רע"א 402/09 סופר פארם (ישראל) בע"מ נ. אמנון גרדמן

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כבוד השופטת ר' רונן ) מתאריך 11.12.08, בה נדחתה בקשה למחוק על הסף בקשה לאישור תובענה שהגיש המשיב 1 (להלן - גרדמן ) כתובענה ייצוגית, וכן נקבע כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט בקשר עם בקשת האישור.

2.

עניינה של הבקשה לאישור הוא בתוסף מזון "ציטוזן" המיוצר על ידי מספר חברות ומשווק על-ידי המבקשת (להלן - סופר פארם ) והמשיבה 2 (להלן - אילקס) . טענת גרדמן היא שסופר-פארם ואילקס מציגות את הציטוזן בפרסומיהן כבעל יכולת לסייע בהפחתה במשקל וכן כבעל סגולות נוספות, בעוד שבפועל אינו כזה. התובענה נתמכה בחוות דעת של מנהלת החוג למדעי התזונה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ושל רופא ילדים.

3.

סופר פארם ואילקס הגישו תגובות לבקשה לאישור, תוך שאילקס אף מצרפת חוות דעת נוגדת לתגובתה (שבתגובה אליה הוסיף גרדמן חוות דעת מומחה משלימה מטעמו). סופר-פארם ביקשה למחוק את הבקשה לאישור על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, שכן לטענתה סכום התביעה המקסימלי כנגדה נמוך מ-2.5 מיליון ש"ח וכי לא היה מקום להורות על צירופן כנתבעות של סופר-פארם ושל אילקס בהתאם להוראת תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות ). כן נטען כי יש למחוק את הבקשה לאישור על הסף, שכן אין היא מציגה עילה.

4.

בהחלטתו מיום 11.12.08 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למחיקה, על כל רכיביה. בית המשפט קבע כי נתונה לו סמכות עניינית לדון בבקשה לאישור, שכן קיימת "שאלה משותפת" לתביעה נגד כל אחת מן הנתבעות (כאמור בתקנה 22 סייפא לתקנות) המחייבת הידרשות לשאלות שבמומחיות, והיא – תכונותיו של הציטוזן. לשיטת בית משפט קמא, ראוי ויעיל יהיה לבחון את הסוגיה במאוחד, ובאותה מסגרת אף לבחון את השאלות המתייחסות לכל נתבעת בנפרד. באשר לטענה בענין העדר עילה נקבע כי המקרה דנן אינו חריג וקיצוני דיו, כדי לחרוג מן הכלל לפיו דרך שגרה אין לדון בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה כייצוגית בנפרד מן הדיון בבקשה לאישור עצמה. בנוסף הורה בית המשפט המחוזי, בהמשך לאפשרות שהועלתה על ידו בדיון שהתקיים במעמד הצדדים בתאריך 3.11.08, על מינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יחווה את דעתו ביחס לתכונותיו של הציטוזן, והתאמתן לפרסומי סופר פארם ואילקס.

5.

מכאן בקשת סופר פארם למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, על שלושת נדבכיה. לטענתה, יש להעניק לה רשות ערעור, שכן המדובר בשאלה בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה בירור משפטי נוסף, כאמור בהלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לגוף הדברים טוענת סופר פארם כי חוות הדעת מטעם גרדמן חסרות תוקף ונפקות, כמו בקשת האישור כולה, ועל כן היה על בית המשפט המחוזי להורות על דחיית בקשת האישור על הסף – במקום למנות מומחה מטעם בית המשפט. סופר פארם מוסיפה כי לא ייתכן שבית המשפט יסייע למבקש לשמש כתובע ייצוגי לייצר תביעה יש מאין, תוך הסתייעות במומחה מטעם בית המשפט, שעה שתביעתו שלו ריקה מתוכן. עוד חוזרת סופר פארם על טענתה כי לא היה מקום לדון בתביעות נגדה ונגד אילקס במאוחד, ועל כן יש מקום להעביר את הדיון בתביעות, בנפרד, לבית המשפט השלום.

כן הגישה סופר פארם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור, וזאת לאחר שבקשה שהגישה לבית המשפט המחוזי בתאריך 11.1.09 נדחתה על ידו.

6.

ראשית יצוין, כי המתווה לבחינת הבקשה למתן רשות ערעור, שהוצע על ידי סופר פארם, מתאים לבחינת בקשה ב"גלגול שלישי" (אליו מתייחסת הלכת חניון חיפה ). לעומת זאת, הבקשה שלפניי היא בקשה "בגלגול שני", (כלומר, תקיפה ראשונה של החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי), שבית המשפט של ערעור ייטה שלא לקבלה בהיעדר הצדקה לדיון בה לפני מתן פסק דין בהליך (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). הגם שהמבחן לעניין "גלגול שני" מחמיר פחות מזה של "גלגול שלישי", בקשת רשות הערעור דנא אינה מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור.

7.

ככל שהדברים נוגעים לבקשה למחיקת הבקשה לאישור על הסף, הרי שצדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין נדרשים לבקשות מעין אלה אלא "במקרים חריגים וקיצוניים בהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום" (רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט , פ"ד נה(5) 276, 290 (2001); רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ (לא פורסם, 13.8.07). בית המשפט המחוזי לא מצא כי המקרה דנן הוא חריג וקיצוני דיו. אין הצדקה להתערב בקביעה זו, אשר כל נפקותה היא כי בקשת האישור תיבחן לגופה. אם תשכנע סופר פארם את הערכאה הדיונית כי גרדמן לא עמד בסטנדרט הנדרש לפי דין לאישור תובענה כייצוגית, תידחה בקשת האישור.

8.

באופן דומה, דין הבקשה דנא להידחות אף בנושא מינוי המומחה. בית המשפט המחוזי לא מצא כי בקשת האישור (וחוות הדעת שצורפו לה) נעדרי כל עילה, באופן שיצדיק את מחיקת הבקשה לאישור על הסף. בנסיבות העניין רשאי היה בית המשפט למנות מומחה מטעמו (תקנה 130(א) לתקנות). מובן שאין בדבריי אלה כדי לשלול מבית משפט הדן בבקשת אישור להכריע בבקשה, ואף לדחותה, גם בלא להזדקק למומחה מטעמו, בפרט כאשר מדובר בבקשת אישור אשר נראית כאילו הוגשה בחופזה וללא תימוכין נאותים. אולם עילה להתערב במועד זה בהחלטת בית משפט קמא אינה קיימת.

9.

אשר לשאלת הסמכות העניינית: אין ספק כי בקשת האישור מעלה מגוון שאלות הנוגעות לסופר פארם ולאילקס בנפרד. עם זאת, יש טעם רב בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי שאלת תכונותיו של הציטוזן היא "שאלה משותפת" מרכזית, אשר ראוי לדון בה בגדרה של מסגרת אחת. בכל מקרה, המדובר בהחלטה שבסדרי דין, אשר למעט במקרים חריגים אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה, אפילו סבורה היא שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990)). יוער, כי הטענה בעניין הסכום המירבי של התביעה כלפי כל אחת מן הנתבעות (סופר-פארם ואילקס) הועלתה על ידן והיא אינה עולה מתוך הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. על פי הטענה, הסכום המירבי לגבי כל נתבעת נמוך מ-2.5 מיליון ש"ח ולכן הסמכות נתונה בידי בית משפט השלום. אין צורך להתייחס לשאלה האם ניתן להסתמך לעניין סמכות עניינית על דברי הנתבע באשר לסכום. מכל מקום, משהוחלט להמשיך בדיון מאוחד נגד שתי הנתבעות, יש להתייחס לסכום המצרפי וסכום זה עולה על 2.5 מיליון ש"ח, אף לפי גישתן של הנתבעות.

10.

לפיכך, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. ממילא זה אף דינה של הבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה סופר פארם. הבקשות נדחות בלא שנדרשה תשובה.