רע"א 7958/19 הסתדרות מדיצינית הדסה נ. פלוני

1.

בבית המשפט המחוזי בירושלים מתנהלת תביעתן של המשיבות 2-1 (להלן יחד: המשיבות ), בטענה כי המבקשת והמשיבה 3 התרשלו בייעוץ הגנטי שנתנו למשיבה 1 (להלן:

האם ) בשנת 2002, שלאחריו נולדה המשיבה 2 כשהיא סובלת משיתוק מוחין. בהחלטת בית המשפט (השופט א' רון ) מיום 18.7.2019 ניתן צו להגשת ראיות ונקבע, בין היתר, כי "במועדים שיקבעו להוכחות לא תותרנה טענות מקדמיות בעלות אופי דיוני [...] צד המבקש לטעון כנגד תצהיריו של הצד האחר, יפרט את טענותיו במסגרת הסיכומים [...] צד שסבור שזכויותיו תפגענה משמעותית

[...] רשאי מיוזמתו לבקש ישיבת קדם משפט [...]. בית המשפט ישקול להיעתר או שלא להיעתר לבקשה זו על פי שיקול דעתו [...]".

לאחר שהצדדים הגישו את ראיותיהם, המבקשת עתרה לבית המשפט בבקשה למחוק מתצהירה של האם שני סעיפים, המתייחסים למפגשים של האם עם רופאים עובר ליעוץ הגנטי בשנת 2002, בקשר לשני בניה, אחיהם הגדולים של המשיבה 2, הסובלים משיתוק מוחין. האם טענה בתצהירה, כי כאשר שאלה רופא מסוים אם קיימת סכנה בהריונות עתידיים נענתה בשלילה, ובמהלך השנים ביקרה אצל רופאים רבים שציינו כי שני בניה נפגעו מגורמים שאינם גנטיים (האחד בשל חוסר חמצן בלידה והשני בשל זיהום CMV ) וכי "בכל השנים ציינו בפניה (בפני האם – י"ע) שאין סיכון להישנות נכות אצל ילדיה בהריונות עתידיים". המבקשת טענה כי האמור בתצהיר כולל טענות עובדתיות חדשות המהוות שינוי חזית ודורשות תיקון של כתב התביעה.

בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שהפנה להחלטתו מיום 18.7.2019 וקבע כי מקומה של טענה מסוג זה בסיכומים.

2.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשת, כתב התביעה מייחס התרשלות ביעוץ הגנטי שניתן לאם בשנת 2002, ואינו כולל התייחסות לייעוץ שניתן על ידי רופאים נוספים של המבקשת במועדים קודמים. נטען כי התצהיר כולל טענות עובדתיות חדשות שבמהותן הן עילות תביעה חדשות, ומשכך נדרש תיקון של כתב התביעה. בשלב זה, תביעתה של האם התיישנה ולמשיבה 2 אין עילת תביעה, כך שלא ניתן להתיר את התיקון. המבקשת טענה כי היה על בית המשפט לדון בבקשתה טרם שמיעת ההוכחות על מנת שתוכל לכלכל את צעדיה. עוד נטען לשיהוי ניכר בהעלאת הטענות שבתצהיר, 20 שנה לאחר התקיימות האירוע, כשהדבר מטיל מעמסה מיוחדת על המבקשת באיתור הרופא הנדון והרישומים הרלוונטיים. על כן, המבקשת עתרה לדון בבקשת רשות ערעור כבערעור, לקבלו, ולהורות על מחיקת הסעיפים מתצהירה של האם.

3.

בתגובה מטעמן המשיבות התייחסו בעיקר לבקשת המחיקה לגופה, וטענו כי העובדות המובאות בתצהיר לא מקימות עילת תביעה עצמאית נוספת אלא מבססות את עילת התביעה המרכזית הנוגעת לייעוץ הגנטי בשנת 2002. לשיטתן, האמור בתצהירים מהווה אך פירוט עובדתי של השתלשלות העניינים, שנועד להוכיח כי בזמן הייעוץ הגנטי האם הוטעתה לחשוב כי המקור לנזקים של שני בניה אינו גנטי. עוד נטען כי הדברים באו לידי ביטוי בכתב התביעה ובחוות הדעת הרפואיות. מכיוון שבמסגרת ההוכחות יתבררו מלוא העובדות, צדק בית המשפט כשקבע שבקשת המחיקה תוכרע בשלב הסיכומים.

המשיבה 3 מצידה הודיעה כי היא מותירה את ההחלטה בבקשת רשות ערעור לשיקול דעתו של בית המשפט.

