ע"א 3079-22 ע"א 3079-22

1.עניינה של החלטה זו בסיווג ההליך: אם כערעור כזכות או כערעור ברשות. השאלה שעמדה במוקד כתבי הטענות האחרונים שהוגשו היא אם יש להחיל על העניין הנוכחי את סעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ה-1968 (להלן: חוק הבוררות), במובן זה שייקבע כי סיווג ההליך הוא ערעור ברשות.

2.אלה הן, בתמצית, העובדות הצריכות לעניין, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט קמא מיום 16.3.2022. חברה יזמית מסוימת (להלן: החברה) ביקשה לקדם פרויקט "פינוי בינוי". הפרויקט לא יצא אל הפועל, ובין החברה לבין מרבית הדיירים במתחם התנהל הליך בוררות. דיירים מסוימים, ובכללם המבקש בהליך הנוכחי, גילו התנגדות לפרויקט ועל כן לא נטלו חלק בהליך הבוררות. בפסק הבוררות נקבע שהחברה הפרה את ההסכמים עם הדיירים, ועל כן, הדיירים רשאים להתקשר עם יזם חדש לצורך ביצוע הפרויקט, אשר ישלם לחברה את שווי חלק המקרקעין שבבעלותה. בנוסף, בפסק הבוררות מונה כונס נכסים, הוא המשיב 1 בהליך הנוכחי, לצורך ביצוע פסק הבוררות ומכירת הפרויקט ליזם חדש. פסק הבוררות אושר ברובו ביום 3.7.2016.

בקשות רשות ערעור שהוגשו לבית משפט זה על ההחלטה בעניין אישור פסק הבוררות נמחקו לאחר שהצדדים הסכימו כי בכל הנוגע לרוב הדיירים הדרוש למכירת זכויותיה של החברה בקרקע ליזם אחר, די יהיה בהסכמה של 80% מהדיירים (רע"א רע"א 7546/16 דיירי רחוב העצמאות בקרית שמריהו בע"מ נ' קייזר (11.9.2017)). בהמשך הדרך, ולאחר קיום התמחרות בין מספר יזמים, התקבלה הצעתה של המשיבה 3 לרכישת זכויות החברה במקרקעין (להלן: אאורה). החברה הגישה בקשה לביטול ההתמחרות מטעמים שונים. בקשה זו נדחתה. גם בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה (רע"א 9983/17 דיירי רחוב העצמאות בקרית שמריהו בע"מ נ' וואנו (31.1.2018)). חרף האמור, תקופה מסוימת לאחר אישור ההתמחרות לא עלה בידי אאורה להשיג את הסכמתם של 80% מהדיירים ומפעם לפעם ניתנו ארכות על ידי בית המשפט קמא. ביום 21.12.2021 הוגשה בקשה לאישור הצעתה של אאורה על יסוד הסכמה של 73% מהדיירים, שנטען כי די בה על רקע שינוי חקיקה בעניין זה. שני דיירים, ובהם המבקש בהליך הנוכחי, התנגדו לאישור ההצעה. בהחלטותיו מיום 16.3.2022 ומיום 11.4.2022, קבע בית המשפט קמא כי יש לראות את אאורה כמי שהשיגה את הרוב הדרוש לאישור העסקה עם החברה בשים לב לתיקון החוק. בתוך כך דחה בית המשפט המחוזי התנגדויות לאישור העסקה ובקשות מסוימות מטעם המתנגדים לפרויקט. בקשת רשות הערעור שבכותרת מתייחסת לשתי ההחלטות האמורות.

3.בבקשת רשות הערעור ציין המבקש כי הוא סבור שעומדת לו הזכות לערער על ההחלטות, אולם ליתר זהירות הוגשה בקשת רשות ערעור. לאחר הגשת הבקשה הגיש כונס הנכסים הרשמי בקשה לשינוי סיווג ההליך, בטענה שההחלטה הראשונה של בית המשפט קמא (מיום 16.3.2022) מהווה, על פי מהותה, פסק דין ולא החלטה אחרת. זאת, לפי הטענה, הואיל והיא סיימה את הדיון בעניין שהונח לפני בית המשפט קמא (אישור עסקת מכר זכויות לאאורה). כונס הנכסים הרשמי הוסיף כי לשיטתו ההחלטה השנייה שעליה התבקשה רשות ערעור היא אכן במהותה החלטה יישומית, ועל כן, היא בגדר "החלטה אחרת". חרף האמור, כונס הנכסים הרשמי סבר שאין מניעה לדון בשתי ההחלטות גם יחד במסגרת של ערעור בזכות.

