רע"א 4217-24 רע"א 4217-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית, השופטת ס' יעקבי) מיום 9.4.2024 בת"א 58451-01-24, בגדרה התקבלה, במעמד צד אחד, בקשת המנהל המורשה של המשיבה 1 למתן הוראות.

תמצית הרקע העובדתי

2.המשיבה 1 היא חברה לניהול קופות גמל, הפועלת בהתאם לרישיון שנתן לה הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון (להלן בהתאמה: החברה ו-הממונה). בשל ליקויים חמורים בניהול החברה, שנתגלו בביקורת שערכה רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון במהלך שנת 2023, מינה הממונה את רו"ח אפי סנדרוב למנהל המורשה של החברה (להלן: המנהל המורשה), זאת בהתאם לסמכותו לפי הוראת סעיף 68(א)(3) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: החוק), החלה בנסיבות העניין מכוח סעיף 39(ג) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005. הממונה הסמיך את המנהל המורשה, בין היתר, לקבוע תכנית שתבטיח ניהול תקין של קופות הגמל שבניהול החברה ולהוציאה אל הפועל, בדגש על הבטחת זכויותיהם של עמיתי הקופות; וכן להכין, במידת הצורך, "תכנית הסדר" לסילוק חבויות החברה לעמיתים, למוטבים ולצדדים שלישיים, ולהגישה לאישור בית המשפט המחוזי, בהתאם להוראות סעיף 70א לחוק.

3.ראשיתו של ההליך דנן בבקשה למתן הוראות ולמתן סעדים ארעיים שהגיש המנהל המורשה לבית המשפט המחוזי ביום 24.1.2024. הבקשה הוגשה בהתאם לסעיף 70א(ז) לחוק, המסמיך את בית המשפט ליתן הוראות שונות לבקשת המנהל המורשה, בכל עניין הנוגע לביצועה של תכנית הסדר, בטרם זו אושרה על-ידי בית המשפט. בפתח בקשתו, אשר הוגדרה על-ידו כתקדימית וראשונה מסוגה בישראל, טען המנהל המורשה כי הוא עמל על הכנת תכנית הסדר לחברה, אשר להערכתו יוכל להגישה לאישור בית המשפט המחוזי בתוך 90 יום; וכי לצורך גיבוש תכנית זו, הוא זקוק לצווים המבוקשים בבקשה, שעניינם המשך הקפאת המצב הקיים בחברה, עד להגשת תכנית ההסדר. בהחלטתו מיום 25.1.2024, נעתר בית המשפט המחוזי (השופט א' צימרמן) לבקשה בעיקרה, תוך שקבע הוראות שונות להמשך, שאין צורך לפרטן בענייננו.

4.הבקשה שבמוקד ענייננו הוגשה על-ידי המנהל המורשה ביום 28.3.2024, אף היא מכוח סעיף 70א(ז) לחוק, והיא חלק מסדרת בקשות למתן הוראות שהגיש המנהל המורשה נגד גורמים שונים במטרה לקבל מידע ומסמכים הדרושים לו לצורך ביצוע תפקידו. במסגרת הבקשה, עתר המנהל המורשה להורות למבקשת ולמשיבות 3-2 למסור לו מידע ומסמכים שפורטו, הנוגעים להשקעות עמיתי החברה במשיבה 2 (להלן: הבקשה למתן הוראות). בבקשה נטען כי המשיבה 2 היא שותפות מוגבלת הרשומה במדינת דלאוור שבארצות הברית, בה השקיעו עמיתי החברה סכום של כ-26 מיליון דולר (להלן: הקרן). עוד נטען כי המבקשת היא "לכל הפחות" בעלת תפקיד בקרן, מקום שנציגי החברה עמדו עמה בקשר שוטף לגבי השקעות העמיתים בקרן, בין היתר באמצעות תיבת הדוא"ל של הקרן; וכי בהתכתבויות עם המבקשת היא הציגה עצמה כמנהלת התפעול במשיבה 3 – ועל כן, לפי הנטען, קיים "קשר ברור" "אם לא זהות של ממש", בין המשיבה 3 לבין הקרן. בבקשה נטען, בתמצית, כי ניסיונותיו של המנהל המורשה לקבל את המידע והמסמכים המבוקשים בבקשה לא צלחו, וכי אלה דרושים לו לצורך ביצוע תפקידו. כן צוין כי הבקשה תומצא לקרן באמצעות המבקשת והמשיבה 3, כנציגות הקרן, בהתאם לתקנה 163(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

5.בהחלטתו מיום 28.3.2024, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ס' יעקבי) למנהל המורשה להמציא את הבקשה למבקשת, לקרן ולמשיבה 3; ולאלה להגיש את תשובתן לבקשה עד ליום 4.4.2024. כן נקבע כי ככל שלא תוגש תשובתן במועד, יודיע המנהל המורשה אם עלה בידו להמציא להן את הבקשה. משלא הוגשה כל תגובה לבקשה מטעמן, הגיש המנהל המורשה הודעת עדכון ביום 8.4.2024, בה ציין כי הבקשה הומצאה למבקשת, באמצעות הדבקתה על דלת מקום מגוריה; וכי שליח מטעמו הגיע לכתובתה הרשומה של המשיבה 3, כפי שזו מופיעה במרשם החברות, אולם לא היה ניתן לאתרה במקום. להודעה האמורה צורפו תצהירי השליחים שביצעו את ההמצאות.

