רע"א 290/13 עיריית קלנסווה נ. חברת ביצורית בע"מ

שיפוטית הקובעת אחרת, המהלכים תחומים ומוגדרים גם ללא צורך בהתערבות בית המשפט.

המקרה דנן, שיש לקוות שהוא חריג (אם כי ניסיוני בערכאות דיוניות מוליך, למרבה הצער, למסקנה אחרת), מתאפיין בכך שעיקרו (גם אם לא כולו) מחלוקות סרק שבאי כוחם של בעלי הדין היו צריכים ויכולים להתגבר עליהן בעצמם, שכן ביסודן לא עומדת כל שאלה אמיתית לגביה נדרשת הכרעת בית משפט.

רקע והשתלשלות העניינים

2.

המשיבה, חברת ביצורית בע"מ (להלן: ביצורית ), זכתה במכרז שפרסמה המבקשת, עיריית קלנסווה (להלן: העירייה ), שבעקבותיו כרתו השתיים הסכם במסגרתו התחייבה ביצורית לספק לעירייה שירותי גביה של חובות ארנונה וחובות נוספים של תושבי העיר. לימים נתגלעה מחלוקת בין הצדדים וביצורית הגישה נגד העירייה תביעה על סך של כ-3.5 מליון ש"ח. ביסוד התביעה ניצבת מחלוקת בדבר תשלומים אשר לטענת ביצורית מגיעים לה כעמלה עבור שירותיה וכ"בונוס" בגין סכומי גביה גבוהים, כפי שלטענתה הוסכם בהסכם. מנגד, עיקר טענת העירייה, כי בהתאם למסמכי ההסכם, שיעורי העמלה והבונוס שונים, כך שלא מגיעים לביצורית סכומים כלשהם.

3.

במסגרת ההליך פנתה העירייה אל ביצורית בבקשה שזו תמסור לה תצהיר גילוי מסמכים כללי "לגבי כל המסמכים הנמצאים בשליטתה והנוגעים לסכסוך", כן נתבקש גילוי לגבי מסמכים ספציפיים שונים, כמו גם עיון בהם. משלא נענתה, פנתה העירייה בבקשה לבית המשפט על מנת שזה יורה על גילוי מסמכים כללי וספציפי, וכן שיאפשר עיון במסמכים מסוימים. בהחלטתו מיום 2.9.2012 הפציר בית המשפט בצדדים להגיע לעמק השווה ביניהם בעניין זה, זאת עד למועד הדיון שנקבע לפניו ביום 6.9.2012. משלא הגיעו הצדדים להסכמה בעניין, ניתנה ביום 6.9.2012 החלטה המעניקה לביצורית שהות להמציא לידי בא-כוח העירייה את המסמכים שהעיון בהם התבקש, או להגיש תשובה לבקשת העירייה. ביצורית בחרה בחלופה השניה, ובתשובתה נטען, כי את בקשתה הגישה העירייה באיחור ומשכך דינה להידחות. הוסף, כי אין בסיס לבקשת העירייה ל עיון במסמכים, שכן זכות העיון קמה רק לאחר שניתן צו גילוי מסמכים, צו כזה, נטען, לא ניתן, וממילא לא קמה לעירייה זכות העיון. הודגש גם, כי בקשת העירייה הוגשה שלא בתום לב, שכן מרבית המסמכים שהעיון בהם נתבקש מצויים ממילא ברשותה או שהיא יכולה להשיגם ללא קושי וכי כל מטרת הבקשה היא הכבדה על ביצורית.

4.

