רע"א 3149/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. נור אלדין סקאפי

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים מ' רביד, א' אפעל-גבאי ו א' פרקש ). בפסק הדין נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיא י' צור ) שקבע כי המבקשת לבדה אחראית לפצות את המשיבים 5 ו-6 על הנזקים שנגרמו להם בתאונת דרכים.

2.

ביום 26.6.2004 התדרדר רכב מסחרי, פגע במשיבים 5 ו-6, תוך שהוא מצמידם למיניבוס שחנה במקום. הנפגעים התכוונו לעלות, תוך זמן קצר, למיניבוס. בזמן התאונה לא פעל המנוע של המיניבוס ונהג המיניבוס ישב ברכב והמתין להשלמת כניסתם של הנוסעים כולם וזאת לשם התחלת הנסיעה. במיניבוס ישבו כבר מספר נוסעים שעלו עליו עובר לתאונה. הרכב המסחרי שפגע במשיבים 5 ו-6 לא היה מבוטח כלל בזמן התאונה ואילו המיניבוס בוטח על ידי המשיבה 2. המשיבים 5 ו-6 הגישו תביעה נגד המבקשת – קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים – ונגד המשיבה 2 בגין הנזקים שנגרמו להם עקב התאונה. בית משפט השלום קבע כי המבקשת לבדה אחראית לשיפוי נזקיהם של המשיבים 5 ו-6. לשיטתו, לא נעשה בזמן התאונה "שימוש" במיניבוס כהגדרתו של המושג "שימוש" בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). הסיבה לכך – כך נקבע – היא שהרכב חנה באותה שעה במקום מותר, הנסיעה בו טרם החלה, והמשיבים שנפגעו עמדו במרחק מה מהמיניבוס ולא היו בעיצומה של הכניסה אליו.

המבקשת ערערה על פסק דינו של בית משפט השלום בפני בית-המשפט המחוזי בירושלים. עיקר הערעור הופנה נגד הקביעה כי בשעת התאונה לא נעשה שימוש של " נסיעה " במיניבוס כהגדרתה של זו בחוק הפיצויים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי "אין בעובדה כי הרכב נמצא במקום לצורך ביצוע נסיעה עתידית, וכי היה בדעתו של הנהג להתחיל בנסיעה בשלב כלשהו, כדי להפוך את מצבו של רכב המיניבוס למצב של 'נסיעה ברכב'". על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

3.

בקשת רשות הערעור מתמקדת בשאלה אם נעשה ברכב, בזמן התאונה, שימוש של "נסיעה". המבקשת טוענת כי על פי הפסיקה חורגת הגדרת ה"נסיעה ברכב" מגבולות הנסיעה בפועל. לשיטתה, יש לקבוע כי "מרגע כניסת הנהג או הנוסעים לרכב לשם נסיעה בו – מתחיל השימוש של 'נסיעה'". בענייננו – כך טוענת המבקשת – כאשר נהג המיניבוס ישב במקומו וכבר ישבו ברכב נוסעים הממתינים לתחילת הנסיעה, מ דובר

ב"נסיעה" כמשמעה בחוק הפיצויים.

4.

דין הבקשה להידחות. הבקשה שלפני אינה מעלה שאלה משפטית חדשה בעלת חשיבות המצדיקה לדון בה ב"גלגול שלישי". אכן, נסיבותיו המסוימות של המקרה הנוכחי טרם נדונו בבית המשפט העליון; אולם מטבע הדברים נסיבותיהן השונות (והמשונות) של תאונות הדרכים רבות הן לאין ספור ובית משפט זה לא יידרש בהכרח לדיון מפורט בגלגול שלישי ביישומו של חוק הפיצויים על כל אחד ואחד מהמקרים הפרטניים. אכן, המציאות מזמנת לנו חדשות לבקרים מצבים שטרם נדונו בפסיקה ואף לא נמנים על קבוצת המקרים שזכתה להתייחסות עקרונית בפסיקה – אך אין זה המקרה כאן. העקרונות המנחים לגבי פרשנות דרך השימוש של "נסיעה ברכב" כבר התוו בפסקי דין קודמים של בית משפט זה, ובתי המשפט בערכאות המבררות פועלים לפי עקרונות אלה במקרים המובאים לפניהם. לכן, עצם העובדה שהנסיבות בתיק מסוים שונות, במידה כזו או אחרת, מהנסיבות שנדונו בתיקים קודמים לא תקים בהכרח עילה לקיום דיון ב"גלגול שלישי". וחשוב יותר, במקרה זה גם לגופו של עניין לא מצאתי פגם בפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. המבחן שהוצע על ידי המבקשת, הקובע כי מרגע כניסת הנהג לרכב לשם נסיעה בו מתחילה ה"נסיעה ברכב" כהגדרתה בחוק, נדחה כבר על ידי בית משפט זה (ראו: רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 4.2.2009) (להלן: עניין נביל ); רע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (לא פורסם, 29.10.2007)). בעניין נביל נקבע כי פרשנות המושג "נסיעה ברכב" אמנם חורגת מפעולת הנסיעה הפיסית ברכב אולם "המקרים הנופלים בגדריה חייבים להיות קשורים קשר ממשי לנסיעה בפועל" (שם, פסקה 8 לפסק הדין). בענייננו, בזמן התאונה עמד המיניבוס בתחנת היציאה לדרך כשמנועו דומם והאנשים שנמצאו בו, ובכלל זה הנהג, ישבו והמתינו להתחלת הנסיעה. לא נעשו בזמן התאונה פעולות אקטיביות המקדמות את התחלת הנסיעה. בנסיבות אלה, יש לראות במיניבוס רכב חונה, הגם שנמצאו בתוכו באותה שעה נוסעים (ראו בהקשר זה: ע"א 1042/00 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שושי , פ"ד נו(4) 481, 486 (2002)). בצדק נפסק איפוא כי לא נעשה במיניבוס "שימוש" כמשמעו בחוק הפיצויים.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.