רע"א 3664/20 מוחמד דאפר ג'אבארין נ. המרכז לטכנולוגיה חינוכית - מט"ח

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ריבי למלשטריך-לטר ) בת"א 14791-05-19 מיום 7.6.2020, במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש לסילוק התביעה על הסף או לחילופין להעברתה לטיפולו של בית משפט השלום, מחמת היעדר סמכות עניינית. לצד בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, במובן זה שבירור התביעה בבית המשפט המחוזי יושהה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

1.

המבקש, מר מוחמד דאפר ג'בארין (להלן: " המבקש "), הוא הבעלים של חנות ספרים בעיר אום אל-פחם. המשיב, המרכז לטכנולוגיה חינוכית (להלן: " המשיב "), הוא מוסד ללא כוונת רווח הפועל בתחום החינוך, ועוסק בהוצאה לאור של ספרי לימוד לתלמידי בתי הספר בישראל. בין עיסוקיו, פועל המשיב גם בתרגום לערבית של ספרי הלימוד אותם הוא מוציא לאור.

2.

ביום 7.5.2019, הגיש המשיב תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המבקש, בטענה כי הלה הפר את זכויות היוצרים של המשיב בשורה של ספרי לימוד אותם הוא מוציא לאור, על ידי הפצת עותקים מזויפים של הספרים האמורים בשפה הערבית. במסגרת תביעתו, עתר המשיב לקבלתם של סעדים שונים, ובכלל זאת צו מניעה קבוע האוסר על המבקש להמשיך ולהפר את זכויות היוצרים של המשיב (להלן: " צו המניעה "); פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 555,000 ש"ח; וצו מתן חשבונות המלמד על היקף ההפרות.

3.

לאחר שהמבקש הגיש כתב הגנה והתקיים דיון מקדמי בתיק, קבע בית המשפט המחוזי מועדים לסיומם של ההליכים המקדמיים, וכן נקבע כי דיון ההוכחות הראשון ייערך ביום 23.4.2020. נוכח ההגבלות שהוטלו על מערכת בתי המשפט בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, נדחתה ישיבת ההוכחות ליום 11.6.2020.

4.

ביום 31.5.2020, הגיש המבקש בקשה לסילוק התביעה על הסף, או לחילופין להעברת התביעה לטיפולו של בית המשפט השלום (להלן: " הבקשה "). במסגרת הבקשה, טען המבקש כי המשיב לא הוכיח ששווים המצטבר של הסעדים שנתבקשו במסגרת תביעתו עולה על 2.5 מיליון ש"ח, ועל כן יש לקבוע כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בה. המבקש תמך את בקשתו בפסק הדין שניתן בעניין רע"א 6500/19 גבריאל נ' אשד (7.5.2020) (להלן: " עניין גבריאל "), אשר במסגרתו הובהרו כללי הסמכות העניינית ביחס לתביעות שעניינן קניין רוחני.

5.

