רע"א 281/14 הרצל חבס נ. לייטקום בע"מ

1.

המשיבה 1 (להלן – המשיבה ) הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשים והמשיבה 2. הבקשה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. היא מתבררת שם במחלקה הכלכלית. ביום 24.7.2013 הגישו המבקשים תשובה לבקשת האישור, וביום 7.10.2013 הגישה המשיבה תשובה לתשובה (להלן – התשובה לתשובה ). סמוך לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה למחיקת התשובה לתשובה, או חלקים ממנה (להלן – בקשת המחיקה ). טענתם הייתה, כי התשובה לתשובה כוללת טענות חדשות, המהוות הרחבת חזית. עוד נטען, כי בתשובה לתשובה נכללו אמירות בשפה מבישה ולא ראויה. כסעד חלופי עתרו המבקשים לאפשר להם להשיב בכתב לטענות החדשות שהועלו לגישתם בתשובה לתשובה. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ח ' כבוב ) לא דן בבקשת המחיקה לגופה. תחת זאת, הוא קבע בהחלטה קצרה מיום 12.12.2013, כדלקמן: "ראיתי. בקשת המחיקה תידון ביחד עם הבקשה לאישור התובענה כייצוגית". מכאן בקשת רשות הערעור. המשיבה מתנגדת לבקשה. יצוין, כי בהודעה מיום 12.2.2014 מסר המפרק הזמני של המשיבה 2 כי ההליכים נגד משיבה זו הוקפאו עקב כניסתה להליכי פירוק, וכי בקשת המשיבה להמשיך בהליך נגדה נדחתה על ידי בית משפט קמא.

2.

בתשובה לבקשת רשות הערעור העלתה המשיבה טענה מקדמית לפיה בקשת רשות הערעור נמנית עם סוגי ההחלטות עליהן חל צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן – צו בתי המשפט ). לטענתה, בקשת המחיקה טרם נדונה וטרם הוכרעה, וכל שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי הוא כי הדיון בה יידחה עד להכרעה בבקשת האישור. על כן, מ דובר

לטענתה בהחלטה בעניין קביעה של מועדי דיון, כאמור בסעיף 1(1) לצו בתי המשפט ובעניין שלבי הדיון בהליך, כאמור בסעיף 1(4) לצו. אין בידי לקבל טענה זו. בית המשפט המחוזי אך דחה את הדיון בבקשת המחיקה, בלא שנדרש אליה לגופה. אין מ דובר לפיכך בהחלטה בעניין קביעה של מועדי דיון . אף אין מ דובר בהחלטה בדבר שלבי הדיון , לפי סעיף 1(4) לצו. יפים לענייננו דבריו של השופט י '

עמית ברע"א 2414/14 חברת הימנותא בע"מ נ ' מדינת ישראל (22.4.2014):

"סעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 קובע כי לא תינתן רשות ערעור על ' החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך ' . בענייננו, משעה שטענות הסף שהעלתה המבקשת לא נדחו, אלא אך נקבע כי יש להותיר את בירורן לשלב מאוחר יותר של הדיון, יכול הטוען לטעון כי אין מ דובר בהחלטה אשר ניתן לתת לגביה רשות ערעור. לטעמי אין הדבר כך, ונראה כי מחוקק המשנה נתכוון להחלטות הנוגעות לאופן שמיעת ההליך, כגון פיצול בין שלב האחריות לשלב הנזק (ראו בדומה אמרת האגב של השופטת ד ' ברק-ארז ברע"א 1635/ 13 מדינת ישראל - משרד הבטחון נ '

מיכאל (מייק) אלדר , סעיף 14 להחלטה (12.3.2013): ' אינני סבורה כי דחייתה של בקשה למחיקת תביעה על הסף, תוך קביעה כי טענות הסף שהועלו במסגרתה יידונו בשלב מאוחר יותר בהליך, היא ממין ההחלטות שניתן לראות בהן ' החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך ' )" ( שם , פיסקה 4).

דעתי הינה כדעתו של השופט עמית בסוגיה זו. לפיכך, איני סבור כי צו בתי המשפט מונע את בירורה של בקשת רשות הערעור לגופה.

3.

לגופו של עניין, סבורני כי לא היה מקום לדחות את ההכרעה בבקשת המחיקה עד להכרעה בבקשת האישור, בלא להתייחס כלל לטענות שהועלו בבקשת המחיקה. זאת, עקב ההשלכות של אישור תובענה ייצוגית, ובשל כך שההכרעה בבקשת האישור מהווה צומת דרכים משמעותי ביותר מבחינה דיונית בהליך של תובענה ייצוגית. על בתי המשפט להקפיד כי תובעים ייצוגיים אינם עושים שימוש בעייתי באפשרות הדיונית המוקנית להם להגיש תשובה לתשובה. זאת, בדרך של עריכת מקצה שיפורים, הרחבת חזית והצגת ראיות חדשות, כאשר אין לכך צידוק (ראו דבריי ברע"א 4778/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ ' נאור , פיסקאות 7-6 (19.7.2012)). אבהיר, כי אין לראות בדברי הבעת עמדה ולוּ ברמז לגבי התנהלותה של המשיבה במקרה דנא, שכן בית המשפט המחוזי כלל לא נדרש לנושא. מכל מקום, אם אכן הורחבה החזית בתשובה לתשובה, ואיני מביע עמדה, יש לבחון מה ההשלכות לגבי המשך ניהול ההליך. כל זאת, עוד בטרם תיפול הכרעה בבקשת האישור עצמה.

4.

אשר על כן, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פיה. הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 12.12.2013 מבוטלת. ההליך יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן את טענות המבקשים ויכריע האם לדחות את בקשת המחיקה או לקבלה. אם הבקשה תתקבל, יחליט בית המשפט אם למחוק את התשובה או חלקים ממנה ואילו חלקים, או לחלופין, אם לאפשר למבקשים להגיש תגובה. אין לראות בדבריי משום הבעת עמדה כלשהי, במפורש או במשתמע, לגבי הטענות שהועלו בבקשת המחיקה לגופה. המשיבה 1 תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח לטובת המבקשים.