רע"א 2771/17 משה סטולר בע"מ נ. קים לוסטיגמן ייזום ובנייה בע"מ

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הפ"ב 26136-11-16, כבוד השופטת י' שבח ), בגדרה הוחלט על מינוי בורר בסכסוך בין הצדדים להליך.

1.

מבקשת 1 הינה חברה בע"מ שנוהלה על ידי משה סטולר ז"ל (להלן: המנוח ), שעזבונו הוא מבקש 3. מבקש 2 הינו בנו של המנוח (להלן: אשר סטולר ) ומבקשת 4 היא רעייתו של אשר סטולר (להלן: אורנת סטולר ). מבקשת 1 החזיקה בעבר ב-50% ממניות חברת סמווד קונסטרקשיון בע"מ (להלן: סמווד ). בשנת 2009 היא מכרה למשיבה את מניות חברת סמווד שבבעלותה וכן את מרבית זכויות החכירה במקרקעי פרויקט בנייה באזור הגבעה הצרפתית בירושלים. בהסכם שנערך בין הצדדים (להלן: ההסכם המקשר ) נקבע, בין היתר, כי "כל חילוקי הדעות או התדיינויות שינבעו מהחוזים או מנספח כלשהו שלהם, יועברו להכרעת בורר דן יחיד". במסגרת ההליך נשוא ענייננו, המשיבה עתרה למינוי בורר על מנת שיכריע בסכסוך בין הצדדים הנעוץ בפרויקט הבנייה ובדרישת המשיבה מן המבקשים לשפותה בגין חיובים שנפסקו לחובתה בהליך אחר (רע"א 6436/15 חורי נ' הקסטודיה די טרה סנטה (15.8.2016)).

בפני בית המשפט המחוזי – המבקשים לא חלקו על כפיפותה של מבקשת 1 לתניית הבוררות. המחלוקת התמקדה בשאלת כפיפותם של אשר ואורנת סטולר לתנייה, מן הטעם שהם לא היו צד להסכם המקשר. בית המשפט המחוזי מצא כי אשר סטולר חתם על עותק של ההסכם, ולכן הוא כפוף לתנייה. באשר לאורנת סטולר – נקבע כי המנוח המחה לה את זכויותיו, והמחאה זו הותנתה בהכפפתה להתחייבויות מבקשת 1. מכאן שגם אורנת סטולר כפופה לתניית הבוררות. ערכאה קמא אף דחתה את טענת המבקשים כי יש לדחות את הבקשה למינוי בורר מכיוון שנדרשים צדדים נוספים לבירור המחלוקת, שאינם כבולים בתנייה. נקבע כי אם המבקשים יחויבו בהליך הבוררות, תהא פתוחה בפניהם הדרך להגיש תביעת שיפוי נגד צדדים שלישיים.

בבקשה המונחת בפניי נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם ממבחני הפסיקה לפיהם לא ימונה בורר אם הוכחה הנחיצות המהותית והדיונית לצירופם להליך של צדדים שלישיים שאינם כפופים לתנייה. בענייננו, על פי הנטען, יש צורך בצירוף צדדים שלישיים שמעורבותם בהליך גלויה וברורה. בבקשה גם מועלות טענות פרוצדוראליות שונות: האחת – על שלא התקיים דיון בבקשה, השנייה – כי לא הוכח קיומו של סכסוך בין המשיבה לבין אורנת סטולר, והשלישית – כי לא ניתן להגיש תביעה נגד עזבון, ולכן יש למחוק את התביעה נגד מבקש 3. בתשובה לבקשת רשות הערעור טוענת המשיבה כי אין למנוע את הפעלת תניית הבוררות, מכיוון שאין בפי המבקשים טענה כי הצדדים השלישיים נחוצים לצורך הכרעה בסכסוך או לשם הגנתם האפקטיבית. בנוסף, נטען כי ניהול הליך בבית המשפט יהיה ארוך וסבוך בהשוואה לניהול הליך הבוררות.

2.

על פי סעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, החלטה של בית המשפט לפי חוק הבוררות ניתנת לערעור ברשות בלבד. צוין לא פעם כי תכלית סעיף 38 הינה קידום מוסד הבוררות כהליך חלופי להכרעה במחלוקות, על מנת לשמר את אופיו של מוסד זה כמוסד מהיר ויעיל. הסעיף האמור נועד למנוע ניצול לרעה של בעל דין את הליכי בית המשפט במטרה להערים קשיים על מהלך הבוררות (ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז(5) 933, פסקה 11 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (2003); רע"א 3873/09 בכר נ' מושב מצליח , פסקה 8 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (2009)). על כן, ברי כי לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטות שעניינן במינוי בורר בהיעדר נימוק המצדיק זאת.

