פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2835/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת:
עו"ד סוהיר ס. זידאן
נ ג ד
המשיבים:
1. ג'וני פרח
2. רולא פרח
בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בחיפה בתיק ע"א 4990/07 שניתן ביום 16.12.08
על-ידי השופטים גריל - סגן נשיא, גרשון ווילנר
בשם המבקש:
עו"ד זיאד סמעאן
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים גריל - סגן נשיא, גרשון ווילנר) בע"א 4990-07 מיום 16.12.08, בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת נאות פרי) בת"א 16557/06 מיום 9.9.07; פסק דינו של בית משפט השלום דחה את תביעת המבקשת, שעניינה ניסיון לחייב אשה (המשיבה 2) בחובות בעלה (המשיב 1) כלפי המבקשת.
רקע והליכים
ב.
המשיבים נשואים ומנהלים משק בית משותף. המשיב 1 נושא בחוב כלפי המבקשת כתוצאה משני פסקי דין חלוטים שניתנו נגדו לטובת המבקשת: החוב האחד, בסך 75,000 ₪, הוא בגין שכר טרחה, והאחר - בסך 126,000 ₪ - מקורו בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע. המבקשת הגישה תביעה לבית משפט השלום למתן פסק דין הצהרתי, לפיו המשיבה 2 חבה כלפיה במלוא חובותיו של המשיב 1, בעלה, ולחלופין – כי היא חייבת במחצית החובות.
ג.
בית משפט השלום פסק, כי אין למבקשת עילת תביעה כנגד המשיבה 2. בית המשפט דחה את המשאלה לחייב את המשיבה 2 בחובותיו של המשיב 1 בשל היותה נשואה לו במועדים בו ניתנו נגדו שני פסקי הדין, בקבעו כי אין להניח אוטומטית שיתוף בחובות, בהעדר פירוט וראיות לגבי החובות הספציפיים, מקורותיהם ומהותם. אף האפשרות לחייב את המשיבה 2 אישית בגין עילות התביעה שבבסיס שתי התובענות נדחתה, בנימוק שעילתה לא הוכחה, ונאמר שלשם כך, בכל מקרה, היה על המבקשת לכלול את המשיבה 2 כנתבעת כבר בתביעות עצמן, מתחילה. ביחס למשיב 1 נפסק כי התביעה חסרת משמעות, הואיל וכלפיו כבר קיימים פסקי דין חלוטים בגין חובותיו כלפי המבקשת.
ד.
בית המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערבות בפסק דינו של בית משפט השלום, ועל כן אישר את פסק הדין על כל חלקיו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ודחה את הערעור. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית.
בקשת רשות הערעור
ה.
בבקשת רשות הערעור נטען - בין היתר - כי חוב שכר הטרחה נוצר בקשר לעסק שהניב פירות לקיום התא המשפחתי, ועל כן גם המשיבה 2, שנהנתה מפירות העסק, מחויבת באופן אישי בחבות זו; כי תוכן הוצאת הדיבה כנגד המבקשת נסוב בין היתר סביב תלונותיה של המשיבה, ולכן היתה היא שותפה למעשה הנזיקי ועליה לשאת באופן אישי בנזקים; כי על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, כלל הנכסים והחובות אשר נצברו בתקופת החיים המשותפים הם בני איזון, וכי נטל ההוכחה רובץ על כתפי הטוען לאי-שותפותו בחוב, היא המשיבה 2 במקרה זה, ולא על המבקשת; וכי חזקת השיתוף בחובות משלימה את חזקת השיתוף בנכסים, ואלה משקפים יחד את תמציתו של משק הבית המשותף.
הכרעה
ו.
אחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. חרף מאמצי המבקשת להעטות עליה לבוש עקרוני, אין היא מעוררת שאלות בעלות אופי משפטי או ציבורי המצדיק גלגול ערעורי נוסף (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123), והיא תחומה למחלוקת הצדדים. בית המשפט המחוזי השתמש בסמכותו לפי תקנה 460 לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל כן יש לראות את הנמקת בית משפט השלום כהנמקתו שלו בגדרי הערעור, והדבר מצוי בגדרי סדרי הדין שבדין; ראו גם רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף, פ"ד נט(5) 17 והאסמכתאות דשם.
ז.
המבקשת עותרת לחדש הלכות בפרשנותה של הלכת השיתוף בין בני זוג - שלא נקבע כי היא חלה על המשיבים כל עיקר. חוששני שתיק זה אינו מתאים לכך; כפי שציטטה שופטת בית משפט השלום מפסק הדין בע"א 4374/98 עצמון נ' רפ פ"ד נז(3) 433, 455 (מפי השופט - כתארו אז - ריבלין): "החלה מאולצת של חזקת השיתוף עשויה... לסכל רצונם האמיתי והמשותף של בני הזוג". כדי להוכיח חזקת שיתוף בחובות נדרשת תשתית עובדתית, שכעולה מפסק דינו של בית משפט השלום לא הונחה. מבלי להיכנס לפרטי ההלכות באשר ליישומה של חזקת השיתוף לענין חובות, כדי לאששה יש צורך בראיות, ואין לומר כי הנטל עובר בהכרח אל בן הזוג להוכיח אי קיומו של שיתוף. בנסיבות דנא לא הובאו הראיות כדבעי, על פי קביעתו של בית משפט השלום, בה אין מקום להתערב.
ח.
נוכח כל האמור, איני נעתר לבקשה.
ניתנה היום,
י"ט בסיון תשס"ט (11.6.09).
ש ו פ ט