פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1648/18
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשים:
1. סמי עבודי
2. ג'ניפר עבודי
3. אליעזר עבודי
4. דוד עבודי
5. זטלין עבודי
6. נעמי רוב (עבודי)
נ ג ד
המשיבות:
1. עיריית תל אביב-יפו
2. החברה לנאמנות סומייל בע"מ
3. רמ-נח בע"מ
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשים:
עו"ד קלמן קרני
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת צ' צפת ) מיום 15.2.2018 ומיום 21.2.2018 בת"א 32214-02-18. במוקד הבקשה, שאלת פינויים של המבקשים מהמבנים המצויים ברח' ארלוזרוב 89 בתל אביב (להלן: המקרקעין ).
2.
ביום 18.2.2016, ניתן פסק הדין המורה למבקשים לפנות את המקרקעין תוך 120 יום ולהחזיר אותם לידי המשיבות, בכפוף לכך שהמשיבות תשלמנה למבקש 1 סכום ש ל 750,000 ₪ ( תא"ק (שלום ת"א) 32793-03-14) .
על פסק הדין הוגשו ערעורים הדדיים. הערעור מטעם המבקשים נדחה, והערעור מטעם המשיבות התקבל, במובן זה שהחיוב הכספי כתנאי לפינוי – בוטל. בית המשפט הוסיף והבהיר כי אין מקום לעכב את הפינוי של המקרקעין עד להגשת תביעה כספית מטעם המבקשים.
בנוסף, ניתן למשיבות 3-2 היתר פיצול סעדים לתבוע את המבקשים לשלם דמי שימוש ראויים. לפני סיום, הודגשה בפסק הדין נכונותן של המשיבות להעניק למבקשים " פיצוי כספי נכבד" וכן לוותר על התביעה לדמי שימוש ראויים ( ע"א 14511-04-16; פסק דין מיום 24.8.2017).
המבקשים לא אמרו נואש והגישו בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי", אשר נדחתה בהחלטתו של השופט מזוז מיום 1.1.2018 , אשר קבע כי צו הפינוי ייכנס לתוקפו ביום 30.10.2018 (רע"א 7852/17 ) [מן הבקשה לרשות ערעור מסתבר כי בהמשך ניתנה ארכה נוספת במסגרת הליך ההוצל"פ].
3.
ביום 14.2.2018, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה כספית חדשה על סך 8 מיליון ₪, וביקשו כי יינתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבות לפנות אותם מהמקרקעין. כיצד מתיישבת בקשה זו עם ההליכים המפורטים לעיל? התשובה נמצאת ככל הנראה בסעיף 48 לכתב התביעה, שם נטען כי פסקי הדין הושגו במרמה, לאחר שהמשיבות הציגו מצג שווא כי ניהלו משא ומתן עם המבקשים והביעו נכונות לפצות אותם.
בד בבד עם התביעה, הוגשה בקשה למתן צו זמני שיימנע את פינויים של המבקשים. החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 15.2.2018 היא בת שורה אחת ונאמר בה: "אין מקום למתן צו במעמד צד אחד. לתגובת המשיבים תוך 20 יום". בעקבות זאת הוגשה בקשה לעיון חוזר, שנדחתה בהחלטה מיום 21.2.2018: "אין בבקשה נסיבות העולות בקנה אחד עם תנאי תקנה 368(א) לתקסד"א. הבקשה נדחית".
4.
בקשות אלה הן מושא הבקשה לרשות ערעור והבקשה לעיכוב ביצוע, אשר הונחו על שולחני היום אחר הצהריים. לטענתם של המבקשים, הפינוי נקבע למחר – 26.2.2018, ובית המשפט המחוזי שגה כאשר דחה את הבקשות ולא נימק את החלטתו כנדרש. בנוסף נטען, בין היתר, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, וכי המקרקעין מושא הדיון אינם המקרקעין המאוכלסים האחרונים שמעכבים את פרוייקט הבנייה במתחם. המבקשים מנסים להיתלות בדבריו של השופט הנדל בתיק מקביל, שם נאמר כי "יפה עשה בית המשפט המחוזי בכך שאפשר להם לעכב את הפינוי עד הגשת התביעה בעניינם" (רע"א 2060/11 עבודי נ' רמ נח בע"מ (6.10.2011)).
5.
דין הבקשה לרשות ערעור להידחות ללא תגובה, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.
בפתח הדברים אציין, כי החלטתו של בית משפט קמא מיום 15.2.2018 איננה נקייה מקשיים במובן זה שתגובת המשיבות התבקשה תוך 20 יום, למרות שמועד הפינוי הוא מחר. נראה שנתון זה נעלם מעיניה של השופטת, ואם נניח שכך אירע – ניתן לייחס זאת לעובדה שבא-כוח המבקשים טרח להזכיר עובדה זו לראשונה רק בסעיף 50 (בעמ' 14) לבקשה למתן צו מניעה זמני (וכן בפסקה 59). דומה כי בשל כך ההחלטה אינה מנומקת, אלא טכנית באופיה.
נוכח סד הזמנים הדחוק למתן החלטה, לא אדרש לכל טענותיהם של המשיבים ואסתפק בנימוקים העיקריים. נקודת המוצא היא כי ככלל, הנושא של מתן סעדים זמניים מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב ( רע " א 160/18 פלוני נ' פלוני (8.1.2018) ). בענייננו, הבקשה למתן סעד זמני מוקשית מעיקרה, וניכר כי לגופו של עניין צדק בית משפט קמא בכך שלא נעתר לבקשה במעמד צד אחד. הקושי נובע בראש ובראשונה מן הניסיון לעקוף פסק דין חלוט, אשר מורה על פינויים של המבקשים מן המקרקעין ללא תלות בגורלה של התביעה הכספית. אמנם, המבקשים טענו כי פסק הדין הושג במרמה, אך טענה מעין זו דורשת הוכחה ברמה גבוהה במיוחד ( ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ , בפסקה 19 (22.7.2014)), ועל פני הדברים סיכויי התביעה אינם מצדיקים להיעתר לבקשה.
ועיקרו של דבר. התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי היא במהותה תביעה כספית. רק בסעיף 50ח לכתב התביעה, נטען: "בנוסף ו/או לחילופין זכותם של התובעים שיינתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעות לנקוט בהליכי הוצל"פ לפינוי התובעים מהדירות ומהמקרקעין אלא רק ורק כנגד ובמעמד תשלום הפיצויים". צו המניעה הקבוע אינו חלק אינטגרלי מן התביעה, וכיוון שכך הסעד הזמני שהתבקש אינו משרת את הסעד הכספי-העיקרי בתביעה גופה, וגם מסיבה זו אין להיעתר לבקשה (רע"א 559/13 עבאלקאדר ושות' בע"מ נ' יניב (7.5.2013); רע"א 3550/10 כהן נ' חודאי (2.6.2010)). שני הנימוקים משתלבים אפוא זה בזה. מונח לפנינו פסק דין חלוט המורה שבירור התביעה הכספית אינו מעכב את הפינוי, והבקשה לעכב את הפינוי אכן אינה משרתת את התביעה הכספית.
6.
סוף דבר, שהבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
18016480_E01.doc
גפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il