4.

דין הבקשה להידחות.

5.

ראשית אציין, אף שהדבר לא נטען, כי איני סבור שהמקרה נופל לגדרי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ), וליתר דיוק לסעיף 1(4) שבו, הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין שלבי הדיון (ראו והשוו להחלטתי ברע"א 2414/14 חברת הימנותא בע"מ נ' מדינת ישראל , בפסקה 4 (22.4.2014), המאוזכרת בהסכמה ברע"א 281/14 חבס נ' לייטקום (ישראל) בע"מ

(4.5.2014). יצוין כי במקרה האחרון נדונה בקשה למחיקת כתב תשובה בטענה כי הוא כולל טענות חדשות המהוות הרחבת חזית. מנגד, ראו רע"א 5530/15 Conference of Jewish Material Claims Against Germany, Inc נ' גרינברגר (7.10.2015) שם נקבע, בין היתר, כי דחיית הכ רעה בבקשה למחיקת תצהיר התומך בבקשת פטור מתשלום הפרש האגרה עד לאחר חקירת העדים, באה בגדרו של סעיף 1(4) לצו).

6.

בית המשפט קמא הותיר בהחלטתו את המחלוקת לסיכומים, אך הותיר למבקשת את האפשרות להעלות את הנושא בישיבת קדם המשפט. במקום אחר נזדמן לי לומר כי בשבתי כשופט בערכאות הדיוניות, העדפתי שלא לדון בשלב הגשת התצהירים בבקשות כגון מחיקת חלקים מתצהיר ופסילת ראיה כזו או אחרת. זאת, מכיוון שלעיתים סוגיות שנראות סבוכות בתחילת הדרך מתייתרות בהמשכה, ופעמים אחרות החלטה בשלב מוקדם עלולה להתברר כשגויה, שכן עיקר המחלוקת בין הצדדים נגלית רק בהמשך ההליך. עם זאת, ציינתי כי "יש לזכור שבעל דין אמור לדעת מהן הטענות המשפטיות והעובדתיות עמן הוא צריך להתמודד, ובהתאם, כיצד עליו להיערך מבחינת עדים והבאת ראיות לסתור. לא ניתן אפוא לקבוע מסמרות, ושופט הערכאה הדיונית נדרש לתפירה ידנית בכל תיק בהתאם למאפיינים הייחודיים של התיק ושל הנפשות הפועלות במסגרתו..." (רע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' נורז'יק , בפסקה 12 (23.4.2013)).

7.

בפסיקה הובעה הדעה כי יש לדון בטענה לשינוי חזית המועלית במהלך חקירת עדים או לאחר הגשת תצהירים במסגרת קדם המשפט, על מנת להפחית את האפשרות שגבולות המחלוקת ישארו מעורפלים בזמן שמיעת ההוכחות (רע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נ' משטה , בפסקה 10 (3.2.2013); רע"א 6033/13

GLAXO SMITHKLINE P.L.C נ' אוניפארם בע"מ , בפסקה 4 (27.11.2014)). לדידי, כך היה ראוי לעשות במקרה דנן, בשל טענת המבקשות כי קיים חשש שמא מדובר בשינוי חזית הכרוך בעילות תביעה חדשות שהתיישנו. עם זאת, המשיבות הבהירו בתשובתן לבקשה שהביקורים הקודמים לייעוץ הגנטי נשוא עילת התביעה, אינם בגדר עילת תביעה נפרדת, אלא נכתבו כרקע עובדתי, על מנת לבסס את עילת התביעה המרכזית שהיא ההתרשלות ביעוץ הגנטי בשנת 2002.

בהינתן שכבר בכתב התביעה צוין כי אחיה של המשיבה 2 לוקים במומים קשים (סעיף 2), ובהינתן שבחוות הדעת המשלימה בתחום הגנטיקה צוין כי האם הוטעתה והוסבר לה לאורך כל השנים כי הסיבה לנזקי שני בניה אינה גנטית אלא סביבתית (עמ' 12 לחוות הדעת) – איני סבור כי יש ממש בטענת המבקשת כי מדובר בשינוי חזית, מה עוד שהמשיבות הצהירו כי אינן מייחסות למבקשת התרשלות בכל הנוגע לשני הבנים שנולדו לפני המשיבה 2.

לסיום אעיר, כפי שציינו המשיבות בתגובתן, כי טוב הייתה עושה המבקשת לו חלף הגשת בקשה זו, היתה פונה בנסיבות המקרה לבית המשפט קמא על מנת שישקול מחדש את החלטתו.

8.

סוף דבר – הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.