רע"א 3861/09 דוד גיל דהאן נ. עמידר חב' לשיכון עולים בע''מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז (השופט שילה) מיום 1.4.09 ומיום 21.3.09 שלא לבטל את פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים שילה, נד"ב ודודקביץ) ביום 26.1.09

בע"א 983-09-07, בו נדחה בהסכמת הצדדים ערעור המבקש על החלטת בית משפט השלום בנתניה (הרשמת אונגר-ביטון) בת"א 7325/05 מיום 28.5.06. באותה החלטה נתקבלה תביעת המשיבה לסילוק ידו של המבקש מהנכס בה הוא מתגורר. לבקשה הנוכחית נתלוותה בקשה לעיכוב ביצוע.

ב.

בתמצית, המשיבה הגישה כנגד המבקש כתב תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידו מדירה המצויה בנתניה, שהושכר בזמנו למי שאינו עוד בין החיים (להלן המנוח ), בטענה כי המבקש פלש לנכס שלא כדין ללא זכות חוקית ושלא בהסכמתה. המבקש עתר להתגונן בטענה כי אומץ על ידי המנוח כיורשו, וכי הוא נכה המוגן כדייר בדירה ציבורית, וכן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972. ביום 28.5.06 דחה בית משפט השלום בנתניה את בקשת הרשות להתגונן, ונתן פסק דין לסילוק ידו של המבקש מהנכס, בקבעו כי המבקש לא אומץ על ידי המנוח על ידי צו של בית משפט, ולכן לא חלים עליו הן דיני הירושה והן ההגנה הקבועה בסעיף 20 לחוק הגנת הדייר, המעניק זכות של דייר שנפטר רק לבן זוגו וילדיו. עוד נקבע כי החזקתו של המבקש בנכס מאז שנת 1998 אין בה כדי להכשיר זכות שלא ניתנה, הואיל ואין מחלוקת בין הצדדים שהמשיבה לא חתמה עם המבקש על הסכם שכירות של הנכס, ואין היא מעונינת בשהותו שם. לבסוף נקבע כי הסכמים בעל פה או בכתב בין המבקש למנוח, ככל שנעשו, אין ביכולתם להעניק למבקש כל זכות כלפי המשיבה. ההחלטה קבעה מועד פינוי ב-30.6.06, ואישרה פינוי בכוח סביר לפי הצורך.

ג.

המבקש עירער על החלטה זו. בדיון בערעור שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי מרכז ביום 26.1.09 היה המבקש מיוצג על ידי עו"ד. בתום הדיון נתן בית המשפט המחוזי תוקף להסכמת הצדדים לפיה הערעור נדחה, וניתנה ארכה לפינוי המבקש עד ליום 2.6.09. נשמרה זכות המבקש להגיש תובענה בגין השיפוצים שלטענתו ערך בדירה. המבקש פנה לבית המשפט המחוזי פעמיים בבקשה לבטל את פסק הדין, בטענה שלא נתן הסכמתו לדחיית הערעור, וכי עורך דינו אולץ להסכים להמלצת בית המשפט. בקשות אלה נדחו כאמור. על כך הוגשה בקשת רשות הערעור.

ד.

בבקשה נטענו בפירוט הטענות השונות שהועלו בערכאות הקודמות.

ה.

לאחר עיון, אין בידי להיעתר לבקשה. מקרה זה, במובהק, אינו מצדיק התערבות של בית משפט זה בגלגול שלישי, הואיל ואין הוא מעורר שאלה החורגת ממחלוקת הצדדים. אין יסוד לביטול פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, לא כל שכן מקום בו המבקש היה מיוצג. "בהיעדר טעם מיוחד, כבד משקל ומשכנע, לא יתקבלו טענות כנגד פסק דין המעניק תוקף לפשרה, שניתן מתוך הבנת הצדדים באשר לויתוריהם ההדדיים ובהסכמתם", רע"א 9614/05 רז גל נ' בנק לאומי (לא פורסם); רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור

פ"ד נו(1) 577; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 10, 2009), 347. גם לגופו של ענין, מהחלטת בית משפט השלום בנתניה, שהערעור עליה נדחה, עולה כי אין עומדת למבקש זכות להחזיק בנכס נשוא הבקשה.

ו.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור, וממילא אף לבקשת עיכוב הביצוע.