפט המחוזי ליתן צו המורה למבקשים להשיב לידו את מסמך המקור של ההסכם (להלן: מסמך המקור), אשר נמסר לידי בא-כוח המבקשים ביום 21.02.2023. במסגרת הבקשה, נטען כי מסמך המקור הועבר לידי בא-כוח המבקשים לצורך בחינתו על-ידי מומחים מטעמם; וכי המבקשים מיאנו להשיב את מסמך המקור חרף בקשות נשנות מצד המשיב – ואף אינם מוכנים לנקוב במועד בו יושב המסמך לידי המשיב. המשיב טען, כי אף על פי שדיון ההוכחות נדחה לחודש יוני 2023, מסמך המקור דרוש לו על מנת לסיים לערוך ראיות הזמה אותן ביקש להגיש.

7.במסגרת תגובת המבקשים לבקשה, הועלו טענות שונות לגבי סירוב בא-כוח המשיב למסור את מסמך המקור, הנוגעות למועד בו נמסר מסמך המקור, והמועד בו הושב לידי בא-כוח המשיב. בנוסף, וזה העיקר לענייננו, במסגרת אותה תגובה, העלו המבקשים גם טענה לפיה ניסו לאתר מומחה לצורך הגשת חוות דעת נגדית לזו שהוגשה על-ידי המשיב, לצורך פיענוח מועדי הכיתוב על גבי מסמך המקור – אך רק בסמוך למועד כתיבת התגובה, בחודש פברואר 2023, ולאחר "חיפושים קדחתניים", עלה בידיהם לאתר מספר מומחים כאמור, בחו"ל. לפיכך, ובמסגרת התגובה, ביקשו המבקשים לקבל לידם פעם נוספת את עותק מסמך המקור, על מנת להעבירו למומחים לצורך עריכת חוות דעת בעניינם; וכן, ביקשו את אישור בית המשפט להגיש חוות דעת נגדית בעניין מועד הכיתוב על גבי מסמך המקור.

8.בהחלטתו מיום 21.03.2023, מושא הבקשה שלפניי, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים להגיש חוות דעת מומחה. זאת, לאור העובדה שחלף המועד להגשת תצהירי העדות הראשית וחוות דעת מומחה מטעם המבקשים, כאמור בהחלטתו מיום 02.02.2023; לצד כך שהמבקשים לא הגישו כל בקשה להאריך את המועד להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמם. זאת ועוד, נקבע כי הבקשה לא הוגשה כדין בהינתן שהוגשה כחלק מתשובה לבקשה אחרת שהוגשה על-ידי הצד שכנגד. עוד צוין בהחלטה, כי טענות המבקשים במסגרת בקשתם – נטענו ללא תימוכין בתצהיר. כך, לא ניתן לדעת האם אכן נעשו ניסיונות לאתר מומחים נדרשים לעריכת חוות הדעת; אך גם בהינתן שהיה הדבר נכון, הרי שלא ניתן לקבל את בחירת המבקשים ליטול הארכת מועד ללא אישור בית המשפט. לאור כל אלו, קבע בית המשפט כי לא תותר עוד הגשה של ראיות מטעם הצדדים, לאחר הגשת ראיות ההזמה מצד המשיב.

9.המבקשים מיאנו להשלים עם החלטתו של בית המשפט המחוזי, ומכאן הבקשה שלפניי, ועמה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

10.המבקשים טוענים, בעיקרו של דבר, כי יש לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור, ולהתיר הגשת חוות דעת מומחה בעניין מסמך המקור – שהרי, מדובר בסוגיה מהותית בהליך, והותרת חוות דעת מטעם המשיב בלבד, תגביל את יכולת בית המשפט להגיע לחקר האמת. זאת ועוד, לאור דחיית מועד דיון ההוכחות, סבורים המבקשים כי לא ייגרם למשיב כל נזק אם תוגש חוות דעת מטעם המבקשים; ואף מודגשת התנהלותו הלקויה של המשיב אשר עולה כדי חוסר תום לב. נטען, כי המבקשים אמנם לא הגישו את חוות הדעת במועד הנקוב להגשת תצהירים, ואולם עשו כל אשר לאל ידם כדי לאתר מומחה מתאים. לפיכך, ברי כי מדובר בבקשה ששקולה לבקשה להגיש ראיה שלא ניתן היה להביאה במועד – בקשה אשר מוגשת כדבר שבשגרה. כמו כן, נטען כי העובדות הנדרשות לבקשה להגשת חוות דעת, הוצהרו במסגרת הבקשה לגופה "כמוצהרות על ידי הח"מ" – ובכך יש כדי לרפא את פגם ההגשה ללא תימוכין בתצהיר. יתר על כן, נטען כי אין הוראה המונעת הגשת בקשה כחלק מתשובה לבקשה אחרת, כאשר שתיהן עוסקות באותו עניין, כפי שהתקיים בנסיבות דנא.

דיון והכרעה

11.לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, ואבאר מדוע.

12.בהתאם להוראות סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בית משפט זה ייעתר לבקשה למתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית המשפט המחוזי רק אם שוכנע, כי "... אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". מכך עולה, כי על דרך הכלל, יש לברר את טענות הצדדים על החלטות אחרות שניתנו במהלך הדיון, אגב הערעור על פסק הדין כולו; ואילו החריג לכך הוא מצב בו נדרש הדבר באופן מידי, להמשך ניהולו של ההליך באופן מלא והוגן (רע"א 1487/23 כץ נ' ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ, פסקה 15 (06.03.2023)).

13.בנוסף, כידוע, בית משפט זה אינו נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך (רע"א 5318/20 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 5 (11.08.2020) (להלן: עניין פלונית); רע"א 147/22 אבו חרפה נ' מסרי, פסקה 6 (29.03.2022)). ברי, כי שאלות הנוגעות להבאת ראיות, מצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית (רע"א 2242/21 מ.ע.ג.ן - ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בוטיק- שימור מבנים בע"מ, פסקה 7 (27.04.2021)).

14.המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים שיש בהם כדי להצדיק מתן רשות ערעור, ואיני רואה מקום להתערב בהחלטה מושא הבקשה, שהיא החלטה דיונית מובהקת המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. חוות דעת מומחה מהווה חלק מכתב הטענות של בעל הדין (השוו: עניין פלונית, פסקה 5); ובענייננו, משקבע בית המשפט המחוזי מועדים מפורשים לצורך כך, אין למבקשים אלא להלין על עצמם בכך שאיחרו את המועד, ולא טרחו להגיש בקשה מתאימה להארכת מועד ההגשה. כל זאת, מבלי להתייחס לאופן הגשת הבקשה – שהוגשה כחלק מתגובתם לבקשה מטעם המשיב (אשר בניגוד לטענת המבקשים, אינה נוגעת לעניין חוות הדעת המבוקשת); ומבלי לצרף לבקשה תצהיר כדין.

15.סוף דבר: הבקשה למתן רשות הערעור נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח.