פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4156/10
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשת:
פרואקטיביטי סופטוור סולושנס בע"מ
נ ג ד
המשיב:
בנק לאומי לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-ת.א. 1613-09 מיום 27.4.2010 שניתנה על ידי כבוד
סגן הנשיא י' זפט
בשם המבקשת:
עו"ד גיורא ארדינסט,
עו"ד ניר אמודאי
בשם המשיב:
עו"ד חגי שלו,
עו"ד סער בנגל
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (סגן הנשיא י' זפט ) מיום 27.4.2010, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת (להלן גם החברה) לבטל צו מניעה זמני אשר ניתן כנגדה
ביום 18.6.2009, ולפיו יוותר השעבוד על כספי המבקשת המופקדים אצל המשיב על כנו, עד להכרעה בתביעה העיקרית שהגיש המשיב כנגד המבקשת (להלן הצו מיום 18.6.2009). כן נדחתה בקשתה החלופית של המבקשת לצמצום היקף תחולת הצו מיום 18.6.2009, כך שיחול אך ורק על כספים המצויים בחשבון המבקשת המשועבד לטובת המשיב, שמספרו ח-ן 509000, בסניף 717 עד כדי סכום התביעה המתוקנת שהגיש המשיב כנגד המבקשת בלבד.
2.
על הרקע הנוגע לעניין עמדתי ב-רע"א 7042/09 (לא פורסם, החלטה מיום 7.1.2010). במסגרת הליך זה, נדונה השגת המבקשת על החלטת בית משפט קמא מיום 18.6.2009 שהורתה על מתן הצו, כאמור. העובדות פורטו שם בהרחבה, ולא אחזור.
3.
בגדר החלטתי הנ"ל, קבעתי כי הבנק צלח את משוכת עילת התביעה, שכן, טענותיו של הבנק באשר להבטחתן של האופציות בשעבודים לא נידונו עד כה לגופן, ולא ניתן לומר כי מדובר בטענות סרק. בקשר למאזן הנוחות סברתי כי זה נוטה לטובת הבנק, באשר כל נזק העלול להיגרם לחברה על ידי מתן הצו הזמני, אם בסופו של יום תידחה תביעת הבנק, הוא נזק כספי שאינו בלתי הפיך, בייחוד כך כאשר עסקינן בסעד זמני שניתן לטובת מוסד פיננסי איתן. מנגד, כך קבעתי, ביטול צו המניעה עלול להוביל למצב בו אם יזכה הבנק בתביעתו, לא תהא לכך משמעות מעשית, במקרה של הברחת כספים מהחברה. כן ראיתי לדחות את טענת החברה ולפיה, פירושו הנכון של צו המניעה הוא כי יש להסיר השעבודים ולהעביר הכספים לידי החברה, אלא שהיא לא תוכל לבצע בהם דיספוזיציות. ובנוסף, נדחתה גם טענת המבקשת החותרת תחת תקינות הארכת הצו.
4.
ראוי לציין כי
בטרם נפלה הכרעתי בבקשת רשות הערעור הנזכרת,
הובאה לידיעתי החלטתו של בית המשפט המחוזי (השופטת א' נחליאלי-חיאט), מיום 19.12.2009, בבקשת המבקשת לסילוק תביעת הבנק על הסף. בבקשתה לסילוק על הסף טענה המבקשת כי תביעת הבנק, כפי שנוסחה בשעתו, הינה תביעה כספית שהוגשה במסווה של תביעה הצהרתית, ועל כן אגרת התביעה שולמה בחסר. כן נטען כי לא ניתן להצהיר על זכות לחיוב כספי שאיננו מדויק. בקשת המבקשת התקבלה בחלקה, במובן זה שנקבע כי אכן מדובר בתובענה כספית, אולם יחד עם זאת, ניתנה בידי הבנק האפשרות לתקן את הפגם שנפל בתביעתו ולשלם את יתרת האגרה המתחייבת מהתובענה הכספית בתוך 30 ימים, אם לא יעשה כן, כך נקבע, תמחק תביעתו. בעקבות ההחלטה האמורה ונוכח אפשרות מחיקת התביעה שהייתה נכונה לעת ההיא, עתרה המבקשת להשהיית הטיפול ב-רע"א 7042/09. הבנק מצידו הודיע, עובר למתן ההחלטה ברע"א 7042/09, כי יפעל בהתאם להחלטת השופטת נחליאלי-חיאט וישלם את האגרה על פיה, זאת מבלי לגרוע מאפשרויות הערעור העומדת לפניו.
הבנק אכן הגיש, כך עולה מההליך הנוכחי, בקשת רשות ערעור (רע"א 587/10) על החלטת השופטת נחליאלי-חיאט. במאמר מוסגר אציין, כי בגדרה של בקשת רשות ערעור זו,
ניתנה ביום 28.9.2010 החלטה ולפיה, נתבקש הבנק לנמק מדוע לא תמחק הבקשה, שכן, השגתו של הבנק מופנית כנגד החלטת רשמת בית המשפט המחוזי ולכאורה הדרך הדיונית הנכונה להשיג על ההחלטה הינה הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי.
מכל מקום,
נכון לעת הזו, בקשת רשות הערעור עודה תלויה ועומדת.
החשוב לענייננו הוא כי בהחלטתי הנזכרת, דחיתי את בקשת המבקשת להשהיית ההליך שנדון בשעתו לפני ובאתי לכלל מסקנה כי יש להותיר את הסעד הזמני על כנו, אף שברקע עמדה החלטת השופטת נחליאלי - חיאט.
5.
בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה הבקשה לבטל את צו המניעה או לצמצם את היקפו עד לסכום התביעה הכספית המתוקנת. על כך נסובה בקשת רשות הערעור שבפני.
6.
איני סבורה שחל, לעת הזו, שינוי נסיבות המצדיק שינוי ההחלטה שניתנה על ידי ברע"א 7042/09. העובדות המתוארות עתה היו בידיעתי בעת מתן ההחלטה. כפי שציינתי שם התביעה בכללותה ראויה לבירור ולא ניתן להכריע בבקשת הצדדים במסגרת סעד זמני. גם מאזן הנוחות נוטה לכיוון הבנק.
7.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ה תשרי, תשע"א (3.10.2010).
ש ו פ ט ת