רע"א 3113/10 גדי (גנאדי) צלוליחין נ. אלכסי נימשייב

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב ), בה נדחתה חלקית בקשת המבקשים לביטול החלטת בית המשפט מיום 23.3.2010.

2.

הרקע הכללי לבקשה שבפניי לא פורט כדבעי, ולא צורפו כל המסמכים הנדרשים. עם זאת, מבקשת רשות הערעור ומתשובת המשיב לבקשה ניתן ללמוד, כי המבקשים והמשיב פעלו יחד בעסק של מאפיה, כאשר לטענת המשיב היתה ביניהם שותפות. המבקשים חולקים על כך. אחד מחשבונות הבנק של המאפיה נפתח על שמו של המשיב. תחת חשבון זה נלקחו מספר הלוואות בסכומים שונים. בשלב מסוים יצא המשיב מן העסק, בנסיבות שלא הובררו. בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, במסגרתו ניתנה ההחלטה עליה מבוקש לערער, חלוקים הצדדים, בין היתר, בשאלה מי ישא בהחזרי ההלוואות.

3.

בהחלטתו מיום 1.11.2009 קבע בית המשפט, כי נלקחו הלוואות על ידי המשיב וחלק מן המבקשים לשם מימון פעילות העסק. הלוואות אלה טרם נפרעו. נקבע, כי אין חולק שהמבקשים מפעילים היום את בית העסק, ולכן חובה עליהם לשלם הלוואות אלה. בית המשפט קבע, כי המבקשים ישלמו את מלוא חוב הפיגורים וכן את התשלומים השוטפים של ההלוואות, שנלקחו בבנק הפועלים סניף 661 בחשבון 553604 ביום 22.11.2006, ביום 5.11.2007, ביום 25.7.2007 וביום 30.6.2008 – בסך הכל, על פי המבקשים, כ-600,000 ש"ח. עוד נקבע, כי אין בהחלטה זו כדי לשנות מהסכמת הצדדים באשר להמצאת דפי החשבון, הסכמות שאושרו וניתן להן תוקף של החלטה. החלטה זו לא בוצעה. לטענת המשיב, אי תשלום ההלוואה והפיגורים גרר חילוט של כל כספי חסכונות משפחתו. המשיב פנה לבית המשפט בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

4.

בדיון שהתקיים בבקשת הביזיון, ביום 23.3.2010, טען בא כוח המבקשים כדלקמן: "פניתי לבנק הפועלים על מנת לשלם את ההלוואה ולקבל מידע. אמרו לי שאינם יכולים לדבר איתי ואף לא לאפשר לי לשלם את ההלוואה מבלי שיהיה לי ייפוי כוח בחשבון. פניתי לחברתי (באת כוחו של המשיב – מ' נ') בכתב לקבל ייפוי כוח ועד היום לא קיבלתי". בהמשך הוסיף בא כוח המבקש: "ההלוואה ניטלה לצורך רכישת ציוד. מסתבר שהציוד הזה לא שולם... אני לא יודע אם הכסף שנטל המבקש בהלוואה שימש לרכישת ציוד. אני לא יודע מהם יתרות ההלוואה, אני לא יודע מה הם התשלומים החודשיים של ההלוואה, איני יודע מה השימוש שנעשה בכסף. לשם קיום החלטת בית המשפט, אבקש שהתובע ימסור ייפוי כוח מתאים, שיאפשר לי לבוא בדברים עם בנק הפועלים להסדיר את ההלוואה".

בית המשפט קבע, כי המבקשים יבצעו את ההחלטה מיום 1.11.2009 בתוך 14 ימים. עוד נקבע, כי אם לא יהיה ניתן לשלם את הכספים ישירות לבנק הפועלים, יועברו הכספים לקופת בית המשפט. נקבע, כי אם הנתבעים לא יבצעו את האמור לעיל בתוך המועד האמור – הם ישלמו קנס עבור אי הביצוע בסך 5,000 עבור כל יום בו ההחלטה לא תבוצע. בהחלטה נוספת ממועד זה נתן בית המשפט צו לגילוי ועיון במסמכים, לבקשת באי כוח הצדדים.

5.

ביום 28.3.2010 הגישו המבקשים "בקשה דחופה לביטול החלטות בית המשפט ולעיכוב הליכים עד למתן החלטה בבקשה". בבקשה נטען, כי ההלוואות אשר ניטלו בחשבון הבנק על שם המשיב אינן הלוואות שהמבקש 1 מכיר, והוא אינו יודע מה השימוש שנעשה בכספי ההלוואות.

6.

במהלך הדיון בבקשה, ביום 13.4.2010, שבו המבקשים וטענו, כי לא נטלו את ההלוואות המדוברות וכי אינם יודעים מה נעשה בכספי ההלוואות. בא כוח המבקש הכחיש כי הלך לבנק לשלם ההלוואות. בסוף הדיון, השיב המבקש 1 לשאלת בית המשפט כך: "לשאלת בית המשפט, התובע (המשיב כאן – מ' נ') לקח שלוש הלוואות על השם שלו לטובת העסק, סך הכל כ-600,000 ש"ח. את זה הוא צריך לקבל. שלוש ההלוואות האלה במשך שלוש שנים היינו משלמים עליהן כל חודש תשלום מסוים. הלוואה אחת נגמרה, הלוואה שניה כמעט הסתיימה והלוואה שלישית אנחנו שילמנו תקופה של כחצי שנה. בחשבון הזה היה 238,000 ש"ח שיקים במשמרת. היה 180,000 ש"ח חובה בחשבון. כלומר זה לא 300,000 ש"ח אלא יותר לכיוון ה-100,000 ש"ח. התובע היה גובה כסף בשביל המאפיה, אני יצרן, הוא גבה את הכסף מהלקוחות. הוא גבה כספים מלקוחות והכספים לא הופקדו בכלל לחשבון. אני לא יודע באילו סכומים מדובר, החשבוניות אצלו והוא לא הגיש אותן לרואה החשבון שלי. שתי ההלוואות האחרות אני בכלל לא מבין איפה הכסף הזה". באת כוח המשיב הגיבה לדברים: "... אני מציינת ומצהירה שכאשר בית המשפט פנה למר צלוליחין אשר נתן את תגובתו הראשונית ביחס להלוואות בסך 600,000 ש"ח וסיים את דבריו, מיד קפץ האדון אשר יושב בספסל הראשון ואמר לו אל תגיד כך ולכן אבקש שבית המשפט הנכבד יתייחס לדבריו הראשונים של מר צלוליחין שלא נאמרו מתוך שיקול זר".

7.

בית המשפט המחוזי נעתר חלקית לבקשת הביטול, על דרך של הפחתת סכום התשלום, בעקבות דברי המבקש 1. כך קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 13.4.2010: "... שמעתי היום מפי הנתבע 1 שההלוואות שהוא בטוח שנלקחו לטובת העסק הן בשיעור של כ-600,000 ש"ח קרן, אשר חלקן שולם במהלך השנים עד לפרוץ הסכסוך בין הצדדים. לפיכך, גם לטעמו לא יכולה להיות מחלוקת שיתרת ההלוואות לא שולמה ויש לשלמה. כפי ששמעתי מפי הנתבע 1, מדובר בסכום של כ-300,000 ש"ח. לפיכך אני משנה את החלטתי מיום 23.3.2010 במובן זה שהסכום אשר ישולם הוא הסכום של 300,000 ש"ח".

8.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. המבקשים מלינים על כך שבית המשפט המחוזי שינה את החלטתו, על דרך של הפחתת הסכום לתשלום בכמחצית, חלף ביטול ההחלטה כליל.

דיון והכרעה

9.

דין הבקשה להידחות. ראשית אציין, כי אמנם ההחלטה מיום 23.3.2010 ניתנה במסגרת בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, אולם הבקשה לביטול אותה החלטה וכן הבקשה שבפניי אינן מופנות כלפי הסנקציה שהשית בית המשפט לפי פקודת הביזיון, אלא כלפי ההחלטה המהותית בנוגע לתשלום ההלוואות – שמקורה עוד בהחלטה מיום 1.11.2009. לגופו של עניין; מהחומר המונח בפניי עולה, כי המבקשים לא חלקו, עד לבקשת הביטול בה ניתנה ההחלטה עליה מבוקש לערער, על חובתם לשלם

ההלוואות: בהחלטתו מיום 1.11.2009 קבע בית המשפט, כי על המבקשים מוטלת החובה לשלם את ההלוואות המדוברות. המבקשים לא השיגו על החלטה זו. כמו כן, בדיון שהתקיים בבקשת הביזיון, ביום 23.3.2010, הצהיר בא כוח המבקשים כי פנה לבנק הפועלים בניסיון לשלם את ההלוואות, אך נתקל בקשיים טכניים.