בהחלטתו מיום 13.12.2012 , היא ההחלטה מושא הבקשה הנוכחית, קבע בית המשפט המחוזי, כי אין לדחות את בקשת העירייה רק משום שהוגשה באיחור-מה, לא כל שכן כשלא נגרם לביצורית כל נזק בגין כך. לגופו של עניין נפסק, כי חלק מן המסמכים שהעיון בהם נתבקש כבר צורפו על-ידי ביצורית לכתב התביעה; חלק מהם נמסר בעבר לעירייה ונתקבל על-ידיה או נמצא ממילא בשליטתה; וחלק כלול במסמכי התחייבויות חתומות של העירייה – ומשכך, אין להורות על עיון במסמכים אלו. כמו-כן נקבע, כי מכיוון שהגביה בוצעה במשרדי העירייה, היא יודעת מהם הסכומים שהתקבלו אצלה ולא חלה על ביצורית חובה לאפשר עיון במסמכים הרלבנטיים גם לגבי עניין זה. באשר לחלק הבקשה שעניינו בקשת העירייה שביצורית תמציא לידיה פירוט כל תיקי ההוצאה לפועל שפתחה נגד החייבים, נקבע, כי מי שרשומה כזוכה באותם תיקים היא העירייה ועל כן היא יכולה לקבל מידע זה ישירות מלשכת ההוצאה לפועל, ומשכך - אין לצוות על ביצורית לאפשר את העיון בהם. בנוסף נקבע, כי אין לחייב את ביצורית לחשוף בפני העירייה את מאזניה, שכן הרלבנטיות של אלה להליך הנדון אינה מחוורת. מאידך, הוחלט כי על ביצורית להמציא לידי העירייה העתקי מסמכים הנוגעים לאגרות או להוצאות שהוציאה, שאינם כלולים במסמכים שצורפו לתביעה או בהתחייבויות החתומות של העירייה, בצירוף תצהיר שאלו כל הקבלות והחשבוניות המתעדות כספים שהתקבלו אצלה. הוסף, כי ככל שחלק מכספים אלה הועברו לעירייה תמציא ביצורית גם את כל ההעתקים של העברות אלה.

על החלטה זו הוגשה, כאמור, הבקשה הנוכחית.

הבקשה

5.

בבקשה נטען, כי באם לא ימסרו המסמכים המבוקשים לעיון העירייה יגרם לה עיוות דין. זאת, משום שנפגעת זכותה לגילוי וידיעה, וכן בשל כך שאי הידיעה עלול להביא לכך שתופתע בהליך המשפטי. הוסף, כי זכות העיון נשענת הן על ההסכם בין הצדדים המחייב שקיפות מלאה, והן על הוראות תקנות 114-112 לתקנות, שתכליתן ניהול הליכים משפטיים ב"קלפים גלויים" ושיש לפרשן כמחייבות גילוי רחב ככל הניתן של המידע הרלבנטי למחלוקת הנדונה. הוסף, כי חלק מן החומרים שנתקבלו על-ידיה בעבר אינו מצוי עוד בידי העירייה, ונטען לעניין זה, כי קבלת החומר בעבר, שלא במסגרת הליך משפטי, אינה יכולה לפטור מחובת הגילוי והעיון הקיימת בגדרו של הליך משפטי. בנוסף, נטענו טענות לגופו של כל מסמך ומסמך שנקבע שאין על ביצורית חובה למוסרו, בהן הובהר מדוע לשיטת העירייה חלה לגביו חובת גילוי ועיון.

6.

ביום 22.4.2013 הוריתי על קבלת תשובת ביצורית. כן הוריתי, מחמת חוסר בהירות שהיה בעניין, כי ביצורית תבהיר במסגרת תשובתה האם ניתן על ידיה תצהיר גילוי מסמכים כללי ו/או ספציפי, ונתבקש צירופו של תצהיר שכזה, ככל שניתן.

7.