6.על רקע זה, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.4.2024 – העומדת במוקד בקשת רשות הערעור שלפניי – בגדרה נעתר לבקשה למתן הוראות, במעמד צד אחד, בהעדר תגובה. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי, לאחר שתיאר את הרקע לבקשה, כי "משעה שהבקשה הומצאה ל[מבקשת], ובכלל זה כנציגת [הקרן] והמשיבה 3, אך היא לא הגישה תשובתה לבקשה, אני נעתרת לבקשה על יסוד האמור בה ומורה ל[מבקשת, לקרן ולמשיבה 3] למסור למנהל המורשה, זאת בתוך 10 ימים מהיום את המידע והמסמכים שהתבקשו ברישא לבקשה ובכלל זה: פרוט של הנכסים ב[קרן], לרבות תאריך השקעה, סכום השקעה במונחי עלות, הנכס שבו הושקעו הכספים..." ומידע ומסמכים נוספים שפורטו בהחלטה.

7.ביום 21.4.2024 הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה האמורה, בהתאם לתקנה 131 לתקנות, שעניינה ב"ביטול החלטה לפי צד אחד" (להלן: הבקשה לביטול החלטה). בבקשתה טענה המבקשת כי הבקשה למתן הוראות אמנם נמסרה לה, אולם לא נמסרה לה החלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.3.2024 המורה לה להשיב לבקשה זו – ובנסיבות אלה, ועל בסיס ייעוץ משפטי שקיבלה, סברה כי לא חלה עליה חובה להשיב לבקשה, ואף טעתה לחשוב שהבקשה נדחתה. לנוכח האמור טענה המבקשת כי "נפל פגם בהליך המשפטי שהוביל למתן החלטה במעמד צד אחד", המצדיק את ביטולה.

8.בהחלטתו מיום 25.4.2024 קבע בית המשפט המחוזי דיון בבקשה לביטול החלטה ליום 5.5.2024, תוך שקבע כי באותו מועד יתקיים גם דיון בבקשה למתן הוראות לגופה, ויישמעו סיכומי טענות הצדדים בעל-פה. כן קבע, כי המבקשת תגיש את תשובתה לבקשה למתן הוראות עד ליום 2.5.2024. בהתאם לאמור, הגישה המבקשת ביום 2.5.2024 את תשובתה לבקשה למתן הוראות, בה טענה כי דינה להידחות על הסף בהעדר עילה ויריבות, בהיעדר היתר המצאה מחוץ לתחום המדינה, בשל השתק שיפוטי ועוד; ובאותו יום, לבקשת המנהל המורשה, ניתנה החלטה המורה למבקשת להתייצב לדיון שנקבע ליום 5.5.2024. חרף האמור, המבקשת לא התייצבה לדיון. באת-כוחה, שהתייצבה לדיון, הציגה אישור מחלה של המבקשת ושל בתה, וביקשה כי ככל שיוחלט לדחות את הדיון, זה יידחה לשבוע לאחר מכן על מנת לאפשר למבקשת להתייצב לדיון. בהחלטה שניתנה בתום הדיון, דחה בית המשפט המחוזי את הדיון ליום 15.5.2024, וחייב את המבקשת בהוצאות המנהל המורשה בסך של 2,500 ₪. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי "להבא לא יתקבלו אישורים רפואיים אשר מצויין בהם כי אינם מיועדים למוסדות משפטיים", וכי בהעדר התייצבות לדיון שנקבע, "ת[י]דחה הבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, והמנהל המורשה יוכל לנקוט בכל פעולה על יסוד ההחלטה מיום 9.4.24".

9.יום למחרת, ביום 6.5.2024, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה למחיקת בקשתה לביטול ההחלטה מיום 9.4.2024 ולביטול הדיון שנקבע ליום 15.5.2024. בבקשה צוין כי "לאחר שיקול נוסף, המבקשת חוזרת בה מהבקשה לביטול החלטה ומבקשת למחוק אותה ללא צו נוסף להוצאות וכפועל יוצא לבטל את הדיון הקבוע ל15.05.24". לאחר קבלת עמדת המנהל המורשה נעתר בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 10.5.2024, לבקשת המחיקה, תוך שחייב את המבקשת בשכר טרחת המנהל המורשה בסכום של 5,000 ₪. בהתאם הורה, כי ההחלטה מיום 9.4.2024 תעמוד על כנה.

