רע"א 2703/17 רע"א 2703/17

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת י' פרסקי ) מיום 23.2.2017, בגדרה נדחו בקשות המבקשת למנות מומחה ולהביא ראיות לסתור לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,

התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד ).

1.המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה לפיצויים לפי חוק הפלת"ד בעקבות תאונה שאירעה ביום 8.5.2013 והוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל (להלן: הועדה הרפואית או הועדה ) העמידה את נכותו המשוקללת של המשיב על 99% (90% בגין פגיעה בעין שמאל; 65% בתחום הסכרת; 40% בתחום הנוירולוגי; 30% בגין פגיעה בשדה הראיה בעין ימין; 20% בתחום הנפשי ו-10% בגין פגיעה בשדה הראיה בעין שמאל). בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפלת"ד, קביעת הועדה הרפואית מחייבת גם בתביעה שהוגשה לבית משפט קמא.

2.המבקשת עתרה בבקשה למנות מומחה בתחום הסכרת לקביעת קיצור תוחלת חיי המשיב ובבקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה בתחום הסכרת (וכפועל יוצא גם בתחום העיניים), ובפרט את הקביעה בעניין הקשר הסיבתי בין התפרצות המחלה לתאונה. לטענת המבקשת, מסמכים רפואיים מצביעים כי המשיב סבל מהמחלה עובר לתאונה, אף כי אובחן כחולה רק לאחריה. בית המשפט דחה את הבקשה להביא ראיות לסתור בקבעו כי לא צורף מסמך רפואי המתייחס לשנים הסמוכות למועד התאונה וכי לא הונחה תשתית לכך שבדיקת סוכר בערך של 110 מ"ג/ד"ל שבע שנים קודם לכן היא ממצא כה חריג המצביע בבירור על מחלת הסכרת. אי לכך, נקבע כי אין לחרוג מן הכלל לפיו הבאת ראיות לסתור תתאפשר במקרים יוצאי דופן. כן נדחתה הבקשה למינוי מומחה, באשר לא נמצאה ראשית ראיה לחשש לקיצור תוחלת החיים של המשיב.

3.מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה נטען כי קיימת עמימות בשאלת הקשר הסיבתי בין המחלה לתאונה; כי המשיב נהג בחוסר תום לב והטעה את רופאי הועדה הרפואית; כי לא עמד בפני הועדה הרפואית מידע רלוונטי מהותי – מסמכים רפואיים מהשנים הקודמות לתאונה ומיום התאונה המעידים כי המשיב היה בעל סיכון לחלות במחלה –ולחלופין, כי הועדה לא נתנה אליהם את דעתה ולא ערכה בירור ממצה בשאלת מצבו הרפואי של המשיב עובר לתאונה; נוכח כל אלה יש לשיטת המבקשת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה ולמנות מומחה רפואי בתחום הסכרת. אשר למינוי מומחה לבחינת קיצור תוחלת חיים, נטען כי המבקשת הציגה מאמר רפואי המהווה 'ראשית ראיה' וכי אין לחסום את דרכה להוכחת טענתה.

המשיב תמך יתדותיו בפסק דינו של בית משפט קמא ובהחלטת הועדה הרפואית וטען כי לא הונחה תשתית עובדתית לתמיכה בטענת המבקשת. בהעדר ראיות למחלה מוקדמת או לחשש לקיצור תוחלת חיים, אין להיעתר לבקשה למינוי מומחה.

4.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובכלל הנספחים המצורפים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

אף כי על דרך הכלל לא תינתן רשות להביא ראיות לסתור קביעותיה של וועדה רפואית, נפסק בעבר כי יתכנו מקרים בהם יהיה מקום להיעתר לבקשה לצורך סתירת קביעה בדבר קשר סיבתי. כך למשל כאשר מתברר כי לא היו בפני הועדה עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע או כי היה לו עבר רפואי רלוונטי והועדה לא התייחסה להשפעותיו האפשריות על סוגיית הקשר הסיבתי ( רע"א 2993/14 רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ , פסקאות 7-6 והאסמכתאות שם (11.9.2014). למקרים נוספים בהם התקבלה בקשה להבאת ראיות לסתור קיומו של קשר סיבתי ראו רע"א 6023/14 פקיה נ' אספיר ( 30.12.2014);

רע"א 6073/10 גבאי נ' אילייב (3.11.2010); ע"א 5608/90

קורנהיל חברה לביטוח בע"מ

נ' מזרחי , פ''ד מו(2) 107 (1992)).

אלא שאיני סבור כי המקרה דנן נופל לאותם מקרים. גם מהבקשה שבפני עולה כי המבקשת אינה יכולה להצביע על מסמך שלא עמד בפני הועדה הרפואית, והיא אך מניחה שמא לא עמדו בפני הועדה המסמכים הרלוונטיים. מכל תיקו הרפואי של המשיב עלה בידי המבקשת לדלות שני מסמכים האחד – שבע שנים מלפני התאונה ולפיו נמצא בדמו של המשיב ערך גלוקוז של 110 מ"ג/ד"ל והשני – תוצאות בדיקת מעבדה מיום התאונה המעידה על רמת סוכר בדמו של המשיב בערך של 412 מ"ג. לא עלה בידי המבקשת להראות כי המשיב קיבל טיפול כלשהו לפני התאונה בתחום הסכרת, וקשה להלום כי על בסיס מסמך מלפני שבע שנים ניתן להסיק על כך שהמשיב היה חולה בסכרת עוד לפני התאונה. על פי החלטת הועדה, מחלת הסכרת התפרצה אצל המשיב בעקבות התאונה, ואין להניח כי נעלמו מעיניה משקלו של המשיב או נתונים אחרים בגינם המשיב היה בקבוצת סיכון לסכרת, ואין בטענות כדי לסתור את נושא הקשר הסיבתי לגבי פריצת מחלה קונסטיטוציונית.

5.אשר לבקשה הנפרדת למנות מומחה לצורך בחינת קיצור תוחלת חיים כתוצאה מהמחלה, לא מצאתי לשנות ממסקנתו של בית משפט קמא לפיה לא הוצגה ראשית ראיה לקיצור תוחלת חיים בנסיבותיו של המשיב. בהקשר זה אפנה להערתי בע"א 7453/12

אלחבאנין נ' אברהם , פסקה 41 (9.9.2014) ואציין כי חברות הביטוח עשו לעצמן נוהג לבוא בבקשה למנות מומחה רפואי בטענה לקיצור תוחלת חיים שאינו נובע ישירות מהתאונה, ויש להישמר פן טענות אלה תישמענה כדבר שבשגרה.

6.אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪.