רע"א 4003/14 עופר מלכה נ. עו"ד גיא סגלוביץ - כונס נכסים

הליך זה הועבר לטיפולי לצורך הכרעה בטענתו של המשיב 1 לפיה בקשת רשות הערעור הוגשה על ידי המבקש באיחור.

בקשת רשות הערעור מופנית כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 20.4.2014 (אשר תוקנה ביום 22.4.2014), בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש למתן סעד זמני (להלן: ההחלטה ). בגדר הבקשה, אשר הוגשה לבית משפט זה ביום 8.6.2014, ציין המבקש כי ההחלטה הומצאה לבא כוחו ביום 7.5.2014. הבקשה הועברה לטיפולה של כב' השופטת א' חיות, אשר הורתה למשיבים להשיב לה. בתשובתו טען המשיב 1, בין היתר, כי מן הרישום במערכת "נט המשפט" עולה שההחלטה הומצאה לבא כוח המבקש באמצעות הדואר האלקטרוני עוד ביום 22.4.2014, ומשכך ההליך דנן הוגש לאחר חלוף המועד הקבוע בדין.

בתגובתו של המבקש לטענת האיחור, אשר נתמכה בתצהיר מטעם בא כוחו, צוין כי ההחלטה אכן הומצאה, ככל הנראה, לכתובת הדואר האלקטרוני של בא כוח המבקש ביום 22.4.2014. ואולם, בשל טעות משרדית תויקה הודעת הדואר האלקטרוני בתיק שגוי. לפיכך, בא כוח המבקש סבר בטעות כי המועד להגשת ההליך דנן נמנה רק מיום 7.5.2014, הוא המועד בו הומצאה ההחלטה למשרדו באמצעות דואר רשום. בא כוח המבקש הדגיש, כי עד אשר העלה המשיב 1 את טענת האיחור כלל לא היה מודע לאפשרות זו. מטעם זה לא הגיש בקשה מתאימה להארכת מועד. הוא המשיך וביקש, כי ככל שייקבע כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור, תינתן ארכה בדיעבד עד למועד הגשתה בפועל. משהוגשה תגובת המבקש, ביקשתי מן המשיבים להשיב לה ולהתייחס, בין היתר, לבקשת הארכה לה עתר המבקש. המשיב 1 לא התייחס ישירות לסוגית הארכה אלא הדגיש כי בקשת רשות הערעור נגועה בשיהוי, ואילו המשיבה 2 הותירה את שאלת הארכה לשיקול דעת בית המשפט.

על רקע האמור בתגובתו של המבקש, כמפורט לעיל, ובשים לב להוראותיה של תקנה 497ה לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, דומה כי מתבקשת המסקנה שבקשת רשות הערעור אכן הוגשה באיחור. בהקשר זה אציין, כי בא כוח המבקש טען בתצהירו כי אינו בטוח שחתם על מסמך מתאים לקבלת כתבי בי דין מבית המשפט לכתובת הדואר האלקטרוני שלו. ואולם, משכתובת הדואר האלקטרוני הופיעה במערכת "נט המשפט", הרי שחזקה כי קדמה לכך בקשה מתאימה מטעם עורך הדין, והנטל עליו להוכיח - ולמצער לטעון באופן חד משמעי - היפוכו של דבר.

עם זאת, מששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין ראוי להותיר את ההליך על כנו על דרך של מתן ארכה עד למועד שבו הוגש בפועל, אך זאת בכפוף לתשלום הוצאות מתאימות לטובת המשיב 1. אמנם, כאשר סיבת האיחור קשורה בהתנהלותו של בעל הדין או של בא כוחו, הנטייה להיעתר לבקשה להארכת מועד תהא מצומצמת. עם זאת, לא מדובר בכלל נוקשה ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (ראו והשוו, רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (29.1.2002)) . בענייננו, לאחר עיון בתגובת המבקש והתצהיר הנלווה לה התרשמתי כי האיחור נגרם בשל טעות בתום לב. משך האיחור אמנם אינו קצר, אך גם אינו ממושך מאד, ולא מצאתי שהמשיב 1 גיבש הסתמכות מיוחדת על תקופת האיחור עצמה (להבדיל מן הטענות לעניין המשך הליכי הכינוס, אשר אינן מתייחסות לתקופת האיחור דווקא). לכך מתווספת העובדה, כי המשיב 1 מיקד התייחסותו לבקשת הארכה בטענת השיהוי הכללית. ואולם טענה זו נוגעת, בראש ובראשונה, להליך העיקרי גופו, והיא אכן הועלתה על ידי המשיב 1 במסגרת תשובתו לבקשת רשות הערעור. משבקשת רשות הערעור מטופלת על ידי כב' השופטת א' חיות והוצאה על ידה לתשובה, איני רואה להביע כל עמדה לגופו של ההליך. עוד אזכיר, כי המשיב 2 הותיר את סוגית הארכה לשיקול דעתו של בית המשפט.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור תיוותר על כנה וזאת בכפוף לתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪ לטובת המשיב 1 בגין הליך ביניים זה. המבקש יציג למזכירות בית משפט זה - תוך 5 ימים מיום המצאת החלטה זו (ימי הפגרה במניין) - אסמכתא על דבר ביצוע התשלום. עם הצגת האסמכתא, יועבר התיק ללשכתה של כב' השופטת א' חיות לצורך המשך טיפול. ככל שלא תוצג אסמכתא מתאימה בתוך המועד הנזכר, תועבר הבקשה אלי לצורך מחיקתה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה, וכן תעדכן את המבקש טלפונית בדבר תוכנה. ההחלטה תתויק בתיק השופט.