רע"א 3318/15 עמותת ז.פ נ. לוי רמות עבודות עפר , כבישים ופיתוח בע"מ

1.

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 14.4.2015 של בית המשפט המחוזי בירושלים בהפ"ב 54712-07-13, הפ"ב 48376-09-13 והפ"ב 8722-09-13 (השופט ב' צ' גרינברגר ), בגדרו בוטל באופן חלקי פסק בוררות אשר ניתן ביום 8.4.2013 על ידי עו"ד אשר אקסלרד (להלן: הבורר ).

העובדות

2.

המבקשת (להלן: העמותה ) זכתה בראשית שנות התשעים במכרז שפרסמה המדינה בנוגע לבנייה ואכלוס ביישובים לפיד ומתן. לצורך ביצוע עבודות הבנייה כרתה העמותה חוזה עם המשיבה (להלן: הקבלן ). לאחר תחילת העבודות נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, בעקבותיהם הוסכם על הפסקת העבודות ביישוב מתן, וכן על דחיית המועד להשלמת העבודות ביישוב לפיד עד לחודש מאי 1996. לאחר שהעבודות ביישוב לפיד לא הושלמו במועד האמור, חתמו הצדדים על שני מסמכים שבגדרם נקבעו מנגנונים לבדיקת חשבונות העבר ולפיקוח על עבודות העתיד. כן נקבע כי ככל שתתעורר מחלוקת נוספת היא תועבר להכרעתו של בורר. ביום 8.12.1996 החליטה העמותה באופן חד צדדי על ביטול החוזה והפסקת העבודות ביישוב לפיד. על רקע זה ניטש ויכוח בין הצדדים, ולפיכך הוסכם כי הסכסוך יועבר להכרעת הבורר.

3.

בהליך הבוררות שהתנהל לפני הבורר טען הקבלן כי מגיעים לו תשלומים שונים עבור עבודות הבנייה שביצע ביישוב לפיד, בסך כולל של 18,753,530 ש"ח. מנגד, העמותה טענה כי על הקבלן לפצותה בגין איחורים במסירת המגרשים ונזקים שונים שנגרמו לה מאופן ביצוע העבודות על ידיו, בסך כולל של 32,000,000 ש"ח. ביום 26.7.2000 ניתן פסק בוררות חלקי (להלן: פסק הבוררות החלקי ), ובמסגרתו נקבע כי העמותה תשלם לקבלן סך של 8,262,218 ש"ח. סכום זה נגזר בין היתר מחישוב שנערך בחוות דעת מומחה. עוד נקבע, כי בהמשך הליך הבוררות תוכרענה מחלוקות נוספות, בין היתר לעניין זכות הקבלן לקבל ריבית פיגורים. בית המשפט המחוזי בירושלים אישר את פסק הבוררות החלקי ביום 15.10.2000.

4.

ביום 17.10.2000, יומיים לאחר אישור פסק הבוררות החלקי, שלח בא כוח הקבלן מכתב לעמותה ובו דרש כי יועבר לו סכום החיוב שנפסק בצירוף הוצאות אגרה ושכר טרחה. במקביל נשלחו מכתבים לחברי העמותה בבקשה לקיום חלקם היחסי בחוב העמותה, וזאת בהתבסס על הסכמים עליהם חתמו החברים. לאחר שהקבלן לא התרצה מתגובות העמותה וחבריה למכתביו, נפתחו על ידו הליכי הוצל"פ, במסגרתם לא נגבו כספים מהעמותה. לצד זאת, הגיש הקבלן כתב תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים. התביעה התנהלה לפני השופט מ' דרורי למעלה מחמש שנים, ובה נדונו בין היתר שאלת חבותם של חברי העמותה. ביום 26.2.2006 ניתן פסק דין בתביעה ובו נקבע כי חוב העמותה חל גם על חבריה באופן שווה ויחסי. ערעור שהגישו העמותה וחבריה לבית משפט זה נדחה [ ע"א 4395/06 עמותת ז.פ. נ' לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ (6.5.2009), השופטים א' פרוקצ'יה , א' גרוניס ו- ע' ארבל ].

5.

