רע"א 9606/07 אולג סטרטייבסקי נ. קצין התגמולים משרד הבטחון

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר ) בע"ש 936/07 בו התקבל בחלקו ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה ונקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה הרפואית העליונה תוך דחיית בקשת המבקש להחזרת הדיון למותב שונה. בקשת רשות הערעור עניינה קביעת בית המשפט המחוזי כי התיק יוחזר לאותו הרכב.

1.

המבקש, יליד 1983, השתחרר משירותו הצבאי כלוחם ביום 1.12.05. המבקש טען לחבלה אקוסטית עקב חשיפה ממושכת לרעש חזק של ירי וכתוצאה מכך – לירידה בשמיעה וטנטון.

ועדה רפואית מיום 3.1.06 קבעה למבקש 5% נכות בגין ליקוי שמיעה. נכות זו אינה שנויה במחלוקת. בנוסף קבעה הוועדה למבקש 1% נכות בגין חבלה אקוסטית ללא רעש קבוע לפי תקנה 72(ג)(1) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969.

2.

המבקש ערער על החלטת הוועדה הרפואית לוועדה הרפואית העליונה בטענה כי הוא סובל מטנטון

קבוע המזכה אותו ב-10% נכות ולא ב-1% בלבד, זאת בהתאם לתקנה 72(ג)2 לתקנות הנכים.

בהחלטתה מיום 10.7.06 דחתה הוועדה הרפואית העליונה את הערעור. בין היתר קבעה הוועדה כי תלונת המבקש בפניה ותיאור הפגיעה שמסר אינם תואמים תלונה קודמת שלו מיום 28.11.05.

3.

המבקש ערער על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לבית המשפט המחוזי. בערעורו טען המבקש שהוועדה לא התייחסה לחוות דעת מטעמו שניתנה על ידי מומחה למחלות אף אוזן וגרון ולבדיקת מאפייני טנטון שנערכה לו ביום 11.4.06 (להלן: הבדיקה ).

בבית המשפט המחוזי ניתן, בהסכמת הצדדים, פסק דין המקבל את הערעור ומורה על החזרת הדיון לוועדה הרפואית העליונה, על מנת שתתייחס לחוות הדעת של המומחה מטעם המבקש ולבדיקה.

4.

לאחר החזרת הדיון אליה דחתה הוועדה הרפואית העליונה פעם נוספת את ערעור המבקש. הפעם התייחסה הוועדה הרפואית העליונה לחוות הדעת של המומחה מטעם המבקש אולם לא התייחסה במפורש למאפייני הבדיקה, כפי שנתבקשה לעשות.

5.

המבקש ערער פעם נוספת לבית המשפט המחוזי על החלטת הוועדה הרפואית העליונה וגם הפעם הוחזר הדיון בהסכמת המשיב לוועדה הרפואית העליונה על מנת שהוועדה תוסיף ותתייחס גם לבדיקה ותבחן אם יש בה כדי להביא לשינוי ממצאיה לעניין נכותו של המבקש. בנסיבות אלה ביקש המבקש מבית המשפט המחוזי כי לצורך הדיון ישונה הרכב הוועדה הרפואית העליונה. בקשת המבקש נדחתה – בית המשפט המחוזי עמד על העיקרון כי החזרתו של תיק עם הוראותיה של ערכאה גבוהה יותר תיעשה למותב המקורי, זולת אם נבצר הדבר בשל טעם סביר כלשהו, אשר לא מתקיים במקרה דנן. בית המשפט ציין כי הוועדה הרפואית העליונה פועלת על פי קריטריונים מקצועיים ואתיים ואין בהכרעתה הקודמת כדי ליצור מחויבות קודמת שהוועדה כבולה בה ושלא תאפשר לה לשנות את דעתה בעקבות בחינת תוצאות הבדיקה. בית המשפט הוסיף וקבע כי מתוך אנאלוגיה לפסלות השיפוטית עולה כי אין בהחזרת התיק לוועדה הרפואית העליונה לבחינת תוצאות הבדיקה הנוספת בנסיבות דנן, כדי לפסול את המותב המקורי.

6.

בבקשה שלפניי מתבקשת רשות לערער בבית משפט זה על ההחלטה האמורה.

טענתו העיקרית של המבקש הינה כי אין לגזור גזירה שווה בין המבחנים הנוהגים לעניין דיני פסלות שופט של גופים שיפוטיים המורכבים משופטים מקצועיים לבין גופים "מעין שיפוטיים" המורכבים ממומחים שאינם שופטים. לטענתו, בניגוד לשופטים מקצועיים, גוף "מעין שיפוטי", שאינו מורכב משופטים מקצועיים, יתקשה יותר שלא להיות מושפע מהחלטותיו הקודמות.

עוד מוסיף המבקש וטוען כי מראית פני הצדק ושמירה על אמון הציבור מחייבת כי אותו עניין לא יוחזר – ובמיוחד לא בפעם השלישית – לאותו מותב של ערכאה "מעין שיפוטית". לטענתו כאשר העניין מובא בפעם השלישית בפני גוף שמורכב מרופאים ולא ממשפטנים, שאינו עצמאי לחלוטין ושממונה על ידי הרשות המבצעת, מתקיים חשש ממשי לכך שדעת הוועדה נתקבעה.

