רע"א 35934-08-24 רע"א 35934-08-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט א' צימרמן) מיום 30.4.2024 בת"א 48626-01-21 ובת"א 61547-11-21, בה נדחתה בקשת המבקש לביטול צו עיקול שניתן בהחלטה מיום 12.5.2021.

הרקע לבקשה

1.מר דותן גלעד (להלן: המבקש), הוא איש עסקים שניהל לטענתו בעבר עסקים בחו"ל, והוא מתגורר כיום בישראל. המשיבה, חברת קמעונאי און-ליין בע"מ, היא חברת הזנק ישראלית שהוקמה בשנת 2015. מייסדיה של המשיבה הם האחים ירון ושי אלקיים. במהלך השנים השקיע המבקש במשיבה סכום של למעלה ממיליון דולרים והוא מחזיק בכ-17% ממניותיה. בשנת 2020 עלו היחסים בין הצדדים על שרטון ומאז הם מנהלים זה נגד זו הליכים שונים.

2.המבקש הגיש מספר תביעות נגד המשיבה וכן נגד גורמים נוספים הקשורים אליה לרבות מייסדיה, ותביעות אלה אוחדו. המשיבה מצדה הגישה ביום 7.3.2021 תביעה שכנגד נגד המבקש על סך של 20 מיליון ש"ח, בה התבקש בית המשפט לחייב את המבקש לפצות את המשיבה לאחר שהוא סיכל את הליך הנפקתה בבורסה.

3.במקביל להגשת התביעה שכנגד, הגישה המשיבה ביום 7.3.2021 בקשה במעמד צד אחד להטלת עיקול זמני על מניותיו של המבקש ונכסיו בבנקים המצויים בישראל, וזאת עד לסכום של 20 מיליון ש"ח (להלן: הבקשה הראשונה). בבקשה עמדה המשיבה על סיכויי התביעה ועל חששה כי ללא צו העיקול היא לא תוכל להיפרע מהמבקש ככל שתביעתה תתקבל. עוד טענה המשיבה כי הנזק שנגרם לה גבוה מסכום תביעתה, אשר הועמד על סך של 20 מיליון ש"ח מטעמי אגרה. ביום 18.3.2021, ולאחר שקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' ערקובי בסמכותה כרשמת) כי המשיבה "הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי תביעתה הינה תביעה הראויה להתברר"; וכי הנטל הורם גם באשר ליסוד ההכבדה - הואיל ולמבקש אין נכסים ידועים בישראל ואף כתובת מגוריו לא נמסרה. לצד זאת, נקבע כי בהעדר חוות דעת, לא עלה בידי המשיבה לכמת ולהוכיח את נזקיה בגין סיכול ההנפקה ברף הדרוש בשלב הדיוני האמור. לפיכך צו העיקול ניתן בהתייחס לנזקיה הישירים של המבקשת בלבד (סך של 900,000 ש"ח – ההוצאות שהוציאה לקראת ההנפקה). נזקים אלה הוכחו – כך נקבע - ברף הנדרש באותו שלב. בהתאם לכך הורה בית המשפט המחוזי על הטלת עיקול על מניות המבקש במשיבה עד לגובה של 900,000 ש"ח, בכפוף להמצאת התחייבות עצמית והפקדת ערובה כספית.

4.ביום 2.5.2021 הגיש המבקש בקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד אותה הגישה המשיבה. ביום 6.5.2021 הגישה המשיבה בקשה לעיון מחדש בהחלטה בבקשה הראשונה; ולהרחבת צו העיקול (להלן: הבקשה השנייה או הבקשה להרחבת צו העיקול). לבקשה זו צורפה חוות דעת כלכלית המצביעה על כך שהנזקים שנגרמו למשיבה בעקבות סיכול הנפקתה עולים על סכום התביעה. בהתאם, ביקשה המשיבה להגדיל את צו העיקול לסך של 20 מיליון ש"ח, וכי הוא יחול לא רק על מניותיו של המבקש במשיבה, אלא על כלל זכויותיו ונכסיו בשורה של בנקים בישראל.

לאחר שבית המשפט המחוזי הורה בו ביום על הגשת תגובה לבקשה, עתר המבקש כי תינתן לו ארכה להגשת תגובתו לבקשה השנייה עד שתוכרע הבקשה שהגיש למחיקת התביעה שכנגד על הסף. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ביום 12.5.2021, ולצד זאת הורה על הגדלת צו העיקול לסך של 20 מיליון ש"ח בתנאים שפורטו בהחלטה הראשונה (להלן: ההחלטה השנייה). יצוין במאמר מוסגר כי עם מתן ההחלטה עוקלו כל מניות המבקש; וכי עם השלמת עסקת מכירת המניות, הופקדה התמורה בגין מניות המבקש בסך 3.9 מיליון ₪ בנאמנות אצל נאמן.