10.

רק ביום 28.3.2010, במסגרת הבקשה לביטול החלטות קודמות של בית המשפט נטען, כי ההלוואות אשר ניטלו בחשבון הבנק על שם המשיב אינן הלוואות שהמבקש 1 מכיר, וכי הוא אינו יודע מה נעשה בכספים. אולם, במהלך הדיון בבקשה זו אישר המבקש 1,

כי המשיב " לקח שלוש הלוואות על השם שלו לטובת העסק, סך הכל כ-600,000 ש"ח. את זה הוא צריך לקבל". בהמשך טען כי חלק מכספי הלוואות אלו הוחזר על ידי המבקשים. בהסתמך על דברי המבקש 1, החליט בית המשפט להפחית את הסכום שעל המבקשים לשלם ל-300,000 ש"ח. המבקשים אינם מתמודדים עם דברי המבקש 1, העומדים בבסיס החלטתו של בית המשפט המחוזי, בבקשה שבפניי. כל שנטען, בעלמא, הוא, כי דבריו של המבקש 1 הוצאו מהקשר דברים רחב יותר – מבלי שהובהר במה דברים אמורים.

11.

טענתם העיקרית של המבקשים בבקשה שבפניי היא, כי הם אינם יכולים למלא אחר החלטתו של בית המשפט ולשלם את ההלוואות, מחמת היעדרם של המסמכים הרלוונטיים, מהם ניתן יהיה ללמוד מהן היתרות שנדרשים המבקשים לשלם ומה השימוש שעשה המשיב בכספי ההלוואות. אין בטענה זו כדי לסייע בידי המבקשים; כפי שמובא לעיל, המבקשים לא כפרו בחובתם לשלם ההלוואות שניטלו לטובת העסק, על אף שטרם קיבלו לידיהם את המסמכים האמורים. כך, במהלך הדיון מיום 23.3.2010 טען בא כוח המבקשים, כי אינו יודע מהן יתרות ההלוואה ומה השימוש שנעשה בכסף, ועם זאת ביקש שהתובע ימסור לו ייפוי כוח מתאים, שיאפשר לו להסדיר את ההלוואה.

12.

הנה כי כן, המבקשים הודו בכך שעליהם מוטל תשלום כספי ההלוואות. זאת, עוד בטרם קיבלו לידיהם את המסמכים המבוקשים. בכל זאת, בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את בקשת הביטול שהוגשה על ידם רק ביום 28.3.2010, והפחית את סכום התשלום בכמחצית, ל-300,000 ש"ח, על סמך דבריו של המבקש 1. בנסיבות אלה, אין מקום לטרוניית המבקשים בהליך שבפניי.

13.

לסיום אעיר, כי אם טענות המבקשים בנוגע לשימוש שנעשה בכספי ההלוואה תתקבלנה בסופו של יום, במידה זו או אחרת, הנזק העלול להיגרם להם הינו נזק כספי בר פיצוי. זאת, בעוד לטענת המשיב, בעקבות אי תשלום ההלוואות חולטו חסכונותיו ועומדות נגדו תביעות רבות, לרבות תביעת בנק הפועלים לתשלום החובות המדוברים.

14.

בבחינת למעלה מן הצורך: ספק בעיניי אם המבקשים יכולים היו להעלות את טענותיהם במסגרת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 13.4.2010. לכאורה צריכים היו להגיש בקשה כזו עוד לגבי ההחלטה מיום 1.11.2009, למצער במקביל להגשת בקשת הביטול. אחרי ככלות הכל החיוב לשלם מקורו עוד בהחלטה מיום 1.11.2009.

15.

כאמור, בקשת רשות הערעור נדחית, ועימה נדחית גם ממילא הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשים ישאו בשכר טרחת עו"ד המשיב בסך 10,000 ש"ח.