רע"א 289/13 אבי פלד נ. פרידה ראובני

1.

בתו וחתנו של המבקש (להלן: המשיבים ) הגישו בשנת 2005 תביעה לבית המשפט המחוזי לסעד הצהרתי, להצהיר כי הם הבעלים של הזכויות שרכשו מהמבקש בבניין ברח' יעבץ 27 בתל אביב בשנת 1990 . המבקש טען מנגד כי הסכם המכר היה הסכם למראית עין וכי החלק במקרקעין – המהווה 75% מהשטח – עודנו רשום על שמו ועל שם אמו – המבקשת 2. בית המשפט המחוזי העביר את התביעה לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה ובד בבד נתן צו מניעה בנוגע למקרקעין והצו נרשם בלשכת המקרקעין.

ביום 28.12.2008 ניתן בבית משפט לענייני משפחה פסק דין הצהרתי לפיו זכויותיו של המבקש במקרקעין הועברו למשיבים במסגרת ההסכם מכר שנערך בין הצדדים בשנת 1990. ביום 6.5.2009 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וביום 17.11.2009 נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (החלטת השופט רובינשטיין בבע"מ 4899/09).

לאחר שפסק הדין הפך לחלוט הגישו המשיבים בקשה לבית המשפט המחוזי

להורות ללשכת רישום המקרקעין לרשום הערת אזהרה במקרקעין לזכותם וביום 26.10.2010 נעתר בית המשפט (השופטת ד' פלפל) לבקשתם, במעמד צד אחד. המבקש הגיש מספר בקשות לביטול ההחלטה מיום 26.10.2010, ואלו נדחו בהחלטותיה של השופטת פלפל מימים 11.5.2011; 2.6.2011; והחלטה מיום 20.6.2011 בה הבהירה כי התיק סגור והמזכירות לא תקבל בקשות נוספות.

ביום 11.10.2011 דחה בית המשפט העליון

את בקשת המבקש להארכת מועד להגשת רשות ערעור על החלטת השופטת פלפל (החלטת הרשם ג' שני), וכן נדחה ערעור על החלטת הרשם (פסק דינו של השופט ג'ובראן מיום 9.1.2012 בבש"א 8824/11).

בד בבד הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי בה עתר לביטול החלטותיה של השופטת פלפל. בית המשפט דחה את הבקשה בנימוק שהוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיה של השופטת פלפל, ואף לגופו של עניין המדובר בהחלטות טכניות לגבי הזכויות בבניין, אשר נקבעו זה מכבר בפסק דין חלוט.

2.

מכאן הבקשה שלפניי, בה טוען המבקש כי החלטותיה של השופטת פלפל ניתנו בחוסר סמכות עניינית מבלי שניתן יומו בבית המשפט.

3.

דין הבקשה להידחות.

המבקש, המייצג את עצמו, העלה טענות עובדתיות שונות מבלי שצירף לבקשתו מסמכים התומכים בטענותיו ו/או שופכים אור על השתלשלות האירועים, מה שהקשה עד מאוד על מלאכתו של בית המשפט.

מכל מקום, ההחלטות נשוא הבקשה הפכו זה מכבר לחלוטות, ובקשה זו היא אחת מיני מספר בקשות שהגיש המבקש פעם אחר פעם באותו נושא, עד כדי שימוש לרעה בהליכי בית משפט. אף בהנחה כי הסמכות להורות על רישום הערת אזהרה להגנת זכויות המבקשים בבניין הייתה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, בעקבות העברת הסכסוך אליו, הרי שלא נגרם למבקש כל נזק מכך שהיה זה בית המשפט המחוזי שהורה על כך, באשר רישום הערת האזהרה לזכות המשיבים, אך משקף את הזכויות המהותיות של המשיבים, כפי שנקבעו בפסק דין חלוט.

4.

אשר על כן הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות לטובת המשיבים בסך 5,000 ₪.