רע"א 4116/22 פלוני נ. מדינת ישראל -משרד הביטחון

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' ורבנר ) מיום 22.5.2022, ב-ע"ו 29618-12-21, שדחה את ערעור המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ) מיום 5.7.2021.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת התגייסה לצה"ל בשנת 1992. ביום 29.11.1993 נחבלה המבקשת ברגלה במהלך ריצה בבסיס צבאי, וכעבור מספר שבועות אובחנה כסובלת משבר בעצם המסרק החמישית שבכף רגלה. בעקבות כך, הוועדה הרפואית המחוזית שהתכנסה בעניינה ביום 13.9.1994 קבעה לה נכות צמיתה בשיעור 1%, בהתאם לפרט 35(1)(א) בתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969 (להלן: תקנות הנכים ).

3.

המבקשת הגישה בקשות נוספות לאורך השנים להכרה בהחמרה במצבה. לאחר שנערכו מספר ועדות רפואיות בעניינה, נקבע לבסוף כי חלה החמרה במצבה של המבקשת, במובן זה שהיא סובלת מתסמונת חלקית של CRPS ( Complex Regional Pain Syndrome ), ונקבעה לה נכות בשיעור 30% בהתאם לפרט 35(1)(ד) בתוספת לתקנות הנכים. כמו כן, קבעה הוועדה הרפואית העליונה כי המבקשת סובלת מדיכאון תגובתי הנובע מהנכות הגופנית, ובעקבות כך נקבעה לה נכות בשיעור 30% לפי פרט 33ד בתוספת לתקנות הנכים, ונכות צמיתה משוקללת בשיעור של 51%.

4.

במספר הזדמנויות שונות נידונה בוועדות הרפואיות טענת המבקשת כי נגרמה לה נכות מוסבת המתבטאת בפגיעות נטענות בעמוד שידרה גבי וצווארי - וזאת עקב הצליעה ברגל שמאל. טענות אלו נדחו בוועדה הרפואית המחוזית ביום 29.7.2003 ובשנית ביום 3.4.2005, וכן בוועדה הרפואית העליונה ביום 22.12.2003, במסגרת החלטה בערעור שהגישה המבקשת. הוועדות הרפואיות קבעו כולן כי אין קשר רפואי בלתי אמצעי בין החבלה ברגל לבין הכאבים הנטענים בגב התחתון.

5.

ביום 17.1.2021 התקבלה במשרד הביטחון " בקשה להחמרת מצב בהתאם לתקנה 9 רגל ימין וגב בעקבות רגל שמאל ", מטעם המבקשת, בגדרה טענה המבקשת כי הפציעה ברגל שמאל והשימוש בקביים גרמו לה נזק מוסב בעמוד השדרה המותני והצווארי, כמו גם ברגל ימין. על כן המבקשת ביקשה שתוכר לה נכות מוסבת בהתאם לתקנה 9 לתקנות הנכים.

ביום 11.4.2021 דנה הוועדה הרפואית המחוזית בעניינה של המבקשת וקבעה כי לא חל שינוי במצבה הרפואי של המבקשת וכי לא נמצא כל קשר רפואי בין תלונות המבקשת לבין הנכות המוכרת. בתוך כך, צוין כי הספרות הרפואית אינה מכירה בקשר סיבתי רפואי בין שימוש ממושך בקביים לבין פגיעה בגב התחתון או בגפה התקינה. בשולי הדברים צוין כי בקשה דומה של המבקשת נדחתה זה מכבר וכי המבקשת לא הביאה כל ראיה חדשה בעניין.

6.

ערעור המבקשת לוועדה הרפואית העליונה על החלטה זו נדחה אף הוא ביום 5.7.2021, תוך שנקבע כי לא נמצא ממצא פתולוגי ברגל ימין או בגבה של המבקשת; כי

אין קשר רפואי בין תלונות המבקשת לבין הנכות המוכרת ממנה היא סובלת; וכי אין הוכחה בספרות או אסכולה רפואית שקובעת כי שינוי בתבנית ההליכה בשל הנכות המוכרת גורם לשינויים ניווניים מהסוג המתואר.

7.

על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר נדחה ביום 22.5.2022 (ע"ו 29618-12-21). בעיקרו של דבר, קבע בית המשפט כי החלטת הוועדה הרפואית העליונה הינה החלטה מנומקת וכי אין להתערב בקביעותיה המקצועיות, שעה שלא נמצא כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

לצד זאת, בית המשפט עמד על כך שכאשר הנכה אינו מגיש חוות דעת או הפניות לספרות רפואית מקצועית התומכות בקיום קשר סיבתי של נכות מוסבת, די במקצועיותם של הרופאים חברי הוועדה בקביעתם כי לא קיים קשר כאמור; ואילו מקום בו מוגשת לוועדה הרפואית חוות דעת מומחה, שמפנה לספרות מקצועית, הרי שעל הוועדה להתייחס לחומרים אלו בהחלטתה. בנסיבות ענייננו, נקבע כי המבקשת לא הפנתה לספרות מקצועית רלוונטית או הגישה חוות דעת, ולכן די בכך שהוועדה הגיעה למסקנה חד משמעית כי לא קיים קשר סיבתי כאמור, בהתאם למומחיותה וניסיונה.