אף שניתן פסק הדין בערעור על ידי בית משפט זה, לא היה בכך כדי להוות סוף פסוק להליכים המשפטיים בין הצדדים, כאשר זמן קצר לאחר מכן נחלקו הצדדים פעם נוספת, הפעם בנוגע לסכומים אותם יש לנכות מפסק הבוררות החלקי. בהקשר זה,

העמותה טענה כי יש בידיה "ראיות חדשות" המוכיחות כי היא שילמה לקבלן סכומים שונים, ולכן ביקשה שלא לשחרר כספים אשר הופקדו על ידיה בקופת בית המשפט לטובת הקבלן. יצוין כי העמותה העלתה את טענתה זו אף שהיא לא טענה טענת "פרעתי" במסגרת הליכי ההוצל"פ שנוהלו נגדה, ובנוסף זנחה טענות דומות במסגרת הסיכומים שהגישה בתביעה שהתנהלה לפני השופט מ' דרורי . חרף האמור, העלתה העמותה את הטענה האמורה בציינה כי בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 4395/06 הנ"ל הותר פתח לבחינתה. על רקע זה ניתנה בשנת 2009 החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי בירושלים, ובה נדחתה נחרצות טענת העמותה, תוך שהובעה מורת רוח מהתנהלותה בהיעדר ציות מצדה לפסקי הדין השונים שניתנו [בש"א (י-ם) 7616/09 חברת לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' עמותת ז.פ. (20.5.2009)].

6.

ביני לביני חודש הליך הבוררות, כאשר גם במסגרת זו שבה והעלתה העמותה טענות שונות לפיהן קיימות בידיה "ראיות חדשות" לכך שהיא שילמה לקבלן סכומים שונים. בתום כארבע שנים בהן המשיכו ההליכים להתנהל לפני הבורר ניתן ביום 8.4.2013 פסק הבוררות הסופי. הבורר פרש את התשתית העובדתית המלאה, ודן גם בטענת ההתחשבנות הכספית שהעלתה העמותה. הבורר דחה תחילה את טענת הקבלן לפיה הוא נעדר סמכות לדון בטענה זו מהטעם שהחיובים בפסק הבוררות החלקי אושרו על ידי בית המשפט המחוזי ולכן הם הפכו חלוטים. זאת, תוך שציין כי למיטב פרשנותו פסק דינו של בית המשפט העליון מותיר פתח לבחינת הסוגיה על ידיו. לגופו של עניין קבע הבורר – על בסיס חוות דעת מומחה חדשה – כי יש לשנות מקביעותיו בפסק הבוררות החלקי. קביעה זו הובילה אותו למסקנה שבהתחשבנות הכוללת העמותה שילמה לקבלן סכום עודף בסך 628,543 ש"ח, ולכן הקבלן נדרש לשלם את הסכום האמור לעמותה. לצד זאת, הוכרעו בפסק הבוררות הסופי מחלוקות נוספות בקשר עם ההתחשבנות הכספית שבין הצדדים. כך, נקבע שהקבלן ישלם לעמותה תשלום נוסף בסך 1,728,000 בגין ליקויי בנייה, ומנגד העמותה תשלם לקבלן 552,437 ש"ח עבור שירותים נוספים. בקשות שהגישו הצדדים לתיקון פסק הבוררות נדחו על ידי הבורר.

7.

כלפי פסק הבוררות הסופי הגישו הצדדים בקשות לביטול ולאישור. הקבלן טען כי יש לבטל את הפסק בחלקו המתייחס לטענת ההתחשבנות הכספית שהעלתה העמותה, מאחר שהבורר חרג מסמכותו כשדן בטענה זו לאחר שבית המשפט המחוזי אישר את פסק הבוררות החלקי. לעומת זאת, העמותה ביקשה לאשר את פסק הבוררות הסופי. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הקבלן וקבע כי יש לבטל את פסק הבוררות באופן חלקי, בכל הנוגע לשאלת ההתחשבנות הכספית שבין הצדדים. נאמר, כי מעמדו המשפטי של פסק הבוררות החלקי הוא כשל "פסק דין חלקי" בהליך אזרחי, ולפיכך, לאחר

שהוא אושר על ידי בית המשפט המחוזי מעמדו הוא כשל פסק דין חלוט . בנתון לאמור, לבורר לא הייתה סמכות לשנותו או לפתחו מחדש בקביעות מהותיות. הוסבר, כי החיוב שנקבע בפסק הדין החלקי עומד על רגליו שלו, ומשהוא הפך חלוט, לא ניתן עוד לפתוח את הדיון מחדש ולקבוע הוראות חדשות לגביו, וזאת גם אם בדיעבד הבורר סבר כי נפלה בקביעתו טעות. לבסוף דחה בית המשפט גם את טענת העמותה, אשר התקבלה על ידי הבורר, לפיה יש לפרש את פסק הדין של בית משפט זה בע"א 4395/06, באופן שבו נותר לבורר פתח לדון מחדש בסוגיית ההתחשבנות הכספית, בציינו כי פרשנות זו אינה עולה כלל ועיקר מפסק הדין.