10.כעשרה ימים לאחר מחיקת הבקשה לביטול החלטה, ביום 21.5.2024, הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפניי, המופנית כלפי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.4.2024; ועמה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. יוער כי תחילה הוגש ההליך כערעור בזכות, ובהחלטת הרשמת ק' אזולאי מיום 18.6.2024, שונה סיווגו לבקשת רשות ערעור.

11.לשם שלמות התמונה יצוין, כי עוד קודם להגשת בקשת רשות הערעור, ביום 13.5.2024, הגיש המנהל המורשה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט נגד המבקשת, ובה טען כי זו לא קיימה את ההחלטה מיום 9.4.2024. לאחר שהמבקשת לא התייצבה גם לדיון שנקבע בבקשה האמורה ליום 22.5.2024, קיים בית המשפט המחוזי ביום 26.5.2024 דיון בבקשה, ובסיומו הורה למבקשת, בהסכמתה, למסור למנהל המורשה מסמכים שונים, בהם תוכנן המלא של שתי תיבות דואר אלקטרוני שצוינו בהחלטה. בתשובת המנהל המורשה לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה במסגרת ההליך דנן, נטען כי לנוכח ההחלטה האמורה, התייתרה למעשה ההכרעה בבקשה לעיכוב הביצוע. המבקשת טענה מנגד, כי הדיון בבקשה לא התייתר, שעה שקיים פער בין המסמכים שנדרשה להמציא בהחלטה מיום 26.5.2024 ובין אלה שנדרשה להמציא בהחלטה מיום 9.4.2024.

בקשת רשות הערעור

12.המבקשת שבה בבקשת רשות הערעור על הטענות שהעלתה בבקשתה לביטול החלטה, ולפיהן לא הומצאה לה החלטת בית המשפט המחוזי המחייבת אותה להשיב לבקשה למתן הוראות, ולפיכך, ההחלטה מיום 9.4.2024 שניתנה במעמד צד אחד – פגומה, ודינה להתבטל. המבקשת מציינת, "למעלה מן הצורך ובמאמר מוסגר, לצורך גילוי נאות", כי משכה את בקשתה לביטול החלטה, מכיוון "שטרם החלימה ממחלתה, חששה מהמשך חיובה בהוצאות בשל מחלתה ולפיכך החליטה להגיש בקשה למחיקת הבקשה לביטול החלטה ותחת זאת להגיש ערעור בזכות על ההחלטה בהתאם לזכותה על פי החוק". בנוסף לכך מעלה המבקשת בבקשתה טענות נגד הבקשה למתן הוראות לגופה, הזהות בעיקרן לטענות שהעלתה בתגובתה לבקשה זו, שהגישה לערכאה קמא ביום 2.5.2024. במסגרת זו טוענת המבקשת, בין היתר, כי החברה מושתקת מלהגיש בקשה למתן הוראות נגדה מכוח כלל ההשתק השיפוטי; כי לא התבקש היתר המצאה אל מחוץ לתחומי המדינה כנגד הקרן ולא נדונה שאלת הפורום הנאות; וכי החברה לא הצביעה על מקור סמכות מכוחו חלה על הקרן ועל המבקשת חובה למסור לה את המידע והמסמכים המבוקשים בבקשתה.

דיון והכרעה

13.דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה.

14.תקנה 131 לתקנות קובעת את סמכותו של בית המשפט שנתן החלטה או פסק דין "לפי צד אחד", לבטל החלטה כאמור "בתנאים שייראו לו", לבקשת בעל הדין שבעניינו ניתנה ההחלטה (ולשיקולים הנדרשים להכרעה בבקשה כזו, ראו למשל: רע"א 1059/23 חברת אחים משהור בנין ופיתוח בע"מ נ' ארלנגר בע"מ (בהקפאת הליכים), פסקאות 18, 21-20 (16.7.2023); רע"א 7127/22 עבד אלחי נ' מנסור, פסקאות 15-14 (29.1.2023); רע"א 8570/21 דוד נ' אפרים, פסקה 8 (27.12.2021)). לצד מסלול זה, המאפשר לבעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה להגיש לערכאה הדיונית בקשה לביטול ההחלטה – רשאי בעל הדין להגיש ערעור על החלטה כאמור (או בקשת רשות ערעור, לפי העניין). ואולם, בפסיקה נקבע כי דרך המלך להשיג על החלטה שניתנה במעמד צד אחד היא, ככלל, הגשת בקשה לביטולה, וכי בבחירה בין שני המסלולים יש להעדיף דרך זו, ולנקוט בה בטרם פנייה לערכאת הערעור (ראו: רע"א 6892/23 הללי (דללי) נ' מזרחי, פסקה 21 (18.12.2023); ר"ע 505/83 יהלום נ' עיריית רמת-גן, פ"ד לז(4) 357, 359 (1983); ראו גם: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי, 428 (מהדורה שלישית, 2012)).

