רע"א 3666/16 פלוני נ. פלוני

המבקשות הן אם ובת. שתיהן סובלות מסכיזופרניה, והן חסויות ופסולות דין. מבקשת 1, האם, היא דיירת מוגנת בדירה מושא המחלוקת. משנת 2008 ועד היום היא שוהה בבית אבות. הרקע ליציאתה מהדירה הוא חשש לחייה הנובע מבתה, שחוותה התקף פסיכוטי ודיווחה על כך שהיא מרגישה צורך לרצוח את אימה ולהתאבד. בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל תביעת פינוי שהגישה המשיבה, לפינויה של משיבה 2 מהדירה, והתנה זאת בתשלום של 300,000 ₪ כסעד מן הצדק. בין היתר, נקבע כי שהייתה של משיבה 1 בבית אבות מהווה נטישה של הדירה (ת"א 23546-12-12, כב' השופטת כ' האפט ). ערעור המבקשות על פסק הדין נדחה (ע"א 57007-03-15, כב' סגני הנשיא י' שנלר וד"ר ק' ורדי והשופט ח' ברנר ). לצד בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות על פסק הדין לבית משפט זה הוגשה הבקשה דנן, לעיכוב הפינוי עד להכרעה בבקשה. לטענתן, סיכויי הערעור ומאזן הנוחות מצדיקים את קבלת הבקשה. מנגד טענה המשיבה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, לנוכח פרק הזמן הארוך שבו שוהה מבקשת 1 מחוץ לדירה. אשר למאזן הנוחות, נטען כי מבקשת 2 היא ממילא חסרת זכויות עצמאיות בדירה.

בהיבט של סיכויי הערעור, לא ניתן לומר כי אלה קלושים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, הוא הגיע להכרעתו "לא בלי התלבטות". תביעה קודמת שהוגשה לפני מספר שנים לפינוי משיבה 2 נדחתה בסופו של דבר בבית המשפט המחוזי, לאחר שנקבע שבנקודת הזמן שבה הוגשה התביעה הראשונה לא הוכחה כוונת נטישה מצד משיבה 1. בנוסף לכך, מדובר במקרה מורכב, שייחודו בולט גם על רקע הפסיקה הקיימת בנושא של דיירות מוגנת. אשר למאזן הנוחות – משיבה 2 מתגוררת בדירה שנים ארוכות. בנסיבות אלה, מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן עסקינן בפינוי חוסה מדירת מגוריה. זאת, גם בשים לב לטענת המשיבה כי אין לה זכויות משלה בדירה. אין להתעלם מהקשר בין המשיבות, ומן העובדה שלו יתקבל הערעור התוצאה תהיה כי משיבה 2 תוכל אף היא להמשיך ולהתגורר בדירה.

הבקשה מתקבלת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.