רע"א 2639/08 עזבון המנוח ציון חסיד ז"ל ע"י מנהל העזבון אברהם חס נ. בת שבע

בפניי בקשה לסעד זמני לעיכוב ביצוע פינוי של חנות שהינה בבעלות המשיבים, בהתאם להחלטתו של בית משפט השלום בירושלים אשר דחה את הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל (בש"א 2651/07), ולאחר שבקשת רשות ערעור שהוגשה בעניינה, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 3396/07).

1.

מר ציון חסיד ז"ל (להלן: המנוח ) היה דייר מוגן בחנות ברחוב יפו 50 בירושלים (להלן: החנות ), והמשיבים הם בעלי החנות. בשנת 2005 הגישו המשיבים לבית משפט השלום בירושלים תביעת פינוי נגד המנוח בגין אי תשלום דמי שכירות. בהסכמת הצדדים ניתן פסק דין בתובענה (על ידי כבוד השופט א' רובין) לפיו על המנוח לפנות את החנות מכל חפץ ואדם, אולם ניתן למנוח סעד מן הצדק, דהיינו, לא יהיה עליו לפנות את החנות אם ישלם למשיבים סך של 39,600 ₪ שישולם בשנים עשר תשלומים שווים.

2.

לאחר שחלק מהשיקים הדחויים, שהופקדו לצורך ביצוע התשלומים האמורים, לא כובדו, פנו המשיבים להוצאה לפועל, ואילו המנוח הגיש בקשה לבית משפט השלום לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל ולהארכת המועדים שנקבעו בפסק הדין המוסכם, מהטעם שמצבו הרפואי מנע ממנו לדאוג כראוי לענייניו הכספיים.

3.

בית משפט השלום (כבוד השופט רובין) דחה את הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל ולהארכת מועדי התשלום, בציינו כי מדובר בפסק דין מוסכם, ומצבו הבריאותי של המנוח אינו בגדר נסיבה חדשה המצדיקה את הארכת המועד לביצוע פסק הדין. עוד ציין בית משפט השלום שכבר בעת מתן פסק הדין המוסכם היה חשש שהמבקש לא יעמוד בהסדר לאור מצבו הרפואי, והובהר לו במועד הדיון כי אם לא יעמוד בתשלומים הוא ייאלץ לפנות את החנות ללא תמורה. משהתאמת החשש והמנוח לא שילם את הסכומים שנקבעו בפסק הדין, לא ניתן לקבל את הבקשה. עוד ציין בית משפט השלום כי הרושם שנוצר בלבו הוא שהמנוח "לא התאמץ לקיים את חיוביו, מתוך תקווה והסתמכות על כך שבית המשפט יהסס להורות על פינויו מהחנות". בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי שהגיש המנוח התקבלה על ידי בית משפט המחוזי (כבוד השופט מ' רביד).

4.

על ההחלטה שלא להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל ושלא להאריך את מועדי התשלום, הגיש המנוח בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בטרם התקבלה תגובת המשיבים לבקשת רשות הערעור, הודע לבית המשפט על פטירתו של המנוח. בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה, השופטת מ' ארד) קבע כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, נוכח פטירת המנוח. בית המשפט המחוזי ציין כי עם פטירת המנוח פקעה זכותו לדיירות מוגנת בחנות, ומשכך מתייתר הצורך לדון בשאלה האם זכות זו פקעה עוד קודם לכן, בגין אי תשלום דמי השכירות. בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בשם המנוח נדחתה, מהטעם שהדרך בה היה על המנוח לנקוט לצורך עיכוב הליכי הפינוי היתה הגשת בקשה לסעד זמני בתקופת הערעור ולא בקשה לעיכוב ביצוע.

5.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת רשות הערעור הגיש עזבון המנוח (להלן: המבקש ) בקשת רשות ערעור. בד בבד הוגשה בקשה לסעד זמני שעניינו עיכוב ביצוע הליך הפינוי, היא הבקשה שבפניי.

6.

המבקש טוען כי סיכויי ערעורו טובים, וכי אם יבוצע הפינוי לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, בקשותיו של המבקש, אשר נדחו על ידי שתי ערכאות, חוזרות על עצמן, והן בבחינת ניסיון למקצה שיפורים גרידא, ולכן סיכויי הצלחת הערעור קלושים. אשר למאזן הנוחות, לטענת המשיבים, למבקש לא ייגרם כל נזק, שכן המנוח הלך לבית עולמו וכך אף אבדה לו זכות הדיירות המוגנת בחנות, ומנגד המבקשים זכאים לקבל את החזקה בחנותם בחזרה, וכל עיכוב בהחזרת החזקה גורם להם נזק כספי בשל הפסד דמי שכירות.

7.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה. ככלל, על פסק דין להתבצע מיד עם הינתנו, בהתאם להוראת תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984. על מנת לסטות מהכלל האמור, נדרש בית המשפט לשני מבחנים מצטברים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. על המבקש סעד זמני שעניינו עיכוב ביצועו של פסק דין להראות כי סיכויי הערעור הינם גבוהים, וכי ביצועו של פסק הדין יקשה עד מאוד על השבת המצב לקדמותו, באופן העלול לגרום למבקש נזק בלתי-הפיך, אם וכאשר יתקבל הערעור (ראו למשל: ע"א 8947/07 מיש-קן במושבה בע"מ נ' לינדאור (לא פורסם, 18.2.2008); רע"א 3221/08 השחר נ' אגודת בתי יתומים ויתומות תל אביב (לא פורסם, 9.4.2008).

8.

בענייננו, על פני הדברים, ומבלי לקבוע עמדה נחרצת, דומה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים . בבקשתו להאריך את מועדי התשלום שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום ניצבה בפני המנוח משוכה גבוהה, שכן מדובר היה בפסק דין מוסכם, אשר לא על נקלה יתערב בו בית המשפט וישנה את קביעותיו. משוכה זו גבוהה עוד יותר מאחר שכפי שציין בית משפט השלום בהחלטתו, מצבו הבריאותי של המנוח היה רעוע כבר בעת מתן פסק הדין המוסכם, והובא בחשבון. קל וחומר שסיכויי הערעור נמוכים עוד יותר כעת, משנפטר המנוח ולכאורה פקעה זכותו לדיירות מוגנת בנכס.

9.

בהתחשב בעובדה שהמנוח, למרבה הצער, הלך לעולמו ואחיו - שהוא יורשו היחיד על פי צוואה - לכאורה אינו עומד בתנאי הזכאות לדיירות מוגנת (שכן הוא מתגורר בניו יורק), הרי שבמאזן הנוחות נראה כי הנזק שייגרם למשיבים אם החזקה בחנות לא תוחזר להם עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, עולה על הנזק שייגרם למבקש אם לא יעוכב הפינוי.

10.

לאור האמור לעיל, הבקשה לסעד זמני נדחית. לאור נסיבות העניין, ולמרות שהתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.