רע"א 2920/21 פלוני נ. קצין תגמולים- אגף שיקום נכים משרד הביטחון

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ר' שמולביץ ), במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעור שהגיש המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה ונפסק כי עניינו של המבקש יוחזר בשנית לוועדה הרפואית, תוך דחיית בקשתו כי עניינו יִדון מחדש בפני הרכב שונה. נגד קביעה אחרונה זו נסובה בקשת הערעור שלפנַי .

2.

אלו הן עיקרי העובדות הצריכות לעניין: המבקש נפגע בתאונת דרכים בתקופת שירותו הסדיר, וכתוצאה מהתאונה הוכר כנכה צה"ל בדרגת נכות של 24%. בשנת 2018 הגיש בקשה להכרה בהחמרת מצב נכותו המוכרת ולהכרה בנכות מוסבת – אך בקשה זו נדחתה על-ידי הוועדה הרפואית המחוזית. המבקש ערער על החלטת הוועדה הרפואית המחוזית לוועדה הרפואית העליונה, וביום 28.4.2019 החליטה הוועדה הרפואית העליונה להפחית את אחוזי הנכות המוכרים לו ולהעמידם על 20% (להלן: " החלטת הוועדה מיום 28.4.2019 ").

3.

על החלטת הוועדה מיום 28.4.2019 ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, בטענה שהוועדה לא התייחסה לבדיקות שנערכו לו ולחוות הדעת שהוגשה מטעמו. ביום 13.1.2020 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים, שלפיו יוחזר עניינו של המבקש לוועדה הרפואית העליונה, על מנת שזו תבהיר את קביעתה ביחס לחלק מממצאיה ותתייחס לבדיקות שנערכו למבקש, ולטענותיו בנוגע להכרה בקיומה של פגימה ב"אצבעות הפטיש" בכף הרגל ( hammer

toe ) (להלן: " פסק הדין מיום 13.1.2020 ).

בהמשך, ביום 2.7.2020, התכנסה בשנית הוועדה הרפואית העליונה כדי לדון בעניינו של המבקש. לאחר עיון נוסף החליטה הוועדה לשנות במקצת מהחלטתה הקודמת, ולקבוע למבקש רכיב נכות בשיעור 1% בגין פגימה ב"רגל אצבע פטיש בודדת" – כך שדרגת נכותו המשוקללת הועמדה על 21%.

4.

גם על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בטענה כי נפלו בה פגמים משפטיים מהותיים, ובראשם שהוועדה הרפואית העליונה לא פעלה לפי הוראות פסק הדין שבעטיו התכנסה. בנסיבות אלה, התבקש בין היתר להורות על ביטול כל ההחלטות של הוועדה הרפואית העליונה ועל החזרת עניינו של המבקש לפני וועדה רפואית עליונה " בהרכב אחר ובמחוז אחר ". ביום 25.3.2021 ניתן פסק דין (מתוקן), אשר קבע כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין מיום 13.1.2020. משכך, הורה בית המשפט המחוזי כי עניינו של המבקש יוחזר פעם נוספת לוועדה הרפואית העליונה, כדי שזו תדון בו בהתאם להוראות שפורטו בפסק הדין. עם זאת, נדחתה בקשת המבקש לשנות את הרכב הוועדה ולקבעה במחוז אחר, לאור התרשמות בית המשפט כי זו לא " תתקשה לבחון את הסוגיות הנדרשות נוכח החלטותיה הקודמות ", ותוך שצוין כי חזקה על הוועדה הרפואית העליונה שתבחן את עניינו של המבקש " בלב פתוח ובנפש חפצה ".

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי .

5.

המבקש טוען כי "איבד אמון לחלוטין" בוועדה הרפואית העליונה עת שגתה בעניינו פעמיים והפחיתה את אחוזי הנכות המוכרים לו; על כן אין טעם שעניינו יתברר לפניה שוב. לטענתו, הוועדה בהרכבה הנוכחי תתקשה לבחון מחדש את עניינו ולהכריע בו בצורה אובייקטיבית. לשיטת המבקש, בקשת רשות ערעור זו מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, בדבר הנסיבות שבהן ראוי להחזיר דיון לאותו הרכב ועדה רפואית, ובפרט מקום שבו הפחיתה הוועדה את שיעורי הנכות המגיעים לנכה. לטענתו, עניינו שונה מן המקרה שנדון ברע"א 9606/07 סטרטייבסקי נ' קצין התגמולים משרד הביטחון

(16.9.2008) (להלן: " עניין סטרטייבסקי "), שם לא הפחיתה הוועדה מאחוזי הנכות של המבקש והוצגו לפניה ראיות נוספות, בעוד שבמקרה דנן אין כל שינוי נסיבות המצדיק החזרת הדיון לוועדה ששגתה פעמיים בעניינו – והשבת הדיון פעם נוספת לאותה ועדה רק מנציחה טעות ומאפשרת הפחתת אחוזי נכות ללא הצדקה.

6.

למקרא הבקשה, לאחר עיון בנספחיה, ושקילת נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך בתשובה מאת המשיב . על אף הניסיון לשוות לבקשה נופך עקרוני – לא כך הדבר. הלכה פסוקה היא שיש להחיל את דיני פסלות שופט גם על ערכאות מעין שיפוטיות, וזאת בשינויים ובהתאמות המתחייבים (רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' גנאמה , פסקה 64 (2009); 44/06 שקד נ' קצין התגמולים

(11.9.2006)). משמעות הדברים בענייננו היא שאין די בעובדה כי הוועדה הרפואית דנה והכריעה בעבר בעניינו של המבקש כדי להקים אפשרות ממשית של משוא פנים שתצדיק את פסילתה מלדון פעם נוספת בעניינו, אף אם הדבר מובא לפניה בשנית כתוצאה מהתערבות שיפוטית (ראו והשוו, עניין סטרטייבסקי

לעיל, בפסקה 8; רע"א 10698/04 סזנה נ' קצין התגמולים (6.6.2005)). בנדון דידן, התרשם בית המשפט המחוזי כי הוועדה לא תתקשה לבחון מחדש את עניינו של המבקש, ולא מצאתי כי קיימת הצדקה להתערב בהחלטתו.

אמנם, אין להתעלם מן הקושי הסובייקטיבי ותחושת חוסר הנוחות שלכאורה חווה המבקש כתוצאה מהימשכות ההליכים ומהימנעות הוועדה מלמלא אחר הוראות פסק הדין; ברם, אין די בחשש סובייקטיבי

כדי לבסס עילה להחלפת הרכב הוועדה הרפואית העליונה, וחזקה עליה כי תשקול את הדברים בלב פתוח ובנפש חפצה, בהתאם לשיקול דעתה ולאמות מידה מקצועיות. מכל מקום, ככל שהדבר יִדרש, יוכל המבקש להשיג על החלטת הוועדה הרפואית בפני בית המשפט המחוזי, ככל שתהיה לו עילה לעשות כן; כך שגם מטעם זה לא מצאתי כי יִגרם למבקש עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור.

7.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.