לתשובתה צירפה ביצורית העתק תצהיר גילוי מסמכים. תצהיר זה נחתם ביום 15.3.2013, כלומר רק לאחר הגשת הבקשה דנן, ועל אף שלכאורה לא ניתן צו לגילוי מסמכים כללי. יוער כבר עתה, ולכך אדרש גם בהמשך, כי מעיון ראשוני נראה שלדאבון הלב התצהיר אינו ערוך לפי טופס 11 לתקנות אליו מפנה הוראת תקנה 112 לתקנות, ולפיכך הוא חסר ערך במידה רבה. בתצהיר פורטו "המסמכים המצויים בידי [ביצורית] ושיש להם נגיעה לעניין השנוי במחלוקת", אך לא הוצהר כי אלו כל המסמכים שבידי ביצורית הנוגעים לתובענה וכי נערכה "חקירה ודרישה" במטרה לאתר את כלל המסמכים. כן נרשם בתצהיר שצורפו אליו העתקי חשבוניות מסוימים, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי.

לגופם של דברים טענה ביצורית, כי זכות העיון קמה לצד שכנגד רק לאחר שלב גילוי המסמכים. לאחר שלב הגילוי, ובהסתמך על גילוי דבר קיומם של המסמכים הרלבנטיים, רשאי בעל דין לבקש לעיין בהם. על כן, נטען, משלא נעשה צו לגילוי מסמכים קודם להחלטת בית המשפט המחוזי, הרי שבקשת העירייה לעיון במסמכים נעדרה כל בסיס. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי, שבהיותו הערכאה הדיונית מסור לו שיקול דעת רחב בכל הקשור לסדרי הדין, בחן לגופה את בקשת העיון, ובא למסקנה שאין לאפשר לעירייה עיון במרבית המסמכים, וכי אין כל הצדקה להתערב בהחלטתו זו. בנוסף, ביחס לכל אחד מן המסמכים שהעיון בהם נתבקש הגיבה ביצורית לגופו. ככלל, טענת ביצורית היא, כי כל אחד מן המסמכים הללו ממילא מצוי בידי העירייה ו/או בידי העירייה להשיגו על נקלה.

דיון והכרעה

8.

החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, בהתאם להוראת תקנה 410 לתקנות. לאחר העיון, מצאתי כי דין הערעור להתקבל בעיקרו, כפי שיפורט.

בטרם דיון יוער, כי נראה שבית המשפט המחוזי לא קיבל החלטה ביחס למתן תצהיר גילוי כללי ו כן קיבל החלטה ביחס לעיון במסמכים. משכך, לכאורה לא נחסמה הדרך להגשת בקשת רשות ערעור מכוחן של הוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (שלפיו לא תינתן רשות ערעור על החלטה לפי פרק ט' לתקנות "למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון"), מה גם שלא הועלתה טענה שדרכה של העירייה חסומה מכוחו של הצו האמור. לדידי, ההחלטה נשוא הבקשה דנא עניינה עיון במסמכים, גם אם אחת מהסוגיות הטעונות התייחסות היא העובדה שנושא העיון נדון בטרם שניתן צו לגילוי מסמכים.

9.

בית משפט זה עמד לא אחת על החשיבות שביסוד הליכי גילוי מסמכים ועיון בהם , הן לצורך חתירה לחקר האמת והן כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית ( רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג , פ"ד ס(3) 264, 269 (2005); והאסמכתאות שם). על הליכי הגילוי והעיון נאמר, כי הם "הפרוזדור בדרך לטרקלין המשפט " ( שם , בעמ' 269). "פרוזדור" זה מורכב משני חלקים. האחד – הליכי הגילוי, המוסדרים בתקנות 112 ו-113 לתקנות, שתכליתם להקנות לבעל דין ידיעה אילו מסמכים מצויים בידי יריבו (ראו: זוסמן סע' 344

וסע' 348); והשני – העיון במסמכים, המוסדר, בעיקרו, בתקנה 114 לתקנות, שתכליתו לאפשר לבעל דין לעמוד על תוכנו של מסמך פלוני שבידי היריב ולעיין בו ( זוסמן , סע' 355). שלב הגילוי הוא ה"מבוא" לשלב העיון, על כן, בשלב ראשון על בעל הדין לבקש, כי יינתן תצהיר גילוי מסמכים כללי ו/או ספציפי, ומשזה ניתן - רשאי בעל דין לדרוש מיריבו לעיין במסמכים שהוזכרו בתצהיר הגילוי, אלא אם קבע בית המשפט אחרת. לא למותר לציין, כי נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם היא גילוי ועיון מרביים , על מנת לאפשר למשפט להתנהל ב"קלפים פתוחים" (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נה (1) 515, 521 (1999); זוסמן , בסע' 344).

