רע"א 2899/13 א.מ.ת.י. אנרגיה בע"מ נ. יונה אברמוביץ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' פרסקי ) בפש"ר 18709-10-12 מיום 3.4.2013, במסגרתה נקבע כי אין מקום לקיים דיון מוקדם בבקשה לעיון חוזר מטעם המבקשות אלא להותירה לדיון במועד הקבוע לדיון בשאלת הכרזת החייב כפושט רגל, קרי – ביום 6.10.2013.

2.

להלן נסקור בקצרה את עובדות הרקע המוסכמות, ככל שאלה נוגעות להליך שלפנינו. המבקשות הן נושות של מר יונה אברמוביץ' (להלן: החייב ). ביום 15.10.2012 הגיש מר רמי תדהר (להלן: הנושה העיקרי ) לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה למתן צו כינוס ולמינוי מנהל מיוחד לנכסי החייב (להלן: הבקשה מיום 15.10.2012 ). ביום 30.12.2012 ניתן צו כינוס לכלל נכסי החייב ובאת כוחו של הנושה העיקרי מונתה לשמש כמנהלת המיוחדת לנכסי החייב. ביום 27.1.2013 הגישו המבקשות בקשה דחופה לעיון חוזר בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל. לעמדת המבקשות, כפי שנטען בבקשתן, מאחר ונרקמה קנוניה בין הנושה העיקרי לבין החייב ושניהם פעלו במרמה בהגשת הבקשה מיום 15.10.2012, הרי שיש להורות על ביטולו של צו הכינוס. בו ביום הורה בית המשפט המחוזי כי הנושה העיקרי והחייב יגיבו לבקשה האמורה. ביום 13.2.2013 הוגשה תגובת החייב וביום 21.2.2013 הוגשה תגובתו של הנושה העיקרי. ביום 7.3.2013 החליט בית המשפט המחוזי כי המבקשות רשאיות ליתן תשובה לתגובות האמורות וביום 21.3.2013 הגישו המבקשות את תשובתן. ביום 3.4.2013 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי במסגרתה נקבע כאמור כי אין להקדים ולדון בבקשה הדחופה לעיון חוזר שהוגשה על-ידי המבקשות אלא להותירה לדיון במועד הקבוע לדיון בשאלת הכרזת החייב כפושט רגל, קרי – ביום 6.10.2013.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

3.

המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט המחוזי כשהותיר את הדיון בבקשתן לעיון חוזר למועד שנקבע לדיון בשאלת הכרזת החייב כפושט רגל, קרי – בעוד כחצי שנה. לדידן, מתן החלטה בבקשתן כמוה כ פסק דין , קרי – ביטול צו הכינוס יביא לסגירת תיק הפש"ר, ימנע הליך מיותר ויחסוך זמן שיפוטי יקר. עוד מוסיפות המבקשות ומציינות כי יש בהחלטת בית המשפט המחוזי כדי לעקר את מטרתן של המבקשות לנוכח העובדה כי במצב דברים זה ימשיכו הנושה העיקרי והחייב להתנהל במרמה עד למועד הדיון המרוחק לכאורה שנקבע ובכך יגרמו למבקשות נזקים רבים שלא ניתן יהא לתקנם. המבקשות מציינות כי ההליכים בתיק ההוצאה לפועל מעוכבים, וכי אין באפשרותן להמשיך ולפעול נגד החייב. לפי עמדת המבקשות, שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי לחייב לא יכולה להיות ציפייה לכך שיקבל הטבות כמו במקרה של בקשת פש"ר לבקשת חייב. לדידן, זו הסיבה שבגינה הוגשה הבקשה הדחופה לעיון חוזר, קרי – כדי למנוע מהחייב לקבל כספים במסגרת הקנוניה בינו לבין הנושה העיקרי. דוגמה להטבה אשר אותה מצפה החייב לקבל, לפי עמדת המבקשות, ניתן להסיק מבקשת החייב ומתגובת באת כוח הנושה העיקרי בתפקידה כמנהלת המיוחדת לנכסי החייב ביחס לשיעור התשלום החודשי שיועבר אליו מחברת שירותי רכבת. פגם נוסף אשר עליו מלינות המבקשות בהחלטת בית המשפט המחוזי נעוץ בהותרת הדיון בטענה המקדמית – "סילוק על הסף עקב חוסר יריבות" – למועד הקבוע לדיון בשאלת הכרזת החייב כפושט רגל ביום 6.10.2013.

4.

למקרא בקשת רשות הערעור על נספחיה ולאחר עיון בתגובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, מבלי שאדרש לפנַי ולפנים לנימוקיה שלגוף העניין. בהתאם לסעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, החלטתי שלא ליתן רשות ערעור. העניין נושא הבקשה נִמנה על סוגי ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור. אין עילה – פורמלית או מהותית – לסטות מהוראות הצו, וחזקה עלינו מצוותו. "כאשר 'החלטה אחרת' מסוימת נופלת לגדר סוגי ההחלטות... בצו בתי המשפט, לא ניתן להגיש עליה בקשות רשות ערעור ואין זה מנשה מהו סוג הפגם הנטען עליו מבקשים להלין" (דברי הנשיא א' גרוניס בפסקה 16 להחלטה ברע"א 3783/13 אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ נ' כבירי שמיע (5.6.2013)). אציין כי מקובלת עליי עמדת ב"כ הנושה כי בשים לב לתקופת פגרת הקיץ במערכת בתי המשפט (תקנה 1(3) לתקנות בתי המשפט (פגרות), תשמ"ג-1983), הרי שהחלטת בית המשפט המחוזי לקבוע את מועד הדיון בבקשה לעיון חוזר ליום 6.10.2013, אינה בלתי סבירה. זאת ועוד: ביני לביני, הורה בית המשפט המחוזי ביום 23.5.2013 על החלפתה של באת כוח הנושה העיקרי בתפקידה כמנהלת המיוחדת לנכסי החייב, בבעל תפקיד מטעמו של הכנ"ר – עו"ד ניר שדה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין בהחלטתו כי המנהל המיוחד (הנכנס) יפעל לבחינת עסקו של החייב ויתן המלצות באשר לתשלום החודשי, כמו גם לסכום הכסף שמנוכה מדי חודש בחודשו מחברת שירותי רכבת. עוד נקבע כי המנהל המיוחד יבחן את עסקו של החייב ובהמשך לדוחות שהגישה המנהלת המיוחדת (היוצאת) על מנת שניתן יהא בעוד מספר חודשים ליתן החלטה קבועה, באשר לטענות שהועלו ביחס לעסקו של החייב. בנסיבות אלה, פוחת החשש הנטען מקנוניה בין הנושה העיקרי לחייב, והשלכותיה על ההליכים שלפנינו. ראוי גם ליתן הזדמנות למנהל המיוחד (הנכנס) לבצע תפקידו ולהגיש את המלצותיו ביחס לעסקו של החייב, על בסיסן ישקול בית המשפט המחוזי במועד הקבוע לדיון בשאלת הכרזת החייב כפושט רגל או במועד אחר מוקדם יותר, כפי שימצא לנכון, באם יש מקום לשנות מהחלטתו.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשות תשלמנה למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪; 2,500 ₪ לכל אחד.