פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5530/15
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשות:
1.
Conference of
Jewish Material Claims Against Germany, Inc
2.
Conference of Jewish
Material Claims Against Germany, GmbH
נ ג ד
המשיבים:
1. יונה גרינברגר
2. עקיבא חיים טיברג
3. קרן טיברג שפירא
4. גונן טיברג
5. פרופ' גבריאל מוזס
6. קריסטינה לינדן
7. דויד ויליאם מיכאליס
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 18277-07-13 ובת"א 41505-06-12 מיום
21.07.205 שניתנה על-ידי השופטת ר' לבהר-שרון
בשם המבקשות:
עו"ד אופיר בלום; עו"ד שירה בלום-וולף
בשם המשיבים:
עו"ד דור חזקיה
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.07.2015 בת"א 18277-07-13 ובת"א 41505-06-12 (השופטת ר' לבהר-שרון ), בגדרה נתקבלה בקשתם של המשיבים לתיקון כתב התביעה שהגישו נגד המבקשות, וניתנו מספר החלטות בעניין המשך ניהולו של המשפט, הכל כמפורט להלן.
עיקרי ההליכים בבית המשפט המחוזי
2.
ברקע לבקשה, שתי תביעות אזרחיות שהגישו המשיבים נגד המבקשות, הדיון בהן אוחד, ועניינן בפיצוי בגין נכסים שנגזלו או הולאמו בתקופת השואה והועברו לחזקתן של המבקשות. השתלשלות ההליכים ארוכה, ולא אפרט כאן אלא את הצריך לענייננו.
3.
ביום 21.4.2015 הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתב התביעה (להלן: בקשת התיקון ), ובה ביקשו להגדיל את הסכום הנתבע מסך של כ-5 מיליון ₪ לסך של כ- 27.5 מיליון ₪. בתגובתן מיום 10.5.2015 הביעו המבקשות את התנגדותן לבקשת התיקון, בטענה כי ניתן היה להגיש בקשה זו במהלך ישיבות קדם-המשפט , אשר האחרונה שבהן התקיימה ביום 17.2.2015. המבקשות טענו כי במצב דברים זה, מורה תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), כי אין להידרש לבקשה, "זולת אם ראה [בית המשפט – נ' ס'] לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין" , דבר שאינו מתקיים בנידון דידן. עוד טענו המבקשות, כי בקשת התיקון הוגשה בהשתהות ניכרת, וקבלתה בשלב זה, לאחר שנקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ולדיוני הוכחות, תשבש את המשך ניהולו התקין של המשפט.
4.
ביום 19.5.2015, בהמשך להגשת בקשת התיקון, הגישה המשיבה 6 (להלן: לינדן ) בקשה לקבלת פטור מתשלום הפרש האגרה שתידרש לשלם, ככל שתתקבל הבקשה לתיקון (להלן: בקשת הפטור ). ביום 7.6.2015 הגישו המבקשות את תגובתן, ובה הביעו את התנגדותן לבקשה, בטענה שזו לא גובתה בתצהיר, כנדרש על-פי דין. ביום 18.6.2015 הגישה לינדן תשובה לתגובה, ואליה צירפה תצהיר התומך בבקשת הפטור. ביום 29.6.2015 הגישו המבקשות בקשה למחיקת התצהיר (להלן: בקשת המחיקה ) מן הטעם שהוגש באיחור, כשלמבקשות אין אפשרות להגיב לו, ובאותו יום ניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי החלטה הקובעת כי "הבקשות [בקשת התיקון, בקשת הפטור ובקשת המחיקה – נ' ס'] תידונה במועד הדיון הקרוב" .
5.
בעקבות החלטה זו הגישו המבקשות בקשת הבהרה באשר למועד הדיון וההכרעה בבקשות, שכן ביומן בית המשפט לא היו קבועים מועדים לדיון זולת דיוני ההוכחות שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 17.2.2015. ביום 16.7.2015 ניתנה החלטה נוספת על-ידי בית המשפט המחוזי בה הובהר כי מועד הדיון הראשון שנקבע להוכחות ביום 16.11.2015 יוסב לדיון קדם-משפט. בעקבות החלטה זאת הגישו המבקשות בקשת הבהרה נוספת בה נטען כי החלטה זו רק העמיקה את חוסר הבהירות, שכן הבקשות הממתינות להכרעה הן בקשות בעלות אופי מקדמי, אשר עשויות להצריך ביצוע הליכים משלימים, ואם כן מתבקש אפוא לקבוע כי שאר דיוני ההוכחות הקבועים בסמוך לאחר הדיון ביום 16.11.2015 יבוטלו.
6.