10.

במקרה דנא נכרכה הבקשה למתן צו גילוי מסמכים כללי וספציפי יחד עם בקשה לעיין בחלק מן המסמכים הספציפיים. בית המשפט המחוזי, כך נראה, מעולם לא ציווה על גילוי מסמכים כללי ו/או ספציפי, אך במסגרת ההחלטה נשוא הבקשה הנוכחית, הקדים את המאוחר ודן בבקשה לעיון במסמכים ספציפיים מבלי שניתן צו גילוי, והחליט, כאמור, לאפשר את העיון רק בחלקם.

הנתיב עליו נכון היה לילך הוא, כי במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט ובהסתמך על הכללים שהותוו בהקשר זה בדין, לרבות בחינת השאלה אם הבקשה הוגשה במועד, יינתן בשלב ראשון צו המורה לביצורית לגלות בתצהיר אילו מסמכים מצויים בידיה, ולאחר מכן יתקיים דיון בהתנגדות ביצורית (ככל שתהיה כזו) לעיון בהם או בחלקם, או , בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט ובהתאם לכללים שהותוו בדין, שלא ליתן צו כזה כלל. אין מקום לדון בבקשה לעיון במסמכים ובהתנגדות לה משכלל לא ניתן צו גילוי. יוער, כי עולה שביצורית אינה מכחישה ומעולם לא הכחישה, שכל המסמכים שהעיון בהם נתבקש מצויים בידיה, ויתכן כי בשל כך נדונה הבקשה לעיון מבלי שניתן תחילה צו לגילוי מסמכים.

זאת ועוד – ביצורית התנגדה לבקשת העירייה, שכללה, כזכור, בקשה למתן צו גילוי מסמכים, בין היתר מחמת האיחור שבהגשתה. בהמשך טענה ביצורית, כי בהעדר צו גילוי, אין מקום להורות על עיון. אלא שמשנדחתה הטענה בדבר נפקות האיחור בהגשת הבקשה, אין עוד יסוד לטענת ביצורית לפיה בהעדר צו לגילוי מסמכים אין מקום להורות על עיון. אלא שלא היה מקום "לדלג" על שלב הגילוי, ולו מהטעם שתצהיר גילוי המסמכים אמור לכלול גם התייחסות לעניינים שיהיו רלוונטיים לשלב העיון, שכן כאשר בעל דין סבור שיש עילה למנוע עיון במסמך הנזכר בתצהיר גילוי מסמכים, עליו "להקדים תרופה למכה" ולציין זאת כבר בתצהיר זה, בצד ציון דבר קיומו של אותו מסמך בידיו ( זוסמן , סע' 349).

11.

כאמור, לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי המציאה ביצורית לעירייה תצהיר, ובו פירטה אילו מסמכים מצויים בידיה ונוגעים למחלוקת שבין הצדדים. כזכור, תצהיר זה הגיע לידיי במצורף לתשובתה של ביצורית לבקשה זו. מעיון בו, והגם שלא נשמעו טענות לגביו, נראה שתצהיר זה לא נערך כנדרש בתקנות. נוסחו של תצהיר גילוי מסמכים כללי על-פי טופס 11 שבתוספת לתקנות צריך לכלול הצהרה, כי לאחר חקירה ודרישה שעשה בעל הדין אין – ומעולם לא היו – בחזקתו או בשליטתו או בשליטת מי מטעמו מסמכים רלבנטיים. הצהרה כזו לא נכללה בתצהיר ביצורית . חובת החקירה והדרישה היא חובה מפורשת ואינה עניין של מה בכך (ראו: זוסמן , סע' 348). נמצא שתצהיר גילוי המסמכים של ביצורית חסר מרכיב מהותי ומשמעותי ביותר. בנוסף, כאמור לעיל, על התצהיר לציין את דבר התנגדות בעל הדין, ככל שזו קיימת, לעיון במי מן המסמכים שהצהיר על הימצאותם בידיו (במקרה דנא נוכח השתלשלות העניינים התנגדות זו ממילא נמסרה כבר לפני מתן התצהיר).