המבקש הסכים עם כונס הנכסים וביקש שבית המשפט ידון בבקשת רשות הערעור כבערעור. המשיב 1, כונס הנכסים שמונה בגדרי ההליך בבית המשפט קמא, סבר כי הסוגיה העקרונית באשר לאישור העסקה הוכרעה בהחלטת בית משפט זה ברע"א 9983/17, ועל כן, ההחלטה המרכזית שעליה מבוקש לערער כעת טפלה להחלטה העיקרית. עם זאת, על אף עמדתו כאמור, המשיב 1 הותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. המשיבים 2 ו-3 טענו אף הם כי מדובר בהחלטה שהיא טפלה להחלטה שניתנה ברע"א 9983/17. עוד נטען כי הואיל והבקשה לשינוי הסיווג לא התבקשה על ידי המבקש, יש לדחותה. על אף האמור, המשיבים 2 ו-3 הותירו את ההחלטה בשאלת הסיווג לשיקול דעת בית המשפט. אאורה הותירה את ההכרעה בסוגיה לשיקול דעת בית המשפט, וטענה כי בפועל מדובר בערעור (או בקשת רשות ערעור) שהם אקדמיים בלבד. זאת, הואיל והמבקש לא עתר לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט קמא, ובפועל, ביצוע ההחלטה יצא אל הפועל.

4.ביום 21.8.2022 ביקשתי את התייחסות הצדדים לסוגיה האם אופן ההשגה על ההחלטות נושא ההליך דנן נגזר מסעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ט-1968. אאורה שבה על עמדתה כי מדובר בהליך ערעורי תיאורטי, אולם הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. המשיב 1 (כונס הנכסים) טען כי עם אישור פסק הבוררות הסתיים הליך הבוררות, ועל כן, הדין הרלוונטי הוא תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. המבקש טען כי הוא לא היה צד להליך הבוררות וטיעוני הבקשה אינם קשורים בקשר ענייני הדוק להליך הבוררות. המשיבים 2 ו-3 סברו שחוק הבוררות אינו חל בעניין זה, אולם יש לקבוע כי מדובר בערעור על "החלטה אחרת". כונס הנכסים הרשמי טען כי אמנם חוק הבוררות פורש בהרחבה לאורך השנים, אולם בהליך הנוכחי יש ליתן משקל לעובדה שהמבקש כלל לא היה צד להליך הבוררות, ולכן אין לראותו כמי שנטל על עצמו את המגבלה בגישה לערכאות אשר נוטלים על עצמם מי שבוחרים לפנות להליך בוררות.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, שוכנעתי כי הגם שאפשר לראות את ההחלטות של בית המשפט קמא ככאלה שניתנו במסגרת של הליך בוררות, הרי שבנסיבות הייחודיות של הליך זה יש לקבוע כי עומדת למבקש זכות לערער על ההחלטות האמורות. טעמיי לכך יפורטו להלן.

סעיף 38 לחוק הבוררות קובע כי "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות". משמעות הדבר היא כי "אין לצדדים להליכי בוררות זכות לנקוט הליך ערעורי ביחס לפסק הבוררות. אין להם זכות טבעית שכזו, אין בידם זכות חוקתית שכזו ואף לא זכות חוקית שכזו, לנוכח הוראות חוק הבוררות [...]" (רע"א 22/17 מכבי שירותי בריאות נ' ד"ר רם מודן, פסקה 18 (23.8.2017)). פרשנותו האמורה של סעיף 38 לחוק הבוררות תואמת את המגמה לחיזוק מוסד הבוררות, לייעול הליכי הבוררות וחתירה לסיומם המהיר, בין היתר על ידי סינון הליכי הערעור בדרך של מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 3873/09 בכר נ' מושב מצליח, פסקה 8 (7.9.2009); רע"א 2771/17 משה סטולר בע"מ נ' קים לוסטיגמן ייזום ובנייה בע"מ, פסקה 2 (4.12.2017)). ואכן, נקבע כי "כאשר עניינה של התובענה ועניינו של פסק הדין שניתן בה, עומדים בהמשך ישיר לפסק הבוררות שניתן באותו עניין, ומבקשים להביא למימושו, הרי שהתכלית העומדת ביסוד סעיף 38 לחוק, צמצום התערבות בתי המשפט בענייני בוררות, מבקשת לכלול את אותו פסק דין תחתיו ולהחיל עליו את הכלל לפיו הליך ההשגה הראוי עליו, הינו בבקשת רשות ערעור" (בש"א 3960/11 בן שמן, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פישלר, פסקה 11 (11.7.2011) (להלן: עניין בן שמן)).