ביום 21.7.2015 ניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי החלטה קצרה שנועדה להבהיר את ההחלטות הקודמות, ו'לעשות סדר' ביחס להמשך ניהולו של המשפט. להלן החלקים הצריכים לענייננו:
"1. למען הסר ספק, הנני קובעת כי המועד הראשון שקבוע לדיון (16.11.15) ינוהל כדיון קדם משפט, וכל שאר המועדים ינוהלו כדיוני הוכחות כפי שנקבע, במועדם.
2.לאחר ששבתי ועיינתי הן במוסכמות שהוגשו, הן בבקשה לתיקון כתב התביעה, והן בתגובות לבקשות, אני סבורה, שיש מקום לאפשר תיקון של כתב התביעה כמבוקש, כאשר כל טענות הצדדים לרבות טענות שיהוי או התיישנות כמובן שמורות להם .
3.כתב תביעה מתוקן יוגש עד ליום 15.8.15. כתב הגנה מתוקן יוגש עד ליום 18.9.15. תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים יוגשו לא יאוחר מיום 18.10.15.
...
6.ביחס לבקשה למחיקת התצהיר (בקשה מס' 24) אין מקום לדון בה בשלב זה בטרם חקירת העדים".
עיקרי טענות הצדדים
7.
על החלטה זו הגישו המבקשות את הבקשה למתן רשות ערעור שלפנַי, ובפיהן שלוש טענות מרכזיות: האחת , טעה בית המשפט המחוזי משהתיר את תיקון כתב התביעה, וזאת בהעדר הנמקה כמצוות תקנה 192 לתקנות, ומבלי שנתן לכך טעמים מיוחדים כמצוות תקנה 149(ב) לתקנות; השנייה , טעה בית המשפט המחוזי משקישר בין בקשת המחיקה לבין חקירת העדים, שכן בקשה זו היא בעלת אופי מקדמי, שאינה תלויה בחקירת העדים; השלישית , טעה בית המשפט המחוזי משהותיר את מועדי הדיונים שנקבעו להוכחות ואת מועד הגשת תצהירי העדויות הראשיות מטעם המבקשות על כנם, שכן קבלת הבקשה לתיקון מחייבת את ביצועם של הליכים משלימים, אשר מטבע הדברים אורכים זמן, ואינם מאפשרים את המשך ניהול המשפט כסדרו.
8.
נוכח האמור, טוענות המבקשות כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה יכולה לעמוד, ואחת דינה – להתבטל. בד בבד עם הגשת הבקשה למתן רשות ערעור הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע, בה נתבקשתי להורות על עיכוב המשך ביצועו של המשפט בהתאם למועדים שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו, עד למתן החלטתי בבקשה למתן רשות ערעור.
9.
בהחלטתי מיום 13.8.2015 דחיתי את הבקשה לעיכוב ביצוע, מן הטעם שזו הוגשה ברגע האחרון, ומאחר שסברתי כי המשך ניהול ההליך כסדרו לא יסב נזק בלתי-הפיך למבקשות. אשר לבקשת הרשות לערער ציינתי, כי "עיון ראשוני בבקשה ובנספחיה מעלה כי היה מקום לכאורה מצדו של בית המשפט המחוזי להרחיב ולוּ במידה מסוימת את הדיבור בדבר טעמי ההחלטה לאפשר את תיקון כתב התביעה" . לצד זאת ציינתי, "כי כפות המאזניים בעניין זה נוטות לטובת המשיבים – קרי התובעים" (פסקה 6, ההדגשה במקור). נוכח האמור הוריתי למבקשות להודיע האם עודן עומדות על הבקשה. ביום 1.9.2015 נתקבלה הודעתן של המבקשות כי הן עומדות על בקשתן, ובאותו יום ביקשתי את תשובת המשיבים לבקשה.
10.
ביום 21.9.2015 נתקבלה תשובתם של המשיבים, בה ביקשו לדחות את הבקשה. לטענתם , החלטת בית המשפט המחוזי שלא לדון בבקשת המחיקה בטרם חקירת העדים, כמו גם החלטתו בעניין המועדים הן מסוג ההחלטות הבאות בגדרו של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ), ודי בכך כדי לדחות את טענותיהן של המבקשות במישור זה. גם לגופם של דברים טענו המשיבים כי אין הצדקה להתערב בהחלטות אלו, שכן אין בהן פגיעה בזכויותיהן של המבקשות.
11.