במסגרת בקשה זו, אין עוד חולק כי אשר סטולר כפוף לתניית הבוררות. המחלוקת המרכזית נסובה סביב שאלת הצורך בצירוף צדדים שלישיים להליך. טענה זו נבחנה בקפידה על ידי בית המשפט המחוזי, ולא נפל פגם בהחלטתה על מינוי בורר. ראשית, כאשר נחתם ההסכם המקשר, הצדדים היו מודעים למורכבות העסקה, וכן ידעו על מעורבותם של צדדים נוספים שאינם כפופים לתניה. לכך יש להוסיף כי כפי שציין בית המשפט המחוזי, ההליך שבגינו המשיבה עותרת לשיפוי התנהל במשך שנים רבות, שבהן הצדדים בחרו שלא להוציא הודעות צד ג' זה כנגד זה, אלא הם ניהלו את ההליך בחזית אחת. אף מן הפן המעשי אין מקום להימנע ממינוי בורר, שהרי אם המבקשים ימצאו חייבים במסגרת הליך הבוררות, תהא פתוחה בפניהם הדרך להגיש תביעת שיפוי נגד צדדים רלוונטיים. בהקשר הרחב יותר, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי דווקא אי-מינוי בורר יחתור תחת יעילות ההליך, שהרי הוא יכפה על המשיבה לנהל הליך סבוך בבית המשפט 'באופן השומט את השטיח מתחת למטרת הבוררות להביא ל"הכרעה צודקת ומהירה"' (פסקה 13 להחלטה). מכלול נתונים אלה תומך בתוצאה של אי מתן רשות ערעור בתיק זה.

אף דינן של הטענות הפרוצדוראליות שבפי המבקשים להידחות. ראשית, אין מקום לקבל את הטענה כי בית המשפט המחוזי היה צריך לקיים דיון בהליך. ערכאה קמא הודיעה לצדדים כי "הבקשה תבורר בהתאם למתווה שבתקנה 241 לתקסד"א" (החלטת כבוד השופטת י' שבח מיום 15.11.2016). על פי תקנה 241(ד), בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה והתגובות לה בלבד, מבלי לקיים דיון. ההלכה ביחס לתקנה זו קובעת כי בעל דין המעוניין בקיום דיון, יגיש לבית המשפט בקשה לקיום דיון בכל דרך סבירה. הלכה זו שרירה אף כאשר הגרסה הבסיסית בבקשה שנויה במחלוקת ובעל הדין מעוניין לחקור את המצהירים מטעם יריבו ( רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ , פ"ד נג(4) 193, פסקה 4 לפסק דינו של השופט י' טירקל (1999); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1213 (מהדורה 12, 2015)). במסגרת הבקשה המונחת בפניי, המבקשים לא הפנו לבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי לקיים דיון בהליך. על כן, ערכאה קמא הייתה רשאית לפעול כפי שפעלה, ולהכריע בבקשה על סמך מכלול החומר הכתוב שהוגש לה.

לביסוס טענתם בדבר הצורך בקיום דיון, המבקשים צירפו כאסמכתא את החלטתי בעניין אחר – רע"א 2918/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' עיריית אשדוד (9.4.2017). החלטה זו אמנם עוסקת אף היא בתקנה 241, אך אין בכוחה להועיל למבקשים. באותו המקרה הוחלט על השבת הדיון לבית המשפט המחוזי מכיוון שהמבקשת עמדה על קיום דיון. בהקשר זה ציינתי:

"צא ולמד כי מקום בו צד עומד על קיומו של דיון שבו יתייצב מצהיר הצד שכנגד, על בית המשפט להיענות למשאלות, על פי דרישות תקנה 241(ד)" (הדגש אינו במקור).

בענייננו, כאמור, המבקשים לא עמדו על הצורך בקיום דיון, ועל כן ערכאה קמא הייתה רשאית להכריע בבקשה מבלי לקיים דיון.

אף דינן של הטענות הנוספות מטעם המבקשים להידחות. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי זכויותיו של המנוח הומחו לאורנת סטולר, ומכוח המחאה זו, היא כפופה לתניית הבוררות. באשר לשאלת העזבון, אסתפק בציון כי מבקש 3 היה צד להליך שבגינו המשיבה ביקשה את מינוי הבורר (ע"א 6436/15). במסגרת אותו הליך נקבע כי אשר סטולר הוא העומד כיום בנעלי המנוח, כנציג עזבונו. הלכה היא כי ניתן להגיש תביעה כנגד מנהל העזבון או יורשי המנוח (ראו לדוגמא: רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (18.5.2012)) . על כן, לא מצאתי מקום להתערב בעניינים אלה.

3.

סוף דבר – הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסכום של 6,000 ש"ח.