פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2724/21
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. צחי אל בע"מ
2. אלי סלאח
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא א' קולה והשופטים ד' צרפתי
ור' גלפז מוקדי) בע"א 54790-06-20 מיום 18.3.2021
בשם המבקשים:
עו"ד יהושע רובין
החלטה
1.
המבקשת 1, שבבעלות המבקש 2, מפעילה עסק לאחסנת סירות ואופנועי ים (להלן:
העסק ) על חוף הכנרת משנת 1996. המשיבה היא הבעלים של השטח שהעסק פועל בו, שטח של כ-3.683 דונם ובאורך כ-180 מטר (להלן: השטח ) . המשיבה טענה שהמבקשים פלשו לשטח בלי רשות. בשנת 2013 היא שלחה להם התראות בעניין, ובשנת 2014 הגישה את התביעה נושא בקשה זו לפינוי וסילוק יד ולדמי שימוש ראויים בסך 1,344,000 ש"ח. בית משפט השלום בנצרת (כב' סגנית הנשיא נ' דלה מוסא ) קיבל את התביעה ביום 22.5.2020. נקבע ששני המבקשים מחזיקים בשטח ומנהלים בו את העסק; שהם לא הוכיחו כי המשיבה הרשתה להם להשתמש בשטח; ושלא הוכיחו אכיפה בררנית כלפיהם. את טענת המבקשים כי המשיבה נהגה בשיהוי וגרמה להם לציפייה ולהסתמכות, דחה בית המשפט משום שאין מכירים בקלות בזכויותיהם של פולשים למקרקעי ציבור (תוך הפניה לע"א 3846/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' היפר-חלף (21.7.2015) ; ע"א 6757/13 נחום נ' רשות הפיתוח (19.8.2015) ), ודאי בסביבה חופית. עוד צוין שהמבקשים לא הפריכו את חוות הדעת השמאית בעניין הרווחים שהפיקו מהשטח. בית משפט השלום הורה למשיבים לסלק את ידם מהשטח; לפנותו; להשיבו לקדמותו כך שהוא פנוי; להפסיק להשתמש בו; להימנע מבנייה בו ומפעולות אחרות בו שאינן הריסת הבנייה; ולשלם למשיבה את דמי השימוש שנתבעו.
2.
המבקשים ערערו על פסק הדין והעלו טענות על כך שהמבקש 2 קיבל היתר להחזיק בשטח בשל עבודתו בעבר בשב"כ ולצורך ביטחוני. ביום 18.3.2021 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא א' קולה והשופטים ד' צרפתי
ו ר' גלפז מוקדי ) את ערעור המבקשים. נקבע שאין בראיות החדשות שהגישו המבקשים כדי להוכיח את טענתם הביטחונית. בין היתר, צוין שבבדיקה שערכו בלשכת המשנה לפרקליט המדינה עם כל הגורמים הנוגעים בדבר בשירות המדינה, נמצא שהמבקשים לא קיבלו זכות שימוש בשטח, רשות לכך או הבטחה לכך. בית המשפט קבע שאין מקום להתערב בקביעות העובדה של הערכאה הדיונית ובמסקנתה המשפטית. לסיום הוחלט שלא לעכב עוד את ביצוע פסק הדין כדי להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. בתמצית, המבקשים טוענים נגד קביעות העובדה של הערכאות הקודמות. הם מוסיפים שהמשיבה השתהתה בהליכי אכיפה נגדם ויצרה אצלם ציפייה והסתמכות; ושהיה מקום לעכב את ביצוע פסק הדין עד להפיכתו לחלוט.
4.
לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
ביום, י' באייר התשפ"א (22.4.2021).
תוקנה
היום, י"ב באב התשפ"א (21.7.2021).
ש ו פ ט