רע"א 4056/18 סמי עבודי נ. עיריית תל אביב

1.

בקשת רשות הערעור שלפני מופנית כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 13.5.2018 (ת"א 32214-02-18; סגנית הנשיא צ' צפת ) – במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים "לצו מניעה זמני ו/או לעיכוב פסק דין פינוי והליכי הוצל"פ".

לטענת המבקשים – שבקשתם לרשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא שלא להעניק להם צו מניעה במעמד צד אחד נדחתה על ידי חברי השופט י' עמית (רע"א 1648/18) – שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מושא ההליך דנן. אמנם, פסק הדין המורה על פינוי המבקשים ללא תלות בגורל התביעה הכספית הפך חלוט לאחר שבית משפט זה דחה, ביום 1.1.2018, בקשת רשות ערעור נוספת שהגישו (רע"א 7852/17). ברם, ראיות חדשות "שהגיעו לידי [ב"כ המבקשים] לראשונה ב-19.5.18" – קרי, לאחר מתן ההחלטה שבמוקד הבקשה הנוכחית – מעידות, לדעתם, כי פסק דין זה הושג במרמה, ומכאן שיש סיכוי של ממש לביטולו. זאת ועוד, לדעת המבקשים עומדת להם עילה עצמאית מכוח "החלטת הוועדה לתכנון ולבניה בת"א" – שהגם שאין בה התייחסות ישירה אליהם ולזכויותיהם, היא בגדר "הסכם לטובת צד ג'", הגובר על פסק הדין החלוט בעניינם. המבקשים מוסיפים כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לזכותם, וסבורים כי יש לעכב את הפינוי עד להכרעה בתביעה העיקרית.

2.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה. מדברי המבקשים עולה כי אך אתמול, 21.5.2018, הגישו לבית המשפט קמא בקשה לעיון מחדש בעקבות העובדות שהתגלו להם, לטענתם – וכי טרם התקבלה בה החלטה. איני מוצא, אפוא, מקום לבחון עובדות אלה במסגרת בקשת רשות ערעור, בטרם נדרשה אליהן הערכאה הדיונית.

יתר על כן, שעה שבקשה לעיון מחדש תלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי, אין טעם להידרש לבקשה הנוכחית – שאפשר והדיון בה נושא אופי תיאורטי. למעלה מן הצורך אומר כי לא מצאתי בבקשת רשות הערעור ביסוס לטענה שהחלטת הוועדה לתכנון ובנייה מיום 8.11.2017, העוסקת בהגדלת זכויות הבנייה במתחם הפינוי, מקנה זכויות כלשהן למבקשים (ככל שהיא עוסקת בכלל בעניינם). מבלי לקבוע מסמרות, החומר המונח לפני אינו מאפשר להסיק כי סיכויי עילה זו של תביעת המבקשים גבוהים דיים – גם בהתחשב בכך שמדובר בפינויים מדירת מגוריהם, על כל המשתמע מכך באשר לשיקולי מאזן הנוחות.

3.

הבקשה נדחית – ועמה הבקשה הנלווית למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. אין צו להוצאות.