5.יצוין כי בהליך נוסף שהגיש המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כנגד המשיבה ואחרים (ת"א 58513-05-21), טען המבקש כי הוא לא היה מודע להחלטה בבקשה השנייה. אולם, בהחלטה מיום 3.8.2021 ציין השופט ח' כבוב (בשבתו בבית המשפט המחוזי), כי הוצגה בפני בית המשפט אסמכתא לכך שעל פי הרישום במערכת נט המשפט, משרד בא כוח המבקש צפה בהחלטה השנייה ביום בו היא ניתנה.

6.ביום 19.1.2022 הגישה המשיבה בקשה במעמד צד אחד למתן צו מרווה (להלן: הבקשה השלישית). בבקשה זו התבקש בית המשפט המחוזי להורות על מתן צו המכוון כלפי המבקש אישית. המשיבה עתרה כי בית המשפט יגביל את השימוש של המבקש בשני חשבונות בנק שבבעלותו המצויים בשווייץ, ויחייבו לתת דיווח על מצב נכסיו בחשבונות אלה. המשיבה ציינה כי ההחלטות בבקשות הראשונה והשנייה אמנם הורו על עיקול נכסיו של המבקש בסכום של 20 מיליון ש"ח. אולם מלבד מניותיו של המבקש במשיבה, ששוויון נמוך באופן משמעותי מסכום התביעה, לא נמצאו נכסים נוספים של המבקש בישראל מהם היא תוכל להיפרע אם תביעתה תתקבל.

7.ביום 3.4.2022 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה השלישית והורה למבקש להותיר בחשבון הבנק הפעיל שלו בשווייץ סכום של 20 מיליון ש"ח, שבו לא יוכל לבצע כל דיספוזיציה. בהתאם לדיווח שנמסר לבית המשפט, נכון ליום 4.4.2022, היקף אחזקותיו של המבקש בחשבון הבנק בשוויץ עמד על כ-595 אלף דולר בלבד.

בית המשפט המחוזי ציין כי משנמצא שצווי העיקול שניתנו אינם ישימים ביחס למבקש – שזולת המניות שבבעלותו אין לו נכסים נוספים בישראל – אין מניעה להוציא כלפיו צו אישי בהתייחס לחשבון הבנק שלו בחו"ל. מכאן נקבע כי הבקשה השלישית אינה אלא "המשך ישיר לבקשות הקודמות" אשר ביססו את הצורך בהטלת עיקול על נכסיו של המבקש בסכום של 20 מיליון ש"ח. כן נקבע כי אין צורך ללבן מחדש את סוגיית דיות הראיות ומאזן הנוחות. בנושאים אלה קבע כבר בית המשפט המחוזי בהחלטה בבקשה הראשונה כי סיכויי התביעה טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה באופן המצדיק מתן צו עיקול בסכום של 20 מיליון ש"ח.

8.ביום 24.5.2022 דחה בית משפט זה (כב' השופטת כנפי-שטייניץ) בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש כנגד ההחלטה בבקשה השלישית מהטעם שהחלטה זו אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות במסגרת בקשת רשות ערעור. בהקשר זה, צוין כי טענותיו של המבקש הנוגעות למאזן הנוחות הועלו באופן כוללני וכי לא בוססה טענה קונקרטית לפיה מתן הצו יפגע בצרכי חייו החיוניים. בהמשך לכך, נקבע כי פתוחה לפני המבקש הדרך לפנות לערכאה הדיונית ולהציג ראיות בבקשה מבוססת לצמצום הצו (ראו רע"א 3076/22 גלעד נ' קמעונאי און-ליין בע"מ (24.5.2022)).

9.ביום 23.1.2023 הגיש המבקש בקשה לקיום דיון ולביטול צווי העיקול והמרווה. בהחלטתו מאותו יום דחה בית משפט קמא את הבקשה. בכל הנוגע לצו העיקול, בית המשפט עמד על כך כי במשך זמן רב התעלם המבקש מההחלטה השנייה שאפשרה לו להגיב לבקשה להרחבת הצו; וכן כי הוא לא פעל בהתאם לתקנות ולא הגיש בקשה לביטול הצו שניתן במעמד צד אחד בתוך 30 יום. עוד קבע בית משפט קמא כי נושא הצו שניתן בהחלטה השנייה ותוקפו התעורר לא אחת במסגרת ההליכים השונים, וכי הוא מוצה לפני זמן רב. בית משפט קמא דחה גם את הבקשה לביטול צו המרווה בשל היעדר שינוי נסיבות.