אמנם, שני המסלולים המתוארים פתוחים לפני בעל הדין בעניינו ניתנה ההחלטה, אולם אלה נבדלים זה מזה בטיב הביקורת השיפוטית המופעלת בכל אחד מהם. בעוד שבבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד נדרש בית המשפט לשיקולים שעיקרם סיבת מחדלו של מבקש הביטול, וסיכויי ההצלחה של טענותיו לגופו של עניין – במסגרת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה במעמד צד אחד, השאלה שתיבחן היא אך, האם היה מקום ליתן החלטה כאמור בשים לב לחומר שהיה לפני בית המשפט עובר למתן ההחלטה. במסגרת ההליך הערעורי על ההחלטה המקורית, אין להידרש לעובדות חדשות שלא עמדו לפני הערכאה הדיונית ושניתן היה להעלותן במסגרת הבקשה לביטול החלטה (ע"א 7882/14 אהרון נ' עובדיה, פסקאות 12-11 (27.11.2014); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ, פסקאות 6-4 לחוות דעתו של השופט א' גרוניס (6.4.2008)).

על רקע זה, תיארה הפסיקה את הליך הערעור על החלטה שניתנה במעמד צד אחד, כנסיעה "בכביש הצר" להבדיל מ"במחלף הרחב יותר של בקשה לביטול" (ע"א 9598/07 עמר-פלצר נ' SAMUEL-ROZENBAUM DIAMONDS 1992 CO LTD, פסקה 5 (4.2.2010) (להלן: עניין עמר-פלצר)) – ונקבע כי "שיקול הדעת שמוקנה לערכאה הראשונה בביטול החלטתה שניתנה בפני צד אחד הוא רחב משיקול הדעת של ערכאת הערעור, וזו האחרונה תתערב רק כאשר ניתן פסק הדין שלא כהלכה" (ע"א 31/88 סביחאת נ' פקיד השומה – נצרת, פ"ד מה(3) 262, 264 (1991); עניין עמר-פלצר, בפסקה 4).

15.בענייננו, בחרה המבקשת תחילה לצעוד ב"דרך המלך", והגישה בקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד. לאחר שלא התייצבה לדיון ונפסקו לחובתה הוצאות משפט, בחרה למשוך את בקשתה מבלי לגלות לבית המשפט ולמנהל המורשה כי אין במחיקת בקשתה משום השלמה עם ההחלטה שניתנה בעניינה, אלא אך שינוי של דרך ההשגה עליה. מדובר בהתנהלות בעייתית, הגובלת בחוסר תום לב דיוני, ויתכן שניתן היה לדחות את הבקשה שלפניי אך מטעם זה. ואולם, אף בבחינת בקשת רשות הערעור לגופה, הרי שבהתאם לאמות המידה שתוארו – דינה להידחות. השאלה העומדת לבחינה היא כאמור – האם רשאי היה בית המשפט המחוזי ליתן את ההחלטה מיום 9.4.2024, לנוכח הנתונים שהיו לפניו בעת שזו ניתנה. התשובה לכך היא בחיוב. המבקשת לא הגישה את תשובתה לבקשה למתן הוראות במועד שנקבע, ואילו המנהל המורשה הציג בהודעתו מיום 8.4.2024 תצהיר התומך בהמצאת הבקשה למבקשת כדין. בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט המחוזי לתת את ההחלטה שנתן ביום 9.4.2024 במעמד צד אחד, ואין מדובר בהחלטה שניתנה "שלא כהלכה". טענת המבקשת שלפיה לא הומצאה לה ההחלטה המורה לה להגיב לבקשה למתן הוראות, היא טענה עובדתית – שמקומה להתברר לפני הערכאה הדיונית במסגרת בקשה לביטול החלטה. כך גם טענותיה של המבקשת לגוף הבקשה למתן הוראות. משבחרה המבקשת ללכת בנתיב הצר יותר, כאמור, של בקשת רשות ערעור על ההחלטה, אין להידרש לטענות אלה ולבררן במסגרת הבקשה שלפניי.

16.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. בשים לב לכך שהוגשה תגובה מטעם המנהל המורשה לבקשה לעיכוב ביצוע, תישא המבקשת בהוצאות המנהל המורשה בסך של 3,000 ₪.