נוכח האמור, ולו לצורך קיום בחינה ראויה של הבקשה לעיון במסמכים, יש מקום להורות במסגרת פסק דין זה, כי ביצורית תגלה בתצהיר, תוך 14 ימים מתאריך מתן פסק דין זה, מה הם המסמכים המצויים, או שהיו מצויים, ברשותה או בשליטתה והנוגעים לעניין הנדון. כן תגלה ביצורית בתצהיר, אם מסמך מן המסמכים שפורטו בבקשה שהוגשה על-ידי העירייה לבית המשפט המחוזי מצוי, או היה מצוי, ברשותה או בשליטתה, ואם אינו מצוי בה – מתי יצא ממנה ומה היה עליו. לאחר מתן התצהיר ידון בית המשפט המחוזי בהתנגדות ביצורית לעיון במי מן המסמכים, ככל שתהיה כזו, ובכפוף לאמור להלן בעניין זה.

12.

באשר לגופה של הבקשה בכל הנוגע ל עיון במסמכים, הרי שעניין זה, כאמור, יידון על-ידי בית המשפט המחוזי רק לאחר שינתן תצהיר גילוי מסמכים כללי מטעם ביצורית, כשהוא ערוך כדין. עם זאת, מן הראוי לשוב ולהזכיר כי נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם היא גילוי מרבי . בית משפט זה עמד על כך לא אחת. יפים לעניין דברי השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי , פ"ד ס"א(2) 634 (2006) (להלן: עניין שירי ):

"הגשמת עיקרון גילוי האמת ועשיית צדק מחייבת יישומו של עיקרון הגילוי והחשיפה של כל חומר, מסמכים ונתונים הצריכים לעניין העומד במחלוקת. לפיכך, ערך גילוי האמת ועיקרון הגילוי והחשיפה של חומר רלבנטי הנדרש לצורך כך הם הכלל במשפט" ( שם , בפסקה 10).

תקנה 114 לתקנות, שעניינה זכות העיון משמיעתנו כהאי לישנא:

מסמך שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו, רשאי בעל דין אחר לדרוש ממנו, בכל עת, בכתב לפי טופס 13, שיראה לו או לעורך דינו את המסמך לעיון ולהעתקה.

לשון התקנה ברור – זכות העיון היא ברירת המחדל. אמנם, חריגה ממנה אפשרית בתנאים מסוימים כאשר הטעם לסירובו של בעל הדין לאפשר ליריבו עיון נמצא מוצדק על-ידי בית המשפט. הצדקות לסירוב כזה יכולות להיות, בין היתר, טענה לפיה בעל הדין מחזיק במסמך המבוקש בתורת שומר, מורשה או סוכן, או שחל על המסמך חסיון שבדין (עניין שירי , פסקה 11; זוסמן , סע' 356).

במקרה הנדון התנגדות ביצורית לאפשר לעירייה לעיין במסמכים התבססה בכללה על הטענה שגם ללא העיון האמור קיימות לעירייה דרכים חלופיות להשיג את המסמכים, או שאלו כבר מצויים בידיה. אין בכוחה של טענה זו, כשלעצמה, למנוע את העיון במסגרת הליכי הגילוי המוקדם. ככל שייקבע שהמסמכים שגילויים התבקש רלבנטיים להליך ואינם חוסים בצילו של חיסיון, דומה שעל בית המשפט המחוזי ליתן משקל ממשי לכך שנקודת המוצא היא לאפשר את העיון בהם. ככלל, מקומה של טענה לפיה מסמך כזה או אחר כבר היה בחזקתה של העירייה בשלב כלשהו (כולל בשלב שלאחר הגשת התביעה), וכי בקשתה לעיין בו גרמה לביצורית לטרחה ולטרדה מיותרים, להישקל בשלב פסיקת ההוצאות, ולא בשלב הבקשה לעיון במסמכים.

