רע"א 4152/10 עמותת זכרון ישראל יפה נ. אולמי בית דוד (1991) בע"מ

לפניי מונחת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' שטרנברג-אליעז ) בהפ"ב 9054-10 מיום 27.4.2010, בו אושר פסק הבוררות שניתן ביום 26.5.2003 על ידי הבורר עו"ד אברהם אברמן (להלן: פסק הבוררות ), ונדחו על הסף טענותיה של המבקשת כנגד אישור פסק הבוררות היות שלא הוגשו על דרך של בקשה לביטול פסק בוררות.

1.

טענתם העיקרית של המבקשים היא כי בית המשפט המחוזי לא היה רשאי לדון בבקשת אישור פסק הבוררות שהוגשה על ידי המשיבה, שכן בא כוחה ומי שפעל מטעמה בהליכים לפני בית המשפט המחוזי לא היה כשיר או מורשה לעשות כן, ובכל מקרה לא הוצגה כל אסמכתא המסמיכה אותו לפעול לפני ערכאות משפטיות לאישור פסק הבוררות. לטענת המבקשים, טענות אלה נטענו על ידם במספר הזדמנויות לפני בית המשפט המחוזי אשר "התעלם" מהן.

2.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה. לא ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת במקרה דנן לאור הצהרת המבקשים עצמם בסעיף 17 לבקשה המונחת לפניי, לפיה אין להם טענה כלשהי כנגד פסק הבוררות עצמו, וכלשונם:

"נכון שאין להם [למבקשים – י.ד.] שום טענה כנגד פסק הבוררות לגופו וכן לגבי הפסק המשלים שלו... לכן לא נטען דבר כנגדם ולא הוגשה בקשה לביטול הפסק".

3.

בנסיבות אלה וודאי שיש משנה תוקף להלכה המושרשת לפיה רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/2000 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605 (2004); רע"א 6733/08 קנדרו נ' נגלר (לא פורסם, 2.3.2009); רע"א 10570/08 מצנר נ' פלינט (לא פורסם, 3.3.2009); רע"א 8005/08 קבוצת גיאות בע"מ נ' תפעול שירותי מזון בע"מ (לא פורסם, 8.3.2009)].

4.

משעה שהמבקשים עצמם מסכימים כי לא דבק פגם כלשהו בפסק הבוררות עצמו הרי שמובן מאליו כי אישורו היה מוצדק.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אני סבור כי הבקשה הוגשה ללא הצדקה של ממש ומשכך ישלם כל אחד מן המבקשים סך של 2,500 ₪ לטובת אוצר המדינה.