10.ביום 3.4.2023 התקיים דיון במעמד הצדדים, בגדרו נמחקה בהסכמת המבקש בקשתו לסילוק התביעה שכנגד על הסף. עם ההסכמה על מחיקת הבקשה לסילוק התביעה על הסף, עמד המבקש על הגשת תגובה לבקשה להרחבת צו העיקול ועל בירור הבקשה במעמד הצדדים. בין השאר ציין בא כוחו של המבקש כי ההחלטה בבקשה השנייה אינה מביאה כשלעצמה למסקנה כי הוא ויתר על טענותיו ועל זכותו כי הבקשה תידון במעמד הצדדים. בית משפט קמא קבע כי הבקשה להרחבת צו העיקול איננה על הפרק, וכי המבקש רשאי להגיש בקשה חדשה בנדון, אשר תיבחן על ידי בית המשפט.

הבקשה נושא בקשות רשות הערעור

11.ביום 23.4.2023 הגיש המבקש תגובה לבקשה השנייה ולצידה בקשה לביטול צו העיקול שניתן בהחלטה בבקשה השנייה. לחלופין, התבקש בית המשפט לעיין מחדש בהחלטה שניתנה בבקשה השנייה (להלן: הבקשה לביטול הצווים). לטענת המבקש, עם ההכרעה בבקשתו לסילוק התביעה שכנגד על הסף, פג תוקפו של הסעד שניתן בהחלטה השנייה – שהיה סעד ארעי. משכך, יש לקיים כעת – עם הגשת תגובת המבקש – דיון במעמד הצדדים ולדון בבקשה השנייה לגופה. לטענתו, אין זה סביר להטיל עיקול בסכום כה גבוה במעמד צד אחד, בהתבסס על חוות דעת חד צדדית ומבלי שהמבקש קיבל את יומו בבית המשפט.

לגופו של עניין, נטען כי התביעה שכנגד נועדה להלך אימים על המבקש, לאחר שהלה הגיש את תביעותיו כנגד המשיבה ובעלי מניותיה; וכי אין סיכוי של ממש שתתקבל. לטענת המבקש – אין קשר בין החלטת החברה לבטל את הנפקתה ולבין הנזק הנטען; ובלאו הכי, קיימים גורמים אחרים מלבדו שהביאו את החתם להמליץ למשיבה לבטל את ההנפקה, לרבות ליקויים בטיוטת התשקיף.

חוות הדעת הראשונה שצורפה לבקשה מעידה לטענתו כי הוא התנגד בדין להליך ההנפקה, שכן היא מצביעה על אי-סדרים ופעולות כספיות חריגות שבוצעו על-ידי המייסדים בשנים 2020-2017. לבקשה צורפה חוות דעת נוספת בה נטען כי למשיבה לא נגרם נזק כתוצאה מביטול ההנפקה, הואיל והמשיבה המשיכה בפעילותה העסקית ואף נמכרה לאחר מכן תמורת כ-24 מיליון ש"ח.

באשר למאזן הנוחות – טען המבקש כי ההחלטות בבקשה השנייה והשלישית גרמו לו לנזק ממשי, שכן הוא העיקול מפריע לו לנהל את חייו באופן תקין מבחינה עסקית, כלכלית, אישית ונפשית. המבקש הוסיף כי בעקבות הטלת צו העיקול וצו המרווה הוא מתקשה לפתוח חשבון בנק; כל עסקה שהוא מבקש לבצע מסוכלת בשלבי המשא ומתן; ושמו הטוב נפגע.

12.המשיבה טענה בתגובה כי במהלך השנתיים שחלפו מאז ניתנה ההחלטה השנייה, הוגשו והתבררו מספר רב של בקשות באותו עניין והביאו להותרת צו העיקול על סך 20 מיליון ש"ח וצו המרווה על כנם. עוד נטען כי אין מקום לעיון חוזר בהחלטה נוכח היעדר שינוי נסיבות מהותי; וכי עם ההכרעה בבקשת רשות הערעור ביום 24.5.2022 (רע"א 3076/22) אין עוד מקום לבחון החלטות אלו.

לגופם של דברים, נטען כי המבקש הוא פושט רגל, וכי הגרסאות שהציג בפני בית המשפט ביחס לכספים שהוא מחזיק בחשבון הבנק בשוויץ תמוהות ומעלות חשש כי המשיבה לא תוכל להיפרע ממנו אף אם תזכה בתביעתה. המשיבה התייחסה לשתי חוות הדעת שהוגשו והסבירה מדוע לשיטתה נפלו בהן ליקויים.