בהמשך הדברים, בית המשפט עמד על כך שהוועדה פירטה את ממצאי בדיקתה וציינה כי הנכות המוכרת גרמה לשינוי בתבנית ההליכה. יחד עם זאת, הבהיר כי הוועדה קבעה באופן חד משמעי כי אין כל הוכחה בספרות ואין אסכולה רפואית לכך ששינוי בתבנית ההליכה מוביל לשינויים ניווניים ברגל הנגדית ובגב התחתון, כפי שנטען. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי: " קביעת קיומה של נכות מוסבת אינה יכולה להיות מבוססת על תחושת בטן של המערערת, או על השערות מטעמה מה סביר או מה לא סביר לקבוע מבחינה רפואית, אלא המערערת צריכה להוכיח ולהרים הנטל באשר לקיום קשר סיבתי רפואי בלתי אמצעי בין הנכות המוכרת לאותן פגימות שהיא טוענת כי הן בגדר נכות מוסבת " (פסקה 14).

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

8.

המבקשת טוענת כי בקשת רשות הערעור מעוררת מספר שאלות עקרוניות, ובהן האם חלה על הנכה חובה להגיש חוות דעת רפואית בעת הגשת בקשה להחמרת מצב או להכרה בנכות מוסבת, למרות קיומו של תיק טיפולי; האם חלה עליו חובה להמציא לוועדה הרפואית ספרות רפואית התומכת בטענותיו לקיומו של קשר סיבתי מוסב, מקום בו הוועדה היא שמעלה טענה בדבר היעדר קשר כאמור; האם יש מקום להרחיב את חובת ההנמקה בנסיבות בהן קצין התגמולים מעוניין לסתור קביעה מהתיק הטיפולי; וכן לעניין שימוש הוועדה במונח ״אין נכות״, שאינו קיים בחוק או בתקנות הנכים.

9.

ביום 20.6.2022 נתבקשה תגובת המשיב, וזו נתקבלה ביום 18.7.2022. לטענתו, הבקשה אינה עומדת באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור ב-"סיבוב שלישי", וכי על אף הניסיון לשוות לטענות המבקשת נופך עקרוני, מדובר בניסיון נוסף להשיג על קביעות רפואיות קונקרטיות, אשר מצויות בליבת סמכותה ומומחיותה של הוועדה הרפואית. כמו כן, טוען המשיב כי חלק מהטענות המשפטיות המועלות בבקשה כלל אינן מתעוררות בנסיבות המקרה.

לגופו של עניין, טוען המשיב כי המבקשת כלל לא נדרשה להגיש חוות דעת רפואית או אסמכתא מהספרות, וכי מדובר בהוצאה מהקשר של דברי בית המשפט המחוזי שנזכרו לעיל.

בנוסף, טוען המשיב כי הוועדה מילאה אחר חובת ההנמקה המוטלת עליה, וכי טענות המבקשת נידונו ונבחנו בהרחבה. לעניין הרחבת חובת ההנמקה, טוען המשיב כי שאלה זו נידונה בעבר בפסיקה, תוך שנקבע כי היקפה של חובת ההנמקה נגזר מנסיבות המקרה. בנוסף על כך, טוען המשיב כי יש לדחות את טענת המבקשת לעניין סמכות הוועדה לקבוע כי "אין נכות", משום שהוועדות כלל לא קבעו כך וכי כל שנקבע בעניינה של המבקשת הוא שלא מתקיים קשר סיבתי רפואי בלתי אמצעי בין הנכות המוכרת לבין הפגימה הנטענת, כך שהוועדות כלל לא נדרשו לקבוע דרגת נכות.

דיון והכרעה

10.

לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

כידוע, רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטות של הוועדה הרפואית העליונה תינתן במשורה, מקום בו מתעוררת שאלה עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ראו, מיני רבים: רע״א 2006/22 פלוני נ׳ קצין התגמולים (26.5.2022)). חרף ההבנה למצבה של המבקשת, לא התרשמתי כי הבקשה מעוררת שאלה בעלת היבטים עקרוניים כפי שנטען, או שנגרם למבקשת עיוות דין.

11.

מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטות הוועדות הרפואיות עולה כי טענתה של המבקשת לעניין חיובה, כביכול, בצירוף חוות דעת, אינה מדויקת. כפי שמציין המשיב, המבקשת כלל לא נדרשה להציג חוות דעת מומחה בעת הגשת הבקשה לבדיקה רפואית חוזרת. למעשה, כל שנקבע בפסק הדין הוא שהמבקשת הייתה רשאית להגיש חוות דעת רפואית הכוללת הפניות לספרות רפואית, וכי במקרה כזה היה על הוועדה להידרש לה – וכי הואיל והמבקשת לא הגישה חוות דעת או הפנתה לספרות רלוונטית, די היה בקביעתה המקצועית של הוועדה, המבוססת על מומחיותה וניסיונה, לפיה לא מתקיים כל קשר סיבתי בין תלונותיה של המבקשת לבין הנכות המוכרת. משאלו הם פני הדברים, לא מצאתי כי נפל פגם בהכרעות אלו.

12.

גם טענותיה הנוספות של המבקשת, לעניין הרחבת חובת ההנמקה, אינן מגלות עילה להתערבות ב-"גלגול שלישי". בית משפט זה נדרש לא פעם לסוגיית ההנמקה של הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק הנכים, וקבע כי היקפה של חובת ההנמקה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה לגופו (ראו: רע"א 7056/14

פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה 14 (30.11.2014)). לגוף הדברים, לא שוכנעתי כי נפל פגם בנימוקי הוועדות בנסיבות דנן.

13.

לעניין טענותיה של המבקשת בדבר השימוש במונח "אין נכות" – למעט טיעון כללי, בקשת רשות הערעור אינה כוללת כל הפניה או התייחסות לשימוש קונקרטי

שנעשה במונח זה. יתר על כן, מעיון בפרוטוקולים ובהחלטות הוועדות הרפואיות עולה כי לא נעשה שימוש במונח האמור, ומכאן שהדיון בשאלה זו מתייתר אף הוא.

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.