טענות הצדדים

8.

בבקשה דנא טוענת העמותה כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שיש לבטל חלקית את פסק הבוררות. בין היתר, העמותה שבה וטוענת כי קביעה זו מנוגדת ללשונו של פסק דינו של בית המשפט זה בע"א 4395/06, אשר לכאורה מותירה פתח לבורר לדון בטענות בדבר קיזוזים והתחשבנויות כספיות גם לאחר מתן פסק הדין. כמו כן נטען, כי האמור בפסק הבוררות הסופי מלמד כי הבורר החליט לבטל את קביעותיו הקודמות וכן לשנות מפסקי הדין שניתנו, משום שהוא הגיע למסקנה כי קביעות אלה בוססו על "תרמית" מצד הקבלן. בנסיבות אלה נאמר כי הבורר פעל כדין וכי לא היה מקום לבטל חלקית את פסק הבוררות. אשר לעילות המצדיקות היעתרות לבקשה למתן רשות ערעור, נטען כי המקרה הוא "יוצא דופן" ומעורר שאלות משפטיות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, וכמו כן כי התערבות נדרשת כדי למנוע "עיוות דין".

9.

בתגובת הקבלן נטען כי מקרה זה אינו נמנה בגדר המקרים החריגים אשר מצדיקים מתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בענייני בוררות, משהוא אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית. לגופו של עניין הוסף כי קביעת בית המשפט המחוזי בעניין היעדר סמכותו של הבורר היא נכונה ומדברת בעד עצמה. כן הוסף, כי טענות העמותה בדבר "תרמית" לכאורה שביצע הקבלן אינן מבוססות על שום קביעה עובדתית כלשהי בפסקי הבוררות או בפסקי הדין השונים בכלל ההליכים והערכאות.

דיון והכרעה

10.

נקודת המוצא היא כידוע, שרשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבו רית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרים המחייבים את התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו, למשל: רע"א 8283/14 מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ' ברקן אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית של משקי חירות בית"ר בע"מ , פסקה 11 (29.6.2015); רע"א 1714/15 וולק נ' זייבלד , פסקה 9 (28.4.2015) והאסמכתאות המובאות שם].

11.

ראשית – הבקשה דנא אינה חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואינה מעוררת כל שאלה משפטית או עקרונית . אף שלכאורה העמותה מבקשת לצבוע את טענותיה בגוון עקרוני, בסיכומו של דבר הבקשה עוסקת בסוגיית ההתחשבנות הכספית שבינה לבין הקבלן. המדובר בסוגיה עובדתית הנטועה בנסיבות המקרה הפרטני, מה גם שהיא נבחנה על ידי מספר ערכאות שיפוטיות, במספר הליכים שונים ובמשך שנים רבות. המחלוקת הפרשנית לגבי פסק דינו של בית משפט זה בע"א 4395/06 אינה נוגעת לכל "הלכה משפטית" שנקבעה בו ואף לא להוראה עקרונית אחרת, אלא אך ורק לשאלה האם נקבע בגדרו כי בנסיבות המקרה יש לבורר סמכות להמשיך לדון בהתחשבנות הכספית שבין הצדדים.

12.

