רע"א 3312/01 אביחנן ניסים ו-31 אח' נ. החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של כב' השופט קלינג, בו הוחלט להחזיר את פסק הבוררות החלקי, לבורר, על מנת שיאפשר לבעלי הדין להביא ראיות וטיעון לעניין המנגנון שקבע באשר לתעריף חלוקת מכלי גז. כל שאר חלקי פסק הבוררות אושרו.

2.לאחר שבוררות זבל"א בין הצדדים לא צלחה, מונה השופט בדימוס אלוני כבורר מכריע. הדיון בפני הבורר פוצל לשניים. פסק הבוררות נשוא ההליכים דנן הוא הפסק החלקי שנתן בשלב הראשון. המחלוקת המרכזית בשלב זה, הייתה בסוגיית קביעת מחיר חלוקת מכלי הגז. הבורר דחה את טענות הצדדים בדבר קיומו של מנגנון חוזי לקביעת מחיר החלוקה. לקביעתו, לא הגיעו הצדדים, מאז הרפורמה לא הגיעו להסכמה באשר למנגנון קביעת מחיר החלוקה. מאחר וכל אחד מן הצדדים טען למנגנונים שונים מאלה שנטענו על ידי רעהו, מצא הבורר כי האפשרות היחידה העומדת בפניו היא לקבוע את מנגנון קביעת מחיר החלוקה הראוי, בהתבסס על הראיות שהובאו על ידי הצדדים לעניין זה.

3.בית המשפט המחוזי קבע, כי המנגנון שנקבע על ידי המנגנון נקבע מיוזמתו, והוא שונה מהמנגנונים להם טען כל אחד מהצדדים. עוד קבע, כי היה זה בסמכותו של הבורר לעשות כן. עם זאת הוסיף בית המשפט, כי ראוי היה לאפשר למשיבה להתייחס למנגנון שנקבע על ידי הבורר בפסק, בטרם נקבע. מטעם זה מצא בית משפט קמא להחזיר העניין לבורר על מנת לאפשר למשיבה להביא ראיות וטיעון לעניין המנגנון שקבע הבורר באשר לתעריף החלוקה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מפסק הבוררות עולה, כי המנגנון שנקבע על ידי הבורר הנו מנגנון חדש פרי יצירתו, והוא נקבע על סמך חומר הראיות שהיה בפניו והטיעונים שהושמעו. אף על פי כן, משהחליט הבורר לקבוע מנגנון שונה מאלה שהובאו בפניו על ידי כל אחד מן הצדדים, אכן היה ראוי שיביא בפני שני הצדדים את כוונתו לקבוע מנגנון משלו, ולאפשר להם להביא ראיות ולטעון בעניין זה. משלא עשה כן, ראוי הוא, כי יתוקן הדבר על ידו כאמור.

הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי הייתה בקשה לביטול הפסק. העילות לביטול פסק בוררות מנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ט1968- (להלן: החוק). סעיף זה מסמיך את בית המשפט, לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו, או להחזירו לבורר, באחת מאותן עילות המנויות בסעיף. סעיף 26(ב) לחוק קובע, כי "לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו, או להחזירו לבורר". מכאן, שיש ללכת מן הקל אל הכבד, ולבטל פסק בוררות רק כאופציה אחרונה, אם לא ניתן להשאירו על כנו, ולתקן את הפגם בו בדרך אחרת. כך עשה בית המשפט המחוזי. העילה אליה התייחס היא אי מתן זכות נאותה לבעל דין לטעון טענותיו או להביא ראיותיו (סעיף 24(4)). משכך, נכון עשה בית המשפט משהורה על החזרת הפסק לבורר, כאמור (רע"א 1021/90 לוי נ' גויכמן , פ"ד מה(2) 796).

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.