אשר לבקשת התיקון טענו המשיבים כי כוונתם לתקן את כתב התביעה הייתה "מובנית, מוצהרת וידועה" , וכי בקשתם מבוססת על חוות דעת חשבונאית מפורטת. עוד טענו המשיבים כי בניגוד לטענת המבקשות, בית המשפט המחוזי כן נימק את החלטתו, בציינו כי שב ועיין במוסכמות שהוגשו, בבקשת התיקון ובתגובות לה. לדבריהם, "האמור במסמכים אלה, על נספחיהם, ידוע גם למבקשות ומבהיר היטב, מדוע מן הדין והצדק להיעתר לבקשת התיקון" .
12.
לצד טענותיהם לגופם של דברים, עדכנו המשיבים כי ביום 10.9.2015 ניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי החלטה המורה על דחיית מועד הגשת כתב ההגנה עד למתן החלטתי-שלי בבקשה שלפנַי. עוד עדכנו, כי ביום 20.9.2015 ניתנה החלטה נוספת על-ידי בית המשפט המחוזי במסגרתה פסלה עצמה השופטת לבהר-שרון
מלהמשיך ולדון בתיק מטעמים של ניגוד עניינים; הורתה על ביטולם של הדיונים שנקבעו לפניה; והעבירה את התיק לנשיאת בית המשפט המחוזי, לשם קביעתו של מותב אחר אשר יתן הוראות ומועדים חדשים לדיון בהקדם האפשרי.
דיון והכרעה
13.
בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, במה שנוגע להחלטה על תיקון כתב התביעה.
14.
אשר לטענת המבקשות בעניין המועדים, הרי שהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.9.2015 יִתרה את הדיון בה. מכל מקום, כפי שטענו המשיבים, ההחלטה בעניין זה חוסה בצִלו של סעיף 1(1) לצו, ומשכך דין בקשתן של המבקשות בהקשר זה להידחות על הסף.
15.
הוא הדין ביחס לבקשת הרשות לערער במה שנוגע להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין בקשת המחיקה , אשר באה בגדרו של סעיף 1(4) לצו, בהיותה "החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך" , ומשכך דינה להידחות מטעם זה. יחד עם זאת, על פני הדברים , טענותיהן של המבקשות בהקשר זה אינן משוללות יסוד, ובית המשפט המחוזי רשאי להידרש אליהן במסגרת קדם-המשפט שיערך לפניו, ולהחליט כחכמתו.
16.
אשר להחלטת בית המשפט המחוזי ביחס ל בקשת התיקון , באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות שנוצרו דין הערעור – להתקבל. לא אכחד, מתחילה התלבטתי שמא האינטרס הגלום בניהול המשפט באופן רציף ויעיל מזה, והגישה הליברלית הנהוגה ביחס לבקשת תובע לתיקון כתב תביעה מזה, מצדיקים את דחיית הערעור שלפנַי, הגם שהחלטת בית המשפט המחוזי אינה מרחיבה בדברים על הנימוקים העומדים ביסודה, כנדרש בתקנה 192 לתקנות (ודוק: תקנה 149(ב) אינה רלבנטית לענייננו, שכן צפוי להתקיים לפחות דיון קדם-משפט אחד נוסף, ואם כן הליכי קדם-המשפט טרם הסתיימו). ברם, משהוחלט להעביר את הדיון בתיק למותב אחר, ובוטלו מועדי הדיונים להמשך המשפט, שוב אין התלבטות. בנסיבות אלו מן הראוי כי ההחלטה בדבר תיקון כתב התביעה תיבחן על-ידי המותב החדש שיִקָּבע ותנומק כדבעי. אדגיש: אין לראות בהחלטתי להורות על ביטולה של ההחלטה בעניין הבקשה לתיקון משום נקיטת עמדה לגופם של דברים. אדרבה, עודני סבור כי על פני הדברים, כפות המאזניים בעניין זה נוטות לטובת המשיבים. יחד עם זאת, בהעדר נימוק, והיות שמדובר בסוגיה בעלת אופי דיוני מובהק (ראו, למשל, רע"א 4655/14 "אפיק" חברה לתעשיה ואחסנה בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו (7.9.2014), פסקה 8), מן הראוי כי המותב החדש שיִקָּבע הוא שיכנס בעובי הקורה ויכריע כפי ראות עיניו.
17.
סוף דבר: בקשת הרשות לערער בעניין בקשת המחיקה – נדחית. החלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה תעמוד על כנה, ואולם המותב החדש רשאי לשנותהּ אם יראה לנכון לעשות כן. לעומת זאת, הערעור לעניין בקשת התיקון מתקבל, והחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה – מבוטלת. המותב החדש ידוּן בבקשת התיקון, יכריע וינמק כחכמתו. בנסיבות, לא ראיתי הצדקה לעשות צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ד בתשרי התשע"ו (7.10.2015).
ש ו פ ט