6.בפסיקה לאורך השנים נקבע בהתמדה כי את סעיף 38 לחוק הבוררות יש לפרש בהרחבה, ככזה המשתרע לא רק על החלטות על פי החוק, אלא "גם על החלטות העוסקות ב'ענייני בוררות שונים הקשורים ב'קשר ענייני הדוק' לחוק הבוררות" (ע"א 6617/21 עיני נ' עמותת בית שלמה, פסקה 3 לפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ, (30.11.2021); להלן: עניין עיני). עוד נקבע כי הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות חלה ביחס לכל החלטה שיפוטית הניתנת לפי חוק הבוררות, בין שזו מכריעה בהליך באופן סופי ובין שמדובר בהחלטת ביניים (ראו, מבין רבים אחרים, בש"א 7457/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק - מושב שיתופי להתיישבות, פסקה 3 (1.11.2010); ע"א 1985/19 אורתם סהר הנדסה בע"מ נ' פרויקט אורנים בע"מ, פסקה 10 (28.1.2020); עניין עיני). זאת ועוד, וזה העיקר לענייננו, בגדרי הפרשנות המרחיבה שניתנה לסעיף 38 לחוק הבוררות נקבע כי הוראת הסעיף תחול על שלבים שונים של הליך הבוררות, לרבות באשר להליכים המתנהלים לאחר שניתן פסק בוררות. כך, בע"א 4886/00 גרוס נ' קידר, פ''ד נז(5) 933, 945 (2003) נקבע כי:

"...סעיף 38 לחוק הבוררות חל הן על פסקי-דין של בית-המשפט הניתנים בהליכים המוגדרים במפורש בחוק הבוררות, הן על פסקי-דין בעניינים אחרים של בוררות שאינם בגדר הליכים כאלה, ובלבד שבמרכזם עומדים ענייני בוררות הכפופים להסדר המשפטי המהותי של חוק הבוררות. הדבר חל הן על הליכים שבטרם מתן פסק בורר הן על הליכים לאחר נתינתו – הכול בהתאם לעניין."

בהמשך לכך נקבע כי הוראת סעיף 38 חלה גם ביחס להחלטות שעניינן באופן מימושו של פסק הבוררות, וכי התכליות של סעיף 38 לחוק הבוררות מתקיימות גם בהחלטות או פסקי דין שעניינם מהווה המשך ישיר לעניינו של פסק הבוררות ואשר כל תכליתם הוא לאפשר את מימושו (ראו: עניין בן שמן, בפסקה 10. ראו גם, ע"א 7739/11 קרמיטל אי.אל בע"מ נ' וילאר נכסים (1985) בע"מ (11.3.2012); רע"א 3810/16 וילאר נכסים (1985) בע"מ נ' קרמיטל אי. אל בע"מ (17.11.2016)); ע"א 10008/17 פנינת מלכי ישראל נ' סגל (22.8.2018)).

7.בענייננו, החלטותיו של בית המשפט המחוזי מיום 16.3.2022 ומיום 11.4.2022, שכלפיהן מופנית בקשת רשות הערעור, ניתנו במסגרת שני הליכים מאוחדים לאישור פסק בוררות ולביטול פסק בוררות. ההחלטות אמנם ניתנו זמן רב לאחר שפסק הבוררות אושר (בשנת 2016), אולם הן מתייחסות ליישום של הליך הבוררות. בנסיבות אלה סבורתני כי אין לומר שמדובר בעניין שמנותק מהליך הבוררות או חיצוני לו, אלא מתקיימת זיקה עניינית בין ההחלטות לבין הליך הבוררות. עניין זה אף צוין בפתח החלטת בית המשפט קמא מיום 11.4.2022, שם נכתב כי ההחלטה ניתנה בבקשת הכונס למתן הוראות, "בהתאם לפסק בוררות ולפסקי דין והחלטות שניתנו במהלך ניהולו של תיק זה".