שנית – בנסיבות העניין לא התרשמתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר מצדיקה התערבות מטעמי "עיוות דין" . לב ליבה של טענת העמותה בהקשר זה מבוסס כאמור על סברתה כי לבורר הייתה סמכות לדון בטענות שונות בדבר ההתחשבנות הכספית תוך שינוי קביעותיו מפסק הבוררות החלקי באופן "רטרואקטיבי". לשיטת העמותה סמכות זו נלמדת בין היתר מקריאת פסק דינו של בית משפט זה בע"א 4395/06 . ראשית ייאמר, כי טענות אלו קיבלו מענה מפורט ומנומק במספר החלטות שיפוטיות, לרבות בפסק דינו בית המשפט המחוזי העומד במוקד הבקשה דנא. על כל פנים, לאחר שעיינתי במכלול ההחלטות ופסקי הדין בנדון, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. כשלעצמי, איני סבור כי בנסיבות המקרה הייתה מסורה לבורר סמכות "לפתוח מחדש" את הדיון בטענת ההתחשבנות הכספית לאחר שעניין זה הפך חלוט, ואיני מקבל את הטענה לפיה פסק דינו של בית משפט זה בע"א 4395/06 מלמד אחרת. אף שאמנם צוין בפסק דין זה כי העמותה תוכל להעלות טענות נוספות – לרבות טענות "קיזוז" למיניהן – במסגרת הליכי הבוררות שהמשיכו להתנהל, איני סבור כי יש ללמוד מכך הקניית סמכות

לבורר "לעיין מחדש" בחישובים ובחוות דעת אשר עמדו ביסוד פסק הבוררות החלקי, ואשר אושרו על ידי בית המשפט המחוזי.

13.

ודוק, לעניין טענת הקיזוז יש להבחין בין מצבים שונים. מצב דברים אחד – אשר אינו מתקיים בענייננו – הוא כאשר סכום שנקבע בפסק בוררות חלקי מופחת בפסק בוררות סופי על רקע קבלתן של תביעות נגדיות , זאת על ידי "קיזוז" בין הסכומים. במצב זה הבורר מוסמך לקזז בין החוב שנפסק בתביעה האחת אשר הוכרעה בפסק הבוררות החלקי; לבין החוב שנפסק בתביעה הנגדית אשר הוכרעה בפסק הבוררות הסופי. כך כותבת פרופ' אוטולנגי :

"אכן פסק ביניים נחשב כפסק סופי לגבי הנושא שנדון בו. לכן האפשרות של העמדת החוב על סכום נמוך מזה שצוין בפסק הביניים קיימת, רק אם ישנן תביעות נגדיות , שניתן יהיה לקזזן בפסק הסופי. כאן בולטת הבעייתיות של פסק הביניים, שניתן לבקש את אישורו ואת הוצאות לפועל בטרם יינתן הפסק הסופי, דהיינו בטרם יתאפשר הקיזוז."

[ סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך ב 879 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005), ה"ש 39. ההדגשה הוספה –י.ד.].

מצב דברים אחר – אשר מתקיים בענייננו – הוא כאשר סכום שנקבע בפסק בוררות חלקי מופחת בנימוק כי בקביעת סכום זה נפלה טעות . מצב הדברים השני הוא אפוא בבחינת "עיון מחדש" או "שינוי" של קביעה מהותית חלוטה. כך, במקרה דנן, הבורר סבר כי נפלו טעויות בחישובים אשר עמדו ביסוד קביעותיו בפסק הבוררות החלקי (כעולה מסעיפים 110.31, 110.32 לפסק הבוררות הסופי), והלכה למעשה ביקש לדון ולתקן את אותן הטעויות, בין היתר אגב קבלת חוות דעת מומחה חדשה. ברי כי מהלך זה אינו בגדר "קיזוז" טכני, ולכן אינו מצוי בסמכות הבורר. לפיכך איני סבור כי נפל פגם בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה הבורר לא היה מוסמך לפעול בדרך זו.

14.

משהגעתי לכלל דעה שלא מתקיימת עילה למתן רשות ערעור בנסיבות העניין הרי שדין בקשת רשות הערעור להידחות. אעיר בשולי הדברים כי לא ניתן שלא להביע תחושת אי-נוחות מפרק הזמן הארוך בגדרו מתנהלים ההליכים בין הצדדים. כאמור, ראשיתו של הסכסוך באמצע שנות התשעים, ומאז ועד היום חלפו כעשרים שנים בהן הצדדים נותרו מבוצרים בעמדותיהם. תקוותי שהחלטה זו הינה סוף פסוק בכל הקשור לסכסוך זה.

15.

הבקשה נדחית אפוא. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. העמותה תישא בהוצאות הבקשה ובשכר טרחת עו"ד לטובת הקבלן, בסך כולל של 10,000 ש"ח.