עוד טוען המבקש כי המבחן הראוי לבחינת משוא פנים במקרה של גוף מעין שיפוטי הוא חשש סביר ולא "האפשרות הממשית" שהוא מבחן צר יותר, אותו יש להפעיל רק לגבי שופטים מקצועיים. לטענת המבקש יש חוסר אחידות בפסיקת בתי המשפט לעניין החזרת הדיון לאותו הרכב של וועדות רפואיות. משכך ובשל חשיבותן הציבורית של הוועדות סבור המבקש כי יש מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בנדון.

7.

עמדת המשיב בתמצית היא כי בקשת המבקש אינה מעלה שאלה ציבורית חוקתית או אחרת, אשר טרם הוכרעה, המצדיקה מתן רשות ערעור על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקת בית משפט נכבד זה [ רע"א 82/103

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ]. עוד נטען כי ההחלטה היא החלטה בעלת אופי דיוני וגם בטעם זה יש כדי לדחות את הבקשה. בתשובה לעמדת המבקש להכרעות סותרות בפסיקה בעניין השבת הדיון למותב זהה, נטען כי כל מקרה של השבת דיון לערכאה נמוכה נבחן ונדון לגופו, ומשכך אין בית משפט זה נדרש להכריע במחלוקת פסיקתית בין בתי משפט מחוזיים, כטענת המבקש.

עוד נטען כי גם לגופו של עניין לא יצאה שגגה מלפני בית המשפט המחוזי, בהשיבו את הדיון לאותו המותב שדן בו בעבר. לטענת המשיב, באנלוגיה מדיני פסלות שופט, אין די בכך שהוועדה הכריעה בהליך מסוים כדי לפסול אותה מלשוב ולדון באותו עניין, כאשר התיק הוחזר על מנת שהוועדה תדון בסוגיה שלא דנה בה קודם לכן או על מנת לבחון ראיות חדשות. במיוחד נכונים דברים אלו, בנסיבות המקרה, כאשר טעותה של הוועדה הרפואית העליונה נעשתה בתום לב ותוקנה בהסכמת המשיב, וכאשר לא הועלו כל טענות אישיות נגד חברי הוועדה. לכן, כך לטענת המשיב, אין לראות בדחיית הערעור, "דעה שנתגבשה".

עוד טען המשיב כי אין מקום להבחין בין הכללים הנוהגים בעניין פסלותו של מותב שיפוטי לבין הכללים הנוהגים בעניין פסלותו של מותב "מעין שיפוטי" וכן

כי ממילא היה על המבקש לפנות אל מותב הוועדה ולטעון טענת פסלות נגד חברי המותב. הפניה לבית משפט זה מהווה למעשה, כך נטען, עקיפת המסלול הרגיל המאפשר לשמוע את עמדת חברי הוועדה.

8.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיב, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ככלל יש מקום, כך נפסק, להחלת דיני פסלות שופט גם בפני ערכאות "מעין שיפוטיות" [ראו: ע"א 44/06, שמעון שקד נ' קצין התגמולים, (לא פורסם, 11.9.06) (להלן: עניין שקד ); ע"א 2367/04, אירן מידן נ' ועדת הערעורים לפי חוק נכים (תגמולים ושיקום) ואח' (לא פורסם, 27.6.2004); יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) עמ' 380)]. עם זאת, מקובלת עלי הטענה כי תיתכנה נסיבות אשר יצדיקו התאמה של דיני הפסלות המהותיים לאור מיהות השופט, מיהות ההליך והתפקיד ואופייה של טענת הפסלות הנטענת. [לעניין הבחנה בנסיבות המתאימות ראו דברי הנשיא א' ברק

בעניין שקד ].

ככל שהדבר נוגע להחזרתו של עניין למותב שהכריע באותו עניין קודם לכן, הלכה היא – כך לגבי בתי משפט – כי אין די בכך שבית משפט דן והכריע בעניין מסוים, כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין, אם הובא בשנית בפניו בעקבות התערבותה של ערכאת ערעור. בפרט נכון הדבר כאשר הושב התיק לערכאה הדיונית לצורך קבלתה, גבייתה או בחינתה של ראייה נוספת [ראו: ע"פ 10592/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.3.08); ע"פ 7724/02 צבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.10.02); עניין שקד ]. במקרה דנן אומנם אין עסקינן בהכרעת בית משפט אלא בהכרעתה של ועדה "מעין שיפוטית". עם זאת, בנסיבות העניין, ובפרט העובדה שהוועדה נדרשה לראיות נוספות, היות הכרעתה מבוססת על קריטריונים מקצועיים, להבדיל מהכרעות ערכיות [השוו: בג"צ 549/75 חברת סרטי נח נ' המועצה לביקורת סרטי קולנוע , פ"ד ל(1)757 (1976)], וכן מאחר שלא הועלתה טענת פסול אישית נגד חברי המותב, סבור אני כי לא הוכחו "אפשרות ממשית" ואף לא "חשש סביר" לניגוד עניינים. מטעם זה איני נדרש לשאלה מהו היקפם של דיני פסלות שופט ומהו המבחן המכריע לחשש במסגרת "גלגול שלישי" של ההליך.

בהינתן כל אלו – לא מצאתי מקום או הצדקה למתן רשות הערעור, ואני דוחה את הבקשה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.