לאחר שהוגשו תגובות הצדדים, ביום 7.6.2020 נתן בית המשפט קמא החלטה הדוחה את הבקשה. בנמקו את החלטתו, התבסס בית המשפט קמא על שלושה טעמים עיקריים: ראשית , ציין בית המשפט קמא כי פסק הדין שניתן בעניין גבריאל לא קבע הלכה חדשה, אלא אך הבהיר את הוראתו של סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. משכך, הרי שהסביבה הנורמטיבית אשר הייתה קיימת במועד הגשת התביעה בשנת 2019 לא השתנתה, והיא זהה לסביבה הנורמטיבית ששררה במועד הגשת הבקשה. על כן, סבר בית המשפט כי לא קיימת כל הצדקה להגשת הבקשה בשלב זה, ערב תחילתו של שלב ההוכחות; שנית , עמד בית המשפט על כך שפסק הדין בעניין גבריאל וההבהרות שניתנו במסגרתו, נועדו למנוע ריבוי דיונים בשאלת הסמכות, אשר צפוי לעכב את בירורן של תביעות ולהוביל לבזבוז של זמן ומשאבים. ואולם, האופן בו מעוניין המבקש 'להשתמש' בקביעותיו של פסק הדין צפוי להוביל דווקא לתוצאה הפוכה. זאת, שכן רק בחלוף למעלה משנה מאז הוגשה התביעה, וכשהתיק כבר מצוי בפתחו של שלב ההוכחות, העלה המבקש לראשונה טענות לעניין שאלת הסמכות, אשר קבלתן צפויה להוביל לעיכובו של ההליך ולסיכול הניהול המהיר של התיק; שלישית , ולגופם של דברים, ציין בית המשפט קמא כי בענייננו, העובדה שבחנות הספרים של המבקש נתפסו 504 עותקים מזויפים של ספרים אשר על גביהם מתנוססים 37 כותרים שונים הרשומים בבעלות המשיב, עשויה להעיד על היקף מכירות גדול, שמשליך בתורו על שוויו של סעד המניעה המבוקש. עוד ציין בית המשפט קמא כי מאחר שהמידע אודות היקף המכירות של המבקש מצוי בידיו בלבד, ייתכן כי יש לעשות שימוש בחזקת "הידיעה המיוחדת" לצורך העברת נטל ההוכחה, לפיה במקרים בהם הנטל להוכיח עובדה מסוימת מוטל על התובע, בעוד שהמידע אודותיה מצוי בידיעתו הייחודית של הנתבע, יידרש התובע לסף הוכחה נמוך ביותר, עד שלמעשה הנטל להוסיף ולהביא ראיות יוטל על שכמו של הנתבע. כפועל יוצא, סבר בית המשפט קמא כי היות שבענייננו אין בפני המשיב מידע אודות היקף המכירות של המבקש, יש להטיל על האחרון את הנטל להוכיח מהו שוויו של הצו המבוקש לצורך ביסוס טענתו להיעדר סמכות עניינית. נוכח דברים אלו, דחה בית המשפט קמא את הבקשה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו. טענתו זו נסובה בעיקר על קביעתו של בית המשפט קמא, לפיה בשל העובדה שלמשיב אין מידע ביחס להיקף המכירות של המבקש, הנטל להוכיח את שוויו של צו המניעה המבוקש מוטל על האחרון. לשיטת המבקש, קביעה זו עומדת בסתירה לפסק הדין בעניין גבריאל , אשר קבע כי על התובע מוטל הנטל להוכיח כי תביעתו מצויה בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש כי הנזק אשר צו המניעה נועד להגן מפניו איננו בידיעתו המיוחדת, והוא ניתן להערכה כללית גסה. משכך, סבור הוא כי אין הצדקה להיפוך נטל ההוכחה וכי היה על המשיב לכמת, ולו בקירוב, את שוויו של צו המניעה. בהקשר זה, טוען המבקש כי מאחר שהמשיב לא הגיש לבית המשפט אף לא הערכה גסה לשוויו של צו המניעה, ובהתחשב בכך שהסעד הכספי נופל מסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, הרי שבהתאם לפסק הדין בעניין גבריאל , היה על בית המשפט קמא לקבוע כי הסמכות העניינית לדון בתובענה היא של בית משפט השלום. לבסוף, ציין המבקש כי הבקשה הוגשה לאחר שנבחנו ונלמדו קביעותיו של פסק הדין בעניין גבריאל , ולכן שגה בית המשפט קמא בקבעו כי עיתוי הגשת הבקשה הונע משיקולים פסולים.

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

8.

פסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה ביום 7.5.2020 בעניין גבריאל ביקש להעמיד על מכונה את ההלכה לעניין הסמכות העניינית בתביעות מתחום הקניין הרוחני, אשר כוללות בקשה למתן סעדים שאינם כספיים. תכליתו של פסק הדין הייתה לייעל את הדיון בענייני הקניין הרוחני, ולהביא לכך שתובענות אשר שוויין אינו עולה על גבול סמכות בית משפט השלום – 2.5 מיליון ש"ח כיום – יוגשו ויידונו בבית משפט השלום, ולא בבית המשפט המחוזי. תכליתו של פסק הדין לא הייתה להביא לכך שיוגשו מטעמים אסטרטגיים בקשות לסילוק או להעברה של דיונים המתנהלים כסדרם בבית המשפט המחוזי, והמצויים בשלב מתקדם של ההליך.

9.

התביעה בה עסקינן הוגשה לבית המשפט המחוזי לפני למעלה משנה, ההליך מתנהל כסדרו, התקיימו קדם משפט והליכים מקדמיים, ובאחרונה אף התקיים דיון ההוכחות ונקבע מועד להגשת סיכומים בכתב. המבקש לא הגיש כל בקשה שעניינה כפירה בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, לא עם פתיחת ההליך ואף לא במהלך השנה הראשונה לניהולו. רק ביום 31.5.2020, פחות משבועיים לפני מועד ההוכחות הנדחה שנקבע בתיק, מצא המבקש לנכון להגיש בקשה הנוגעת לבית המשפט המוסמך לדון בתובענה, וזאת תוך סרבול והארכת ההליכים. בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט המחוזי לראות בבקשה זו משום שימוש לרעה בהליכי משפט – ולסרב להיענות לה (השוו: רע"א 4607/13 המועצה האזורית מטה אשר נ' אבן קיסר בע"מ , פסקה ו' (18.8.2013); רע"א 11183/02 כלפה נ' זהבי , פ"ד נח(3) 49, 52 (2004)).

10.

ויובהר, מצב הדברים היה שונה, לו דובר בבקשה שהוגשה בשלביו הראשונים של ההליך, בטרם התקיים דיון קדם-משפט ראשון בתביעה בבית המשפט המחוזי, או בנסיבות בהן היה בית המשפט מוצא כי, בשים לב לשלב בו מצוי ההליך, התועלת שבהעברת הדיון לבית משפט השלום בהתאם לקביעת פסק הדין בעניין גבריאל , עולה על העלות הכרוכה בכך.

11.

לאור האמור דין בקשת רשות הערעור להידחות, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. לפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות במקרה זה.