רע"א 2767/13 מדינת ישראל משרד המשפטים נ. מייק ואן קול

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק , ע"ר 34170-02-13), בגדרה התקבל ערעור המשיב על החלטת רשמת בית המשפט (כב' הרשמת א' כהן , ה"פ 50544-05-12), ונקבע כי המשיב זכאי לקבל פטור מתשלום אגרה בהליך העיקרי שמתנהל שם.

2.

המשיב הגיש המרצת פתיחה נגד המדינה ורשם החברות, "למתן צו להחייאת חברה". על פי הנטען, המשיב הוא המנהל והבעלים של חברה בע"מ אשר נמחקה על ידי רשם החברות בשל אי-תשלום אגרה. במסגרת התובענה מבקש המשיב להורות על ביטול חובות החברה לרשם החברות. הרשמת דחתה את בקשת המשיב לקבל פטור מתשלום אגרה באותו הליך, בקובעה כי ההליך איננו מגלה עילה וב"העדר הוכחה מספקת בדבר מצב כלכלי עדכני".

ערעור על החלטת הרשמת, שהוגש לבית המשפט המחוזי – התקבל. נפסק כי ההליך מגלה עילה. באשר למצב הכלכלי של המשיב, צוין כי אכן "ראוי היה ש[המשיב] יגיש תצהיר עדכני, אך בנסיבות בהן סכום האגרה אינו גבוה, ההליך מגלה עילה לכאורה, וניתנה למדינה אפשרות לחקור את ה[משיב] בחקירה נגדית על מצבו הכלכלי והיא בחרה שלא לעשות כן" - יש לפטור את המשיב מתשלום האגרה.

מכאן בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה. המדינה ציינה כי לא הוגש תצהיר, וכי לא היה מקום שערכאת הערעור תחקור מיוזמתה את המשיב כחלופה לכך. ודאי כך המצב, לגישת המדינה, מקום בו היא לא הייתה ערוכה כראוי לחקירת המשיב. המדינה סבורה כי קבלת גישתו של בית המשפט המחוזי היא בעלת השלכת רוחב, שכן בתיקים לא מעטים סכום האגרה אינו גבוה. מנגד, המשיב סבור כי אין מקום לקבל את הבקשה. לשיטתו, מצבו הכלכלי הוא קשה, כפי שניתן ללמוד מתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו. אין זה ראוי שהמדינה תשתמש בכליה כדי לנהל הליכים מעין אלו.

3.

המסגרת המשפטית המחייבת מצויה בסעיף 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. שני מבחנים נקבעו בבקשה למתן פטור מאגרה: העדר יכולת כלכלית של המבקש, והאם "נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה". סעיף 14(א) לתקנות מורה לטוען להעדר יכולת כלכלית להגיש בקשה לפטור "בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו... ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה". בהעדר קיומו של חריג המפורט בתקנות (ראה לדוגמא סעיף 14(ד)), תנאי לקבלת בקשה למתן פטור הוא כי יוגש תצהיר. הוראה זו יוצרת שוויון, ומציגה לפני בית המשפט את תמונת המצב של מבקש הפטור, על מנת להחליט בבקשה לגופו של עניין.

אין מחלוקת שהמבקש לא הגיש תצהיר כאמור. החלטת בית המשפט המחוזי להורות על אתר לקיים חקירה נגדית מפרה את האיזון בין הצדדים, במסגרת הבקשה לקבלת פטור. היא אף מונעת מהמדינה ובית המשפט לבחון את העניין בהתבסס על התיעוד הנדרש. קביעת מסלול חלופי של חקירה בסופו של דבר אף איננה יעילה. שיקול זה הוא בעל משקל ממשי, בהתחשב במספר הבקשות למתן פטור מאגרה המוגשות לבתי המשפט השונים.

4.

לנוכח האמור החלטנו לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה, ולקבל את הערעור.

הבקשה למתן פטור מאגרה תוחזר לבית המשפט המחוזי. בנסיבות תיק זה, נראה לנו כי מוטב שהבקשה תידון מחדש בפני רשם בית המשפט המחוזי לאחר הגשת תצהיר כנדרש וכמפורט בסעיף 14 לתקנות האגרות. התצהיר יוגש בתוך 45 יום ממועד מתן פסק דין זה. משיוגש התצהיר במועד – יקבע הרשם מועד לדיון. בשל אי הבהירות בנושא, במסגרת הבקשה למתן פטור מאגרה יש לדון גם בקיומה או אי-קיומה של עילת תובענה. יודגש כי איננו מביעים עמדה בשאלה האם ראוי להעניק למשיב פטור אם לאו, אלא אך שנכון הוא לנהל את הדיון בדרך המלך ובמסגרת המתווה המצוי בתקנות.

5.

הבקשה מתקבלת כאמור. אין צו להוצאות.