רע"א 3513/09 איתן ויינריך נ. קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר בע"ו 1692-12-08), מיום 29.3.2009, בו נדחה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה

מיום 7.8.2008.

1.

למבקש, יליד 1952, הוכרה נכות בגב התחתון משנת 1976 בשיעור של 1% בעקבות סחיבת משאות כבדים במהלך שירותו הצבאי. כן הוכרה החמרה במצבו בשנת 2005 ודרגת הנכות הועלתה ל- 10%. בשנת 2006 ביקש המערער כי תוכר החמרה במצבו בשל כאבי גב תחתון. הוועדה המחוזית קבעה כי אין החמרה במצבו והשאירה את אחוזי הנכות שנקבעו לו לצמיתות. בתיאור הפגימה נרשם "הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני, ס' 37 (2) ג' III

– 10%". ואולם, הסעיף אשר ציינה הוועדה מתייחס בתקנות להגבלה "קלה" בתנועות ולא להגבלה בינונית.

2.

המבקש ביקש לתקן את טעות הסופר בהחלטה ולהחליף את סעיף הפגימה לס' 37 (2) ג' IV ,

המתייחס להגבלה בינונית בתנועות בשיעור של 20%. יו"ר הוועדות הרפואיות השיב כי אין מדובר בטעות סופר אלא בחוסר הלימה בהחלטה, שכן הוועדה המחוזית קבעה כי אין החמרה במצבו של המבקש מאז הבדיקה הקודמת. לפיכך, אחרי ששקל את הדברים החליט להחזיר את הדיון לוועדה המחוזית והזמין את המבקש לישיבה. בא כוחו של המבקש הודיע כי הוא מתנגד לכך שהמבקש יופיע לישיבה וייבדק מחדש.

3.

בהעדר התייצבות המבקש ציינה הוועדה כי היתה טעות ברישום ובהגדרת מגבלות התנועה בהחלטתה הקודמת והחליפה את המלה הגבלה "בינונית" בהגבלה "קלה". המבקש ערר לוועדה הרפואית העליונה וטען כי ממצאי בדיקתו צריכים היו להעניק לו 20% נכות והודיע כי יסרב להיבדק. היועץ המשפטי של הוועדות הרפואיות הודיע למבקש כי הוועדה הרפואית העליונה רשאית לדון במכלול הנושאים שהיא מוצאת לנכון, כי אינה מוגבלת לטענות המבקש וכי היא רשאית לדרוש לבדוק אותו. לכן דרש את התייצבותו. המבקש לא הופיע לישיבה אלא בא כוחו בלבד אשר הודיע כי הוא אוסר על המבקש להיבדק. נוכח הודעה זו השאירה הוועדה הרפואית העליונה את החלטת הוועדה המחוזית על כנה ודחתה את הערעור.

4.

המבקש הגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי לוועדה הרפואית העליונה נתונה סמכות של שיקול דעת לאשר את החלטת הוועדה המחוזית וכי נימוקי הערעור אינם קובעים את המסגרת היחידה לדיון. לכן, העובדה כי התבקשה להתייחס אך ורק למסקנת הוועדה המחוזית אינה גורעת מסמכותה לדרוש את בדיקת המבקש ביחס לממצאים שנקבעו. עוד הוסיף בית המשפט כי נראה על פניו כי פרוטוקול הוועדה המחוזית אינו מבטא טעות סופר שכן היתה בו התייחסות אמביוולנטית – "חוסר הלימה". המבקש לא איפשר לוועדה המחוזית להתגבר על טעותה משסירב להתייצב ולהיבדק. בית המשפט קבע כי המבקש ניסה להתחכם באופן לא ראוי ולהכתיב לוועדה המחוזית את התוצאה המתבקשת לדעתו, למרות שטען כי אין באפשרותה של הוועדה לזכור את ממצאי הבדיקה הקודמת. כך פעל גם בפני הוועדה הרפואית העליונה תוך שהוא מבקש לנשל אותה מסמכותה ומשיקול דעתה. בית המשפט תהה אם אכן הגבלתו של המבקש בינונית לא היה צריך לסרב להתייצב לבדיקה בית המשפט קבע כי משהתנהל המבקש בחוסר תום לב וסירב להיבדק, שמט את אפשרות הערעור שהוקנתה לו בחוק ולפיכך דחה את הערעור וחייב את המבקש בהוצאות.

מכאן הבקשה שבפניי.

5.

המבקש טוען כי בקשתו מעלה שאלות עקרונית ובהן האם חובה על נכה להיבדק פיזית על ידי הוועדה הרפואית העליונה או שרשאי לערער בסוגיה משפטית בלבד על המסקנות הנובעות מהממצאים. לטענת המבקש החלטת יו"ר הוועדות הרפואיות בדבר "חוסר הלימה" בין מסקנת הוועדה המחוזית לסעיף שציינה הומצא רק לצורך שלילת זכותו של המבקש לקבל את אחוזי הנכות התואמים את ממצאי הוועדה. לטענתו, לא רק שאין חובה לבדוק את מי שמערער לוועדה הרפואית העליונה וערעורו משפטי בלבד בלא שביקש להביא ראיות מטעמו, אלא אף קיימת אפשרות לדון בערעור בהעדר הנכה. לטענת המבקש, על הוועדה הרפואית העליונה להכריע בערעור שלפניה וכי בדרישתה לבדוק את המבקש גילתה צדייה לרעתו. המבקש משיג על אופן תיקון הטעות על ידי הוועדה המחוזית. לדעתו על הוועדה הרפואית העליונה ועל בית המשפט היה להתערב בהחלטה ולקבוע את שיעור הנכות הנכון בהתאם להגבלה בינונית. מבקש הוא במסגרת בקשה זו את התיקון האמור, או, לחלופין, להשיב את הדיון לערכאה דלמטה על מנת לדון בטענתו המשפטית של המבקש לגופה.

6.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי הרשות לערער ניתנת רק במקרים שעולה בהם שאלה הנושאת בחובה שיקולים עקרוניים וכלליים, החורגים מן ההכרעה בסכסוך הספציפי שבין הצדדים המתדיינים (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3), 123 (1982)). המבקש לא העלה בבקשתו שאלות משפטיות מעין אלה.

7.

מדובר בעניין נקודתי בו נוכח חוסר ההלימה בין מסקנת הוועדה המחוזית בדבר אי ההחמרה במצבו של המבקש ובין הקביעה כי הגבלתו היא בינונית התבקש המבקש להיבדק בשנית וזאת כדי להגיע למסקנה הרפואית הנכונה. בסירובו לעשות כן, למעשה, מנסה המבקש ליהנות או "להרוויח" מטעותה של הוועדה המחוזית בכתיבת החלטתה באופן שאינו מאפשר להעמיד את דרגת הנכות ממנה סובל המבקש על מכונה ואמיתותה, באמצעות בדיקתו על ידי מי שהוסמך לכך. לכך אין להסכים. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, סבורה אני כי המבקש ניסה בחוסר תום לב לזכות באחוזי נכות נוספים נוכח חוסר ההלימה שבהחלטת הוועדה המחוזית. כאמור בסעיף 4(א) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), תשכ"ד-1964, לוועדה הרפואית העליונה שיקול דעת רחב בדינה בערר על החלטת הוועדה המחוזית ורשאית היא לאשר את החלטת הועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנכה ובין שהוא קצין התגמולים. מדובר בסמכות מלאה לבחון מחדש את החלטת הועדה הרפואית, בהתבסס על כל החומר הרפואי שבפניה, לרבות בדיקתו של המבקש, והיא זכאית להגדיל את שיעור הנכות או להקטינו בין אם המערער ביקש זאת ובין אם לאו. כפי שכתב בית המשפט המחוזי, על הוועדה הרפואית העליונה מוטלת החובה להגיע למסקנה הרפואית הנכונה. בשל סירובו של המבקש להיבדק על ידה, כל שנותר בידיה הוא החלטת הוועדה המחוזית בה תיקנה את טעותה, כפי שבסמכותה היה לעשות נוכח תקנה 12(א) לתקנות הנכים (ועדות רפואיות) תשכ"ו-1965, ובהעדר התייצבות המבקש. כאמור, חרף זימונו לדיונים (בשתי הוועדות) לא התייצב המבקש ולא נבדק. התעקשותו זו מעלה תהיות בנוגע לתום הלב שלו בעמידתו על מתן הכרעה בהשגותיו ללא בדיקתו הפיזית. נדמה כי אין ממש בטענות שהעלה נגד החובה הקיימת כביכול להיבדק פיזית על ידי הוועדה הרפואית העליונה. כאמור, מדובר בסמכות שבשיקול דעת הוועדה. את השגתו לגבי אופן תיקון ההחלטה העלה המבקש לראשונה בבקשה זו ורק מטעם זה דינה להידחות. אף לא מצאתי כי יש בהשתת הוצאות על המבקש כדי להרשות לו לערער על ההחלטה.

נוכח כל האמור לעיל כאמור, דין הבקשה להידחות ללא צו להוצאות.