רע"א 3844/10 רינה אסייג נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא ליתן סעד זמני למנוע את פינוי המבקשים מדירתם במסגרת תובענה שהגישו. עם הבקשה הוגשה גם בקשה לעיכוב פינוי ארעי עד הכרעה בבקשת רשות הערעור.

2.

טענת המבקשים היא כי המבקשת 1, שהיא הבעלים של הדירה, אינה יודעת קרוא וכתוב בשפה העברית וכי בעת שחתמה על ההסכמים השונים מול הבנק (המשיב) לא הוסברו לה זכויותיה. על כן לטענתם, אין תוקף להסכמים ויש למנוע את פינויים של המבקשים מהדירה נשוא ההליכים.

3.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' טובי) דחה בהחלטה מאתמול את הבקשה לסעד זמני. בית המשפט עמד על ההזדמנויות הרבות שכבר ניתנו למבקשים להסדיר את הסוגיות השונות מול הבנק והחליט שלא ליתן ארכות נוספות מעבר לאלה שכבר ניתנו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה החלטתי לדחותה. כידוע, הכלל הוא כי בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני אלא במקרים חריגים (ראו רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ , פסקה 6 (לא פורסם, 15.11.1998)). מקרה זה אינו נמנה עליהם. כפי שציין בית המשפט המחוזי למבקשים ניתנו הזדמנויות רבות. מהמסמכים שצורפו לבקשה מסתבר כי ההליכים בין הצדדים מתנהלים מזה מספר שנים. עוד בחודש ינואר 2009 (דהיינו לפני יותר משנה) הסכימו המבקשים (לרבות המבקשת 1 בחתימתה שלה) לפנות את הנכס עד ליום 5.3.2009 ולהסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 2577-01-09). גם בהליך מאוחר יותר בבית משפט השלום בקריות הוסכם כי המבקשים יפנו את הדירה עד ליום 23.5.2010 (עש"א 21356-01-10). המבקש 2 שנכח באותו דיון התחייב להודיע על כך ליתר המבקשים. מתוך המסמכים מסתבר גם כי למבקשים ניתנה הזדמנות למכור את הנכס בעצמם. והנה, רק בהתקרב מועד הפינוי הקבוע ליום 23.5.2010 הועלו לפתע במסגרת תובענה חדשה הטענות בדבר היעדר תוקף להסכמים עם הבנק מחמת אי קבלת הסבר ואי ידיעת השפה העברית. מועד העלאת הטענות אומר דרשני ואף אם ייטען כי אין לשיהוי משמעות לצורך התובענה עצמה עדיין יש "לו משמעות לצורך השאלה אם מתן הסעד הזמני צודק וראוי בנסיבות העניין" (רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל - מחוז ת"א , פסקה 8 (טרם פורסם, 6.8.2006)); כן ראו והשוו: רע"א 3932/04 מזרחי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 19.5.2004); רע"א 8242/05 דואק נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ , פסקה 3 (לא פורסם, 14.11.2005)). אכן, ענייננו בדירת מגורים לגביה נוטים בתי המשפט ליתן צו מניעה למניעת פינוי. ואולם, המבקשים הרי הסכימו מספר פעמים על פינויים ולהסכמות ניתן תוקף של פסק דין. לכך יש בנסיבותיו של עניין זה משקל מכריע בדחיית הבקשה לסעד זמני.

5.

זאת ועוד: המבקשים יודעים מזה זמן על הפינוי ועל הצורך למכור את הנכס. בדיון בפני בית המשפט המחוזי בבקשה למתן סעד זמני נכתב אף מפי המבקש 2 מפורשות כי "אני רוצה שימכרו את הבית". גם אלו מחזקים את המסקנה כי אין לעכב עוד את פינוי הדירה מבלי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי ההליך (רע"א 7537/04 טואטי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ , פסקה ג(6) (לא פורסם, 22.8.2004)). בנוסף, יש לזכור כי מלבד האינטרס של המבקשים יש אינטרסים נוספים, הן של הבנק, והן של הציבור "ומטבע הדברים צריך להיות סוף פסוק גם להתדיינות" (שם, פסקה ג(3)). גם באלו יש חיזוק למסקנה אליה הגעתי. לבסוף יש לזכור גם כי המשיב הוא בנק, ואם ייקבע שיש לקבל את תביעת המבקשים – יוכל לפצותם.

6.

הבקשה נדחית אפוא וממילא נדחית הבקשה לעיכוב פינוי ארעי במסגרת בקשת רשות הערעור. משלא נתבקשה תגובה לא יעשה צו להוצאות.