13.לבקשת המבקש, ביום 11.2.2024 התקיים דיון לביטול הצווים, על מנת לבחון האם ניתן להגיע להסכמות שיהיה בהן כדי לייתר את המשך ההליך. לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע לידי הסכמות, נערך ביום 17.3.2024 דיון בבקשה במעמד הצדדים במהלכו נחקרו המצהירים.

החלטת בית משפט קמא

14.בהחלטתו מיום 30.4.2024, קבע בית משפט קמא כי דין הבקשה לביטול הצווים (צווי העיקול והמרווה) להידחות על הסף ולגופה.

ראשית, בית המשפט סבר כי אין מקום להידרש לבקשת המבקש במועד בו הוגשה, לאחר שהוא לא עשה דבר במשך תקופה ממושכת ביחס להחלטה בדבר הרחבת צו העיקול. טענת המבקש לפיה הוא המתין עד לבירור הבקשה לסילוק על הסף נדחתה, לאור התנהלותו של המבקש לאורך ניהול ההליך מאז שניתנה ההחלטה. כך, חרף עמדתו של בית המשפט בהקשר זה, המבקש טען לא אחת כי אינו מכיר בקיומה של ההחלטה בדבר הרחבת צו העיקול. אף לאחר שהיה ברור שהמבקש ידע על אודות ההחלטה בדבר הרחבת צו העיקול, הוא לא ניסה להביא לביטולה. מחקירתו בדיון עלה כי הסיבה לכך היא משום שבאי כוחו הקודמים סברו שאין תוחלת בבקשה כאמור. זאת ועוד, המבקש עצמו הגישו – עוד בטרם התבררה הבקשה לסילוק על הסף - בקשה לבטל את הצווים. בקשה זו נדחתה ללא תשובה, בלא שהוגש ערעור על ההחלטה. מכאן שגם המבקש לא היה סבור כי רק לאחר ההחלטה בבקשה לסילוק על הסף יהיה מקום לבחון את בקשתו לביטול הצווים.

שנית, בית משפט קמא קבע כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. הוא ציין כי אין מקום להרהר שוב אחר סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. זאת מאחר שהכרעה בעניין זה ניתנה עוד במסגרת ההחלטה הראשונה – החלטה שהמבקש הודיע כי אינו מבקש לתקוף. באשר לשאלה שעמדה על הפרק במסגרת ההחלטה השנייה – ביסוס ירידת שווי החברה בשל אי-ההנפקה ברמה הראייתית הנדרשת, בית המשפט קבע כי הונחה תשתית ראייתית ראויה לטענה לאור חוות הדעת שהוגשה. זאת, מבלי שהכריע במחלוקת בין חוות הדעת. בהקשר זה הזכיר בית משפט קמא כי שיקולים של מאזן הנוחות תומכים בקבלת הבקשה להרחבת צו העיקול לאור היעדרם של נכסים נוספים למבקש בישראל והחשש שהמשיבה לא תוכל להיפרע אם התביעה שכנגד שהיא הגישה - תתקבל.

בכל הנוגע לבקשה החלופית לעיון מחדש בהחלטה השנייה, בית משפט קמא קבע כי לא הוצג שינוי נסיבות מהותי. כך, הובהר כי טענותיו של המבקש בעניין ה"קושי לנהל את חייו", הועלו ללא פירוט או אסמכתאות מתאימות. עוד צוין כי לא הוברר מהם המשאבים שאיפשרו למבקש להמשיך להתנהל במשך שנתיים וחצי כשלטענתו אין לו כל מקור מימון, לרבות ניהול ההליך המשפטי. זאת ועוד, בית משפט קמא התייחס לפער בין טענותיו של המבקש בתגובתו לבקשה להפקדת ערובה בדבר מצבת הנכסים הרחבה שלו; לבין טענותיו בבקשה זו. המבקש לא סיפק כל הסבר המניח את הדעת כיצד "ירד מנכסיו" באופן כל כך מהיר.

נוכח כלל האמור, דחה בית משפט קמא את הבקשה בשני סייגים: ראשית, הוא איפשר למבקש להגיש בקשה מסודרת המלווה באסמכתאות לפיו הצווים פוגעים ביכולתו לשלם מזונות; ושנית, הוא התיר למבקש להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם של בעלי המניות הנוספים וכן לשאת בהוצאות שייפסקו לו בבקשה מהכספים המצויים בחשבון הבנק בשוויץ.