13.

ביחס לקביעה לפיה ביצורית אינה מחויבת להעביר לידי העירייה את פירוט תיקי ההוצאה לפועל, נזכיר מושכלות יסוד. תביעה היא הליך המתנהל בין בעלי הדין. בית משפט זה הדגיש בעבר, כי הליכי גילוי מסמכים ושאלונים לפי התקנות, אינם נוהגים אלא בין בעלי דין (רע"א 7264/95 ראש קש מסחר 88 בע"מ נ' רוכביץ , פ"ד מט(5) 793, 795 (1996), והאסמכתאות שם). בעל דין שברשותו או בשליטתו מסמך רלבנטי אינו רשאי לשלוח את יריבו לתור אחר המסמך אצל גורם שלישי שאינו צד להליך, אלא עליו החובה לאפשר ליריב את העיון במסמך המצוי אצלו (אלא אם קבע בית המשפט שחל עליו חסיון או מניעה מוצדקת אחרת, כפי שצוין מעלה). מעיון ראשוני בטענות ביצורית ביחס לעניין זה, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה שהיא אינה מעלה טענה לפיה קיימת מניעה מוצדקת מלאפשר לעירייה עיון במסמכי ההוצאה לפועל שאצל ביצורית. טענת ביצורית לפיה העירייה יכולה לגשת בעצמה ללשכת ההוצאה לפועל אינה יכולה להישמע במסגרת המחלוקת שבין שתיהן, וככל שלא יקבע שקיים טעם מהותי מוצדק לסירוב ביצורית לאפשר לעירייה לעיין במסמכים, על פני הדברים דומה שיש לאפשר לעירייה עיון כמבוקש בעניין זה. ודוק – ברי שגם ביצורית אינה חייבת לאסוף מסמכים שאינם בידה, אלא מצויים בידי גורם שלישי (כגון לשכת ההוצאה לפועל), אך כדי שתוכל להציגם לעירייה. ואולם, אם מסמכי ההליכים שבהוצאה לפועל ממילא מצויים בידי ביצורית, עליה לכללם בתצהיר גילוי המסמכים ולאפשר לעירייה לעיין בהם. לעניין זה אוסיף, כי לעיתים יש חשיבות לעמוד על נוסחו המדויק של העותק הספציפי שבידי בעל הדין, ושליחת יריבו לקבל עותק אחר של המסמך מידי צד שלישי תסכל מטרה זו. למען הסרת ספק אוסיף, כי כמובן שאם מסמך מסוים כבר צורף לכתב טענות, די בשלב ההיענות לדרישת העיון בהפניה לאותו נספח של כתב הטענות.

14.

באשר למאזניה של ביצורית, אכן זכותה של זו לפרטיות ולסודיות ענייניה המסחריים עומדת לה. עם זאת, יש רגליים לסברה שבמאזניה של ביצורית עשויים להימצא נתונים רלבנטיים לתובענה. לא היה מקום לשלול זאת באופן גורף בטענת חוסר רלוונטיות וללא עיון במאזנים. כך, לשם המשל בלבד, יתכן ובמאזן נזכר תקבול מסוים מהעירייה, אשר עומד בניגוד לטענה על קבלת סכום אחר, או שנרשמו נתונים בדבר סכום חובה של העירייה לביצורית. כך ש יתכן שחלק מהנתונים המופיעים במאזן רלבנטיים לבירור המחלוקת. על עניין כגון זה כותב זוסמן : "מסמך שמקצתו שייך לעניין ומקצתו אינו שייך, כגון פנקס חשבונות המכיל רישומים רבים, טעון גילוי, אך כשיידרש בעל הדין להציגו, יוכל למנוע את העיון באותו חלק שאיננו שייך לעניין, על ידי שיכסה אותו או יסתיר את תכנו בדרך אחרת" ( שם , סע' 356). נראה, על פני הדברים, כי מאזני ביצורית במלואם אכן אינם רלבנטיים לתביעה וזכותה של זו לפרטיות בהקשר זה אינה זקוקה לתימוכין. עם זאת יתכן שחלק מאותם מאזנים – רלבנטי. אשר על כן, נראה (ושוב יודגש כי איני נוטע מסמרות בעניין), כי לאחר מתן תצהיר גילוי מסמכים כללי, ובהתאם לאמור בו, ראוי שבית המשפט ישקול לעיין בעצמו במאזן (תקנה 119 לתקנות), וככל שיימצא כי הוא כולל חלקים רלבנטיים יבחן את האפשרות לאפשר עיון באותם חלקים, במידה שיתבקש עיון שכזה. לעניין החשיבות והתועלת שבעיון בית המשפט במסמך שבמחלוקת בטרם מתן החלטה לגבי גילויו, ראו: רע"א 7867/06 פקיד שומה חיפה נ' לוסקי (6.1.2008), וההפניות שם.

15.

אשוב ואדגיש, האמור בפסקאות 14-12 לעיל הוא בבחינת שרטוט העקרונות הכללים והבסיסיים הצריכים לעניין. לאחר שיינתן תצהיר גילוי מסמכים כללי מטעם ביצורית וככל שהעירייה תבקש בעקבותיו לעיין במסמכים, יחליט בית המשפט המחוזי בגורל בקשת העיון על יסוד שיקול הדעת המסור לו, ובהתחשב בעקרונות הכלליים האמורים.

16.

אסיים במה שבו פתחתי. ההיענות לדרישה לגילוי מסמכים ולעיון בהם כרוכה, לעיתים, בטרחה וביגיעה. אלא שאלו חלק מחובותיו הדיוניות של כל בעל דין וראוי למלא אחריהן בדקדקנות ולא לנסות ולהיתלות באמתלות שונות במטרה להתחמק מקיומן. בהעדר כל טענה ממשית ועניינית מצד ביצורית כלפי הדרישה למתן צו גילוי מסמכים כללי (לאחר שנדחתה טענתה באשר לאיחור שבהגשת הבקשה בעניין זה), ובהעדר טענה כאמור לעניין העיון במסמכים, ניתן היה לצפות שהנושא יוסדר בהבנה בין הצדדים ללא הטרחת בית המשפט (למעט, אולי, בנושא המאזנים). לכך, מן הסתם, כיוון בית משפט קמא בהחלטתו הנזכרת לעיל מיום 2.9.2012. ניסיונותיה של ביצורית להתחמק מלקיים חובות דיוניות בסיסיות הביא לצורך בקיומם של הליכים שניתן היה לחסכם. על בעלי דין לקיים חובות בסיסיות אלה של גילוי מסמכים שבידיהם ושל עיון בהם, גם אם כרוכה בכך לעיתים טרחה לא מעטה ואף אם הם סבורים שהצד שכנד יכול להשיג מסמכים אלה בדרכים אחרות. במקרה המתאים, ואם מתברר שמדובר בבקשה שנועדה אך להכביד על הצד שכנגד שלא לצורך, ניתן לשקול חיוב בהוצאות.

17.

נוכח האמור, הערעור מתקבל, החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת ובמקומה יבוא האמור בפסק דין זה, לרבות ההחלטה האופרטיבית שבפסקה 11 לעיל. ביצורית תישא בשכר טרחת עורך דינה של העירייה בסך 15,000 ש"ח.