8.במצב דברים זה, ככל שההליך שלפניי היה מוגש על ידי אחד הצדדים להליך הבוררות, דומני כי היה מקום להחיל את סעיף 38 לחוק הבוררות, ולקבוע שההליך יתנהל כערעור ברשות. זו הייתה גם המתכונת הדיונית שבה נוהלו ההליכים הקודמים שהוגשו לאחר שניתן פסק הבוררות. השאלה הנשאלת בנסיבות ההליך הנוכחי היא אם יש הצדקה להחריגו מגדרי סעיף 38 לחוק הבוררות, וזאת בשים לב לעובדה שאין חולק על כך שהמבקש לא היה צד להליך הבוררות ולא חתם על הסכם בוררות. בהקשר זה טען כונס הנכסים הרשמי, כי צדדים להליך בוררות מוחזקים כמי שמודעים ומסכימים להוראות הדין שלפיהן השגה ערעורית בענייני הבוררות תהיה ברשות בלבד. הנחה זו אינה חלה על מי שאינו צד להליך הבוררות.

9.מדובר בטענה כבדת משקל, הנוגעת לשאלה אם מי שלא היה צד להליך בוררות, אולם פסק הבוררות משפיע עליו, יכול להגיש הליך ערעורי בזכות או ברשות. יש לשאלה זו פנים לכאן ולכאן. היא משקפת מתח בין המדיניות המשפטית ביסוד הגבלת זכות הערעור בענייני בוררות – השמה דגש על טיבה של ההחלטה או פסק הדין ככאלה שהם חלק מבוררות (וראו, סעיף 38 לחוק, שלפיו "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות") – לבין היקף זכויותיו של מי שלא היה צד רשמי להליך הבוררות, ואפשר שלא קיבל על עצמו הגבלה של האפשרות לערער. בנסיבותיו הייחודיות של ההליך הנוכחי לא מצאתי צורך להכריע בשאלה עקרונית זו. נוכח הנימוקים להלן, לגישתי ישנה הצדקה להחריג הליך זה מגדרי סעיף 38 לחוק הבוררות. זאת, מבלי לטעת מסמרות מראש באשר להכרעה עתידית בנסיבות שאינן דומות לנסיבות המקרה שלפניי.

10.עיון בהחלטות נושא ההליך הנוכחי מעלה כי נוצרה אנומליה מסוימת באשר למעמדו של המבקש. מצד אחד, בהחלטה מיום 11.4.2022 הובהר כי פסק הבוררות חל על כל בעלי הדירות הזכויות במתחם, כלומר, גם על אלה שלא נטלו חלק בהליך הבוררות וגם על אלה שמתנגדים לו (ראו, למשל, בסעיף 4 להחלטה מיום 11.4.2022). מצד שני, בהחלטה נקבע כי המתנגדים לפרויקט לא יכולים ליהנות בשלב זה מהוראות שונות בפסק הבוררות, כדוגמת רישום זכויות הבעלות שלהם בדירות. המשמעות היא שנוצר מצב שבו חלקים מפסק הבוררות מוחלים גם על מי שלא היו צד לו, ונשאלת השאלה אם יש הצדקה להגביל את זכותם להתנגד – ולוּ לאותם חלקים המוחלים עליהם – על אף שלא היו חלק מהליך הבוררות. שניוּת זו עולה גם מעיון בבקשת רשות הערעור, בגדרה עותר המבקש לכך שחלק מההוראות שנקבעו בפסק הבוררות יוחלו גם עליו – על אף שלא היה חלק מהבוררות – ויתירה מזו, הטענה המרכזית של המבקש היא כי על בית המשפט לכבד את הוראות פסק הבוררות בהיבט של רוב הדיירים הנדרש לשם החלפת יזם (בהתאם להסכמת הצדדים ברע"א 7546/16). כלומר, בגדרי ההליך הנוכחי המבקש עותר ליישום של הוראות פסק הבוררות וההסכמות שהושגו ביחס אליו, על אף שלא היה חלק מאיזה מן ההליכים האמורים.

עניין זה בא לידי ביטוי גם בעובדה שלמרות שהמבקש לא היה צד פורמלי להליך בבית המשפט קמא, בשלב מסוים הוא צורף לו כ"מתנגד" להעברת הזכויות לחברת אאורה, וכמי שיושפע מהעברת זכויות זו כדייר במתחם. במובן זה, מצד אחד נשמעה עמדתו של המבקש וניתנה החלטה ביחס אליה, אך מצד שני הוא לא נטל חלק פורמלי בהליך, וגם בכותרת ההחלטות הוא הוגדר כ"מתנגד". חשוב להבהיר בהקשר זה שני עניינים. הראשון, אף אחד מהצדדים לא חלק על עצם זכותו של המבקש לערער על ההחלטות (בין ברשות ובין בזכות). השני, אינני מחווה דעה בשאלה אם ראוי היה לכלול את המבקש בהליך בבית המשפט קמא אם לאו (או באיזו מתכונת היה מקום לצרפו להליך), אולם עניין זה מקרין על שאלת מעמדו של המבקש כעת, ואם עצם העובדה שעמדתו נשמעה בבית המשפט קמא מצדיקה להחיל עליו את אפשרות הערעור המצומצמת שהייתה מוחלת על מי שהיה צד להליך הבוררות.

11.הסיטואציה העובדתית הייחודית שנוצרה בנסיבות ההליך הנוכחי מעלה, כאמור, שיקולים לכאן ולכאן בשאלת ההחלה של סעיף 38 לחוק הבוררות. משזה מצב הדברים, סבורתני כי נוכח חוסר הבהירות באשר למעמדו של המבקש, ובשים לב לסופיות ההליך מבחינתו, יש לאפשר לו למצות את זכות הערעור ולא להגבילה לרשות ערעור בלבד. מסקנה זו מבוססת גם על העובדה שההחלטה מיום 16.3.2022 אינה קובעת רק מהו הרוב הנדרש לצורך אישור עסקה להעברת זכויות, אלא קובעת למעשה כי בידי חברת אאורה הסכמות של כ-73% מהדיירים – ודי ברוב זה כדי לאשר את העסקה (ואכן, בתגובת אאורה נטען כי ההליך הנוכחי הוא תיאורטי, הואיל והיא החלה לקדם את ביצוע עסקת העברת הזכויות). יש לציין בהקשר זה כי מדובר בשיעור הסכמה שונה מזה שנקבע בהחלטתו של בית משפט זה ברע"א 9983/17 מיום 31.1.2018 – אז נקבע בהסכמה בין הצדדים כי הרוב הנדרש יועמד על 80% מהדיירים. מדובר, אם כן, בהחלטה סופית בעניינים האמורים, ועל כן, לגישתי היא מטה את הכף לטובת קביעה כי מנקודת מבטו של המבקש היא שקולה לפסק דין, ועל כן מאפשרת לו זכות ערעור עליה (ראו, מבין רבים אחרים, בע"מ 1345/17 פלוני נ' פלונית (4.4.2017)).

12.על כן, במכלול נסיבות אלה מצאתי לשנות את סיווג ההליך לערעור בזכות. יוער כי בעלי הדין לא טענו כי יש לבחון בנפרד את שאלת זכות הערעור על ההחלטה המאוחרת, ואכן נראה כי מטעמי יעילות דיונית אין לפצל את ההליכים (ראו גם: רע"א 7141/18 המועצה המקומית תעשייתית נאות חובב נ' י.מ. הנדסה אופטית בע"מ (11.12.2018)).

13.לא ראיתי להיעתר לבקשת המערער להגיש הודעת ערעור חדשה. המערער בחר להגיש בקשת רשות ערעור, וזאת אף שסבר כי נתונה לו זכות ערעור. ממילא, המבקש הגיש כתב טענות ארוך ומפורט ולכן לא מצאתי כי נדרשת הגשה של כתב טענות חדש. על כן, עד ליום 22.12.2022 המערער יגיש "דף פתיחה" מתוקן וישלים את תשלום האגרה והפקדת ערובה.

לאחר שיוגש "דף פתיחה" המזכירות מתבקשת לשנות את סיווג התיק לערעור אזרחי, ולתייקו בצמוד לערעור. לאחר מכן יימשך הטיפול בהליך כסדרו.