רע"א 258/09 עבד אלרחמאן ג'ניים נ. כרימה יונס

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיא וסרקרוג) מיום 26.11.08 בע"א 4887/07 (ופסיקתא משלימה מיום 16.12.08), בו התקבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט לבנוני) מיום 23.8.07 בת"א 13289/01.

ב.

המשיבה 1 (להלן המשיבה ) הגישה תביעה כנגד המשיבה 2 (להלן המבטחת ) וכנגד המבקש, סוכן הביטוח של המבטחת, בו דרשה את תשלום מלוא שווי רכבה, שהיה מבוטח אצל המבטחת באמצעות המבקש, כיוון שלטענתה נגרם לו "אבדן מוחלט", על פי ההגדרה בפוליסה המחייבת. לטענתה, התיקון שבוצע לרכב במוסך ההסדר של חברת הביטוח נעשה שלא על דעתה וללא הסכמתה, ולכן סירבה לקבל את הרכב לאחר התיקון. מנגד, טענו המבקש והמבטחת, כי הרכב הועבר למוסך ההסדר של המבטחת בהסכמתו של אחי המשיבה, והמבטחת שילמה בגין התיקון ישירות למוסך ההסדר, זאת כיון שעל פי חוות הדעת של שמאי חברת הביטוי לא נגרם לרכב "אבדן מוחלט".

פסק הדין של בית משפט השלום

ג.

בית משפט השלום דחה את תביעת המשיבה, בקבעו כי לא נמצאו ראיות לתמיכה בגירסתה העובדתית, לפיה נגרם לרכב אבדן מוחלט; עדות המשיבה בנושא, כך נאמר, היא בגדר עדות שמיעה בדבר מה שנמסר לה על ידי אחיה המנוח. האח המנוח עצמו הגיש תצהיר עדות ראשית, אך נפטר ולא נחקר על תצהירו, ולכן אין תצהירו קביל. עם זאת, בית המשפט לא ראה לנכון להחמיר כל כך עם המשיבה, ועיין בתצהיר האח המנוח; אך גם לאחר העיון בתצהיר סבר בית המשפט, כי אין בו תצהיר כדי לבסס את גירסת המשיבה. נקבע, כי גם תצהיר האח הוא בגדר עדות שמיעה, כיון שנאמר בו מה שנמסר למנוח מן המוסך שאליו נגרר הרכב מתחילה, בחדרה. לשיטת בית משפט השלום, אפילו התקבלה גירסת האח שבתצהיר, נאמר לו רק כי קיימת סבירות בודאות גבוהה שנגרם אבדן מוחלט לרכב, וכי ייתכן שלא יהיה כל טעם בתיקונו. על כן, גם מתצהיר האח המנוח עולה שלא נאמר לו בצורה ודאית כי נגרם לרכב אבדן מוחלט. בית משפט השלום התבסס גם על כך שהאח המנוח לא הכחיש בתצהירו את חתימתו על מסמך המאשר את העברת הרכב לתיקון במוסך ההסדר ומסמך המאשר כי הרכב נמסר לרשותו לשביעות רצונו המלאה. מעבר לנדרש, כדבריו, התייחס בית-המשפט גם לטענה משפטית שהעלתה המשיבה, לפיה לצורך חישוב אבדן מוחלט יש להוסיף את הנזק של ירידת ערך הרכב להוצאות התיקון. בית המשפט דחה טענה זו בהיותה הרחבת חזית אסורה, אך גם לגופו של עניין קבע, כי ירידת ערך צריכה להיקבע בעקבות תיקון הרכב, וממילא לא תוכל להיות מחושבת יחד עם הוצאות תיקון הרכב, המהוות מדד לקביעת אבדן מוחלט. בסופו של יום נדחתה התביעה, והמשיבה חויבה לשלם שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ למבקש ולמבטחת.

ההליכים בפני בית המשפט המחוזי

ד.

המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי. בדיון הראשון הובהר לבעלי הדין על ידי בית המשפט, כי בנסיבות העניין, ובהסתמך, בין היתר, על תצהירו של המנוח, לא היה מקום לקבל את גירסת המבקש והמבטחת. לכן,

בכוונת בית המשפט להורות על קבלת הערעור ועל ביטולו המלא של פסק הדין של בית משפט השלום. הוצע לסיים את התיק בהסדר של פשרה, לפיה יחזירו המבקש והמבטחת למערערת את מלוא שווי הרכב במועד הקובע וכן את כל ההוצאות שנגרמו לה, לרבות החזר ההוצאות שנגבו בגין ההליך בבית משפט השלום; לצרכי הפשרה, הוצע סכום של 15,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט. המשיבה נתנה הסכמתה להצעה זו במהלך הדיון. בהמשך, הודיעה המבטחת כי היא מקבלת את הצעת בית המשפט, למעט בענין ההוצאות, שביקשה לשאת אך במחציתן. המבקש הסכים להסדר הפשרה עם המבטחת, אך ביקש לדחות את הערעור נגדו, ולפטור אותו מהוצאות. בית המשפט אישר את הסדר הפשרה בין המשיבה למבטחת, אך כיוון שהמבקש לא הסכים לשאת במחצית ההוצאות במסגרת הסכם הפשרה, ניתן נגדו פסק דין (שכלל גם את פסק הדין בהסכמה נגד המבטחת).

ה.

בפסק-הדין נקבע, כי על פי כלל הראיות שהיו בפני בית משפט קמא, יש לקבל את גירסת המשיבה ביחס לכל העובדות המופיעות בכתב התביעה, ולדחות את גירסאות המבקש והמבטחת. באשר לטענה כי האח המנוח חתם על האישורים לתיקון הרכב קבע בית המשפט, כי האח מעולם לא הציג הרשאה מפורשת מטעם המשיבה, שהיא בעלת הרכב, לפעול בשמה, ועל כן חתימתו על מסמכי האישור אינה רלבנטית. מעבר לכך, מסמך ההסכמה להעברת הרכב לתיקון במוסך נושא את התאריך של יום שחרור הרכב מן המוסך, כך שבכל מקרה לא ניתנה מטעמו הסכמה מראש לתיקון. לעניין התנהלות המבקש נקבע, כי חרג מהרשאתו, לא פעל כסוכן סביר ולא מילא תפקידו כשלוח בנאמנות, כיון שעליו הייתה החובה לעקוב אחר אופן העברת הרכב למוסך ההסדר, ליידע את המשיבה על ההחלטה לתקן את הרכב לצורך החזרתו אליה, ולהסביר לה את זכויותיה וכיצד תוכל להמשיך ולפעול אם אינה מקבלת את ההצעה. על-כן, קבע בית המשפט כי המבקש התרשל התרשלות חמורה, תוך הפרה משמעותית של האחריות המוטלת עליו כשלוחה של המשיבה. בסופו של יום נקבע, כי המבטחת - לפי האמור מעלה - תשלם למשיבה את שווי הרכב המבוטח ביום התאונה, את חיובי המגרש בו היה מאוחסן הרכב המבוטח, וכן שכר טרחה בסך 7,500 ₪, כל זאת לפי הצעת הפשרה בהסכמת הצדדים. המבקש מצידו, חויב לשלם למשיבה שכר טרחה בסך 20,000 ₪, וכן הוצאות משפט לרבות אגרת בית משפט בסך 4,448 ₪, ועוד 13,500 ₪ בגין הוצאות שהוציאה המשיבה במסגרת הליך הוצאה לפועל שפתח המבקש נגדה, לגביית ההוצאות שנקבעו בפסק הדין של בית משפט השלום. כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

בקשת רשות הערעור

ה.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש, כי המקרה מעורר מספר שאלות משפטיות החורגות מגדר הסכסוך הישיר שבין בעלי הדין, ומצדיקות מתן רשות ערעור: האם רשאי בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך תצהיר של עד שנפטר בטרם נחקר על תצהירו; האם רשאי בית המשפט לפסוק הוצאות נגד בעל דין כאשר אין הוא מחייב את בעל הדין בחיוב כלשהו שנתבע כסעד עיקרי; מתי ובאילו נסיבות ישתמש בית המשפט שלערעור בסמכותו לפסוק בערעור בחריגה מהשגות המערער בכתב הערעור ובעיקרי הטיעון; באילו מקרים רשאי בית המשפט של הערעור להתערב בקביעות וממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית.

הכרעה

ו.

לאחר עיון, איני רואה מקום להיעתר לבקשה. כלל הוא כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית ניתנת רק בעניינים בעלי משמעות עקרונית כללית שאינם מצטמצמים לעניינם הפרטי של בעלי הדין (ראו רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3), 123). לא מצאתי כי הבקשה דנן מעלה שאלות משפטיות או ציבוריות בעלות חשיבות כאמור. טענות המבקש, אף שהן עוטות מעטה של שאלות משפטיות כלליות, סבות כולן סביב נסיבות המקרה המסוים, ובמובהק אין בהן עניין כללי המצדיק דיון בפני ערכאה שלישית.

ז.

בנוגע לטענה בדבר קביעת ממצאים עובדתיים על סמך תצהירו של עד שנפטר בטרם נחקר על תצהירו, אכן ככלל תצהיר של אדם שנפטר בטרם נחקר יהא קביל רק ככל שתוכנו נוגד את עניינו של המצהיר (ראו ע"א 6/51 קירשנבאום נ' קרויניק פ"ד ח 562, 565, ע"א 601/68 ביידר נ' לוי , פ"ד כג(1) 594, 597-598, ע"א 642/87 הסתדרות אגודת ישראל נ' חברת חזקיהו בע"מ , פ"ד מד(1) 686, 690-691, רע"א 7953/99 פילבר נ' המרכז הרפואי שערי צדק , פ"ד נד(2) 529, ת"א (ת"א) 2455/05 עיריית הוד השרון נ' ניר שיתופי (לא פורסם)). חרף האמור, לא סברתי כי הידרשותו של בית המשפט המחוזי לתצהיר האח במקרה הספציפי מהוה פגם המצדיק התערבות בגלגול נוסף. נראה כי בית המשפט המחוזי נדרש לתצהיר כיון שכבר בית משפט השלום נדרש אליו כאמור; ובעוד בית משפט השלום מצא בתצהיר האח המנוח חיזוק לגירסת המבקש והמבטחת, קבע בית המשפט המחוזי כי התצהיר מהוה חיזוק לגירסת המשיבה. לא מצאתי בסיכומי המבקש בבית משפט השלום ובעיקרי טיעונו בבית המשפט המחוזי טענה ומענה על ההתיחסות לתצהיר על-ידי בית משפט השלום. על כן קשה להלום מפי המבקש טענה בהקשר זה, ודי לחכימא. יתר על כן, דומה כי גם בלא תצהיר המנוח הגיע בית המשפט המחוזי למסקנת "אבדן מוחלט", נוכח פרשנות הפוליסה וחוות דעת השמאי מטעם חברת הביטוח. מעבר לכך, וללא קשר לשאלה העובדתית של קיום אבדן מוחלט, כיון שבית המשפט מצא כי המשיבה מעולם לא הסכימה לטענה כי לרכב לא נגרם אבדן כזה, פעל המבקש לכאורה בחריגה מהרשאה; הסכמת האח לתיקון הרכב, ככל שניתנה, לא הייתה בסמכות, הואיל והוא לא היה בעל הרכב. על כן, נראה כי אף ללא הסתמכות עובדתית על תצהיר המנוח, היה בית המשפט המחוזי מגיע לאותה תוצאה.

ח.

באשר לטענה בדבר פסיקת הוצאות ללא חיוב בסעד העיקרי, נראה כי לא בכך עסקינן בנידון דידן. במסגרת הצעת הפשרה הציע בית המשפט כי המבקש והמבטחת, ביחד ולחוד , יחזירו למשיבה את מלוא ערך הרכב במועד הקובע, וכן ישלמו לה הוצאות ושכ"ט בסך 15,000 ₪, וצוין במפורש כי גובה ההוצאות שנקבע הוא לצרכי פשרה בלבד. המבטחת מצידה הסכימה לשאת בכל נטל הסעד העיקרי, אך לשלם רק את מחצית ההוצאות. כיון שהמבקש לא הסכים לשלם את המחצית השניה של ההוצאות במסגרת הסכם הפשרה, הטיל עליו בית המשפט את חלקו בהוצאות שלא במסגרת הסדר הפשרה, וכך הגיע לסכום של 20,000 ₪. כלומר, בית המשפט סבר כי יש לחייב את המבקש גם בסעד העיקרי, אך משהסכימה המבטחת לשאת בסכום זה לבדה, הוטל על המבקש רק חלקו בהוצאות.

ט.

באשר לטענה בדבר חריגת בית המשפט המחוזי מן הטענות המופיעות בכתב הערעור ופסיקתו בעניין התרשלות המבקש, אכן כפי שמציין המבקש עצמו, רשאית ערכאת ערעור לדון בטענה שלא הועלתה בכתב הערעור, בנסיבות מיוחדות. כשלעצמי לא השתכנעתי כי בית המשפט המחוזי חרג באופן משמעותי מן הטענות שהועלו בכתב הערעור, שחלק ניכר ממנו עוסק בשאלה האם ויתרה המשיבה על זכותה לקבל את הפיצוי המגיע לה, והאם נתנה אישור לתקן את רכבה במוסך ההסדר. במסגרת זו העלתה המשיבה גם טענות בנוגע לאופן התנהלותו של המבקש, ובהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי את אשר קבע.

מכל מקום, גם אילו היתה חריגה, אין היא מצדיקה בנסיבות התערבות בגלגול שלישי.

י.

לבסוף, התערבותו של בית המשפט המחוזי בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אף שאינה שגרתית, אינה עילה לרשות ערעור. אכן, ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, אולם רשאית היא לעשות כן במקום שבו קיימת עילה להתערבות כזו; אין הדבר מקים עילה לדיון בגלגול שלישי (ראו רע"א 7857/08 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אולפני קוליונל בע"מ (לא פורסם), רע"א 9276/08 וידבסקי נ' אקרמן (לא פורסם)). כדברי המחבר שלמה לוין ( תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, מה' 2 (2008), 213) "טענת המבקש שבית המשפט המחוזי התערב, או שלא התערב, שלא כדין בממצאי העובדה של בית משפט השלום אינה מצדיקה רשות לערעור; אין זה אלא מקרה פרטיקולרי של התערבות ערכאת הערעור בממצאי העובדה של בית משפט השלום, שאינה מצדיקה בדיקה חוזרת בערכאה נוספת". אכן, התערבות בגלגול שלישי בכגון דא צריך שתהא בעלת אופי משפטי או ציבורי עקרוני, ולא כך בנידון דידן.

י"א.

נוכח כל זאת, אין בידי להיעתר לבקשה.