בקשת רשות הערעור

15.בבקשה שלפניי חוזר המבקש על טענתו כי הוא זכאי לממש את זכות התגובה שניתנה לו בהחלטה על הרחבת צו העיקול; וכי ההחלטה למתן צו העיקול הייתה החלטה ארעית שניתנה ללא קיום דיון מהותי. לטענתו, הוא הביע את רצונו להתנגד לבקשה להרחבת צו העיקול, ופעל כאשר הבשילו התנאים הדיוניים לצורך כך. עוד לטענתו שגה בית משפט קמא כאשר לא דן בסיכויי התביעה, כאשר עמדו לפניו חוות דעת מומחים בעניין זה. המבקש חוזר בהקשר זה על טענותיו כפי שהועלו לפני בית משפט קמא, לפיהן מדובר ב"תביעת השתקה" שדינה להידחות. המבקש סומך את ידיו על חוות הדעת שהוגשו מטעמו, וסבור כי יש בהן לעקר את טענות המשיבה. המבקש מוסיף כי הטלת הצווים פגעה בחייו באופן אקוטי, משום שכל עסקה המצויה במשא ומתן מטורפדת בשל קיומם, והם גורמים לו לנזקים רבים.

דיון והכרעה

16.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

17.מושכלות יסוד הם כי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית ביחס להחלטות שעניינן מתן סעד זמני הוא רחב. משכך, התערבות בהחלטות כגון דא שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו רע"א 5602/24 זיו נ' עו"ד גונן קסטנבאום, פסקה 16 (28.7.2024); רע"א 5129/22 א.מרתון גיא בע"מ נ' עזר חי, פסקה 16 (3.8.2022); רע"א 4330/22 אבו עישה נ' סמא נדל"ן בע"מ, פסקה 7 (31.7.2022)). אינני סבורה כי מקרה זה נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

18.בית המשפט המחוזי בירר פעמיים את הסוגיות העומדות בבסיס החלטה למתן סעד זמני: קיומה של תשתית עובדתית מספקת להוכחת עילת התביעה ויישום שיקולי מאזן הנוחות. כך הן בהחלטה הראשונה, הן בהחלטה השלישית – ניתח בית משפט את הראיות לכאורה להוכחת עילת התביעה ובחן את יסוד ההכבדה; ובשני המקרים הגיע לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה. משכך, צדק בית משפט קמא בקביעתו לפיה לא היה מקום להידרש לסוגיות אלה פעם נוספת במסגרת הבקשה נושא ההליך, בלא שנטען לשינוי נסיבות כלשהו מאז שהחלטות אלה ניתנו.

19.למעלה מן הצורך, אציין כי טענותיו של המבקש בעניין מאזן הנוחות נטענו בבקשה שלפניי בעלמא וללא סימוכין. זאת למרות שהן בית המשפט המחוזי, הן בית משפט זה הבהירו למבקש כי עליו לפרט את טענותיו בעניין הפגיעה הנטענת שנגרמת לו מצו העיקול. חרף האמור, המבקש טען בבקשת רשות הערעור – פעם נוספת – טענות כלליות בדבר הנזקים הרבים שנגרמים לו ללא פירוט מתאים.

20.אינני רואה מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא גם ביחס לשאלה האם עמדה המשיבה ברף הראייתי הנדרש להוכחת הנזק שנטען בכתב התביעה שכנגד, נושא שעמד לדיון במסגרת הבקשה להרחבת צו העיקול. כך וכפי שפורט לעיל, מלכתחילה, בהחלטה הראשונה, הגביל בית המשפט את צו העיקול לגובה הנזקים הישירים של עלויות ההנפקה בלבד. זאת רק משום שהמשיבה לא הציגה כל חוות דעת או אסמכתא ממנה ניתן להבין את האופן בו כימתה את סכום התביעה. על רקע האמור, לבקשה להרחבת צו העיקול צירפה המשיבה חוות דעת של רואה חשבון אשר בחן את תוצאות סיכול ההנפקה וניתח אותן ברמה החשבונאית. אמנם המבקש הגיש חוות דעת נגדית, אולם בית משפט קמא קבע כי לא היה בה כדי לקעקע את חוות הדעת של המשיבה נכון לשלב זה של הדיון; תוך שהבהיר כי אין הוא מכריע בין חוות הדעת השונות. במסקנה זו של בית המשפט אין מקום להתערב, כאשר בשלב זה נדרשת הוכחה לכאורית בלבד.

21.נוכח כלל האמור, אני סבורה